כשהחתימה לא מספרת את כל הסיפור: ביטול הסכם ממון מחמת עושק
כשהסכמה לכאורה מסתירה עושק ופערי כוחות: מתי ביהמ"ש יתערב ויבטל הסכם ממון?
באוגוסט 2026, נתנה השופטת אורית בן דור לייבל פסק דין מעמיק, חכם והגון, אשר הבהיר כי חופש ההתקשרות בחוזים, לא נותן בידי איש את החופש לעשוק.
במקרה זה, האישה פעלה באגרסיביות, על מנת שבעלה יישאר חסר כל. ביהמ"ש לא נתן לכך את ידו וביטל את ההסכם.
הצדדים שהנם גרושים, רכשו את דירתם הראשונה בעיקר באמצעות מימון הורי האיש. במשך חייהם המשותפים הם החליפו את הדירה בסיוע משכנתא אותה שילם אבי האיש ואף רכשו דירה להשקעה.
בדצמבר 2014 הגישה האישה תביעת גירושין כרוכה ובה טענה שהאיש סובל מהפרעת אישיות גבולית וכי הוא מסתבך בחובות אותם הוא לא פורע ונושים מתדפקים על דלתם. האישה אמרה שאם האיש יחזור על מעשיו, הם יחתמו על הסכם מתאים. באפריל 2015 חתמו בני הזוג על הסכם גירושין ולחילופין שלום בית על פיו, הבעל הסכים לוותר על שתי הדירות שהיו רשומות על שם שניהם ונקבע שהן תרשמנה על שם האישה בלבד.
במרץ 2023, עתרה האישה לאכיפת ההסכם ובמרץ 2024, עתר הבעל לביטול ההסכם.
לאחר חקירה מעמיקה, לביהמ"ש התגלתה התמונה האמיתית. הוא נוכח באמצעות ממצאים וראיות, כי האישה ניסתה שוב ושוב לעשוק את האיש ואף הצליחה בכך. היא הטילה על האיש אימה וייצרה אצלו תלות בה באופן כוחני. זאת, עד שלבסוף, הוא נאלץ לחתום על הסכם עושק מקפח באופן קיצוני. במהלך חיי הנישואין, האישה נהגה בבעלה באלימות כלכלית, על משקל מה ששלך – שלי ומה ששלי – שלי. היא הגדילה עשות, מנעה ממנו גישה לחשבון המשותף שהיא הפכה לחשבונה בלבד והיא דרשה שהוא יעביר לה את הכסף שהוא השתכר וכך הוא עשה ולא השאיר לעצמו כספים. היא רמסה את האיש והשפילה אותו בתואנה, כי הוא לא משתכר כראוי בשעה שהיא הרוויחה שכר דומה לשלו.
הבעל טען כי יש לבטל את ההסכם המקפח שנחתם, בהעדר גמירת דעת בנסיבות חמורות של כפייה, עושק, תרמית, טעות והטעיה שהטעתה אותו האישה ואשר למעשה שינו הצדדים בהתנהגות.
האישה כפרה בטענה שההסכם מקפח וטענה להעדר פגם שנפל בכריתתו. עוד היא כפרה בטענה שההסכם שונה על ידי הצדדים בהתנהגות.
( צילום: ניב קנטור)
לעיתים נדירות ביהמ"ש יבטל הסכם גירושין. במקרה זה, ביטל ביהמ"ש את ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין.
כאשר ביהמ"ש מאשר הסכם ממון/גירושין והצדדים אומרים כי חתמו עליו מרצונם החופשי, ביהמ"ש לא יודע מה התרחש מאחורי הקלעים. הדרך היחידה שלו לדעת זאת, היא לבצע חקירה מעמיקה, כפי שהתבצעה בתיק זה. בעת אישור הסכמים, תפקידו של בית המשפט המאשר את ההסכם הוא פורמאלי גרידא. בית המשפט מקריא לצדדים את ההסכם, מבהיר את משמעותו ומקבל את דברי הצדדים, שהם חתמו עליו מרצונם החופשי תוך שהבינו את משמעותו ואת תוצאותיו. במקרה זה ולא רק, צדדים מאשרים הסכמים, שהם לא עומדים מאחוריהם וסיבותיהם עמם.
קיים פער משמעותי בין המידע שעומד בפני בית המשפט בעת אישור ההסכם, לבין התמונה המלאה שהתגלתה בהליך זה. עוד נושא חשוב שהתגלה היה, כי האיש חתם על ההסכם ואישר אותו, ללא ייצוג. החתימה על ההסכם ואישורו במקרה זה, התרחשו כתוצאה מתלות עמוקה באופן קיצוני של האיש באשתו. כל רצונו היה למנוע את הגירושין מאשתו ולרצותה. בפועל, האיש לא חתם ולא אישר את ההסכם מרצון חופשי, אלא תחת איומי אשתו.
האישה אף החליטה אם לאפשר לאיש להשתמש בכרטיס האשראי שלה, לתשלום ספציפי, לאחריו נדרש להשיבו לידיה. היא עשתה בכספים המשותפים ובחשבון כראות עיניה והוציאה סכומים אדירים מחשבון הבנק שהיה בשליטתה הבלעדית. לימים הסתבר לאיש, שגם הכנסתו משך השנים לא נפלה מזו של האישה, אך במהלך החיים המשותפים הוא האמין "לשטיפת המוח" ולהאשמות שהטיחה בו האישה שהוא "אפס וחדל אישים, אינו מסוגל לפרנס את התא המשפחתי וכי חייהם הכלכליים של בני הזוג תלויים רק בה".
באפריל 2015, לקחה האישה את האיש למשרד באת כוחה והוא הוחתם על הסכם מקפח, אותו לא קרא, ללא כל ייצוג משפטי. גם במועד אישור ההסכם הוא "עמד מול השופטת, ואישר לה את ההסכם ההזוי, בהתאם לאיומים, לאזהרות ולהנחיות המפורטות שקיבל מהאשה לקראת בואם לבית המשפט."
כל טענות האיש, מעוגנות היטב בחומר הראיות.
ההסכם השאיר את כל הזכויות במקרקעין שנצברו במהלך הנישואין – שתי דירות, באופן בלעדי בידי האישה ואת האיש, במקרה של פקיעת הנישואין ללא קורת גג.
עוד קובע ההסכם כי לעת גירושין, כל הכספים שנצברו בחשבון הבנק של האישה, אשר אסרה על הבעל להחזיק בחשבון בנק, יישארו אצל האישה. ההסכם הותיר את האיש חסר כל ואת האישה בעלת זכויות רכושיות רבות וממון רב, אשר נצברו בפועל ביחד עם האיש.
האיש הצליח להוכיח כי הוא הבין מהאישה, שההסכם לא ייאכף ואף האישה הודתה כי לא הייתה לה כוונה לנשלו מהרכוש וכן, כי האיש חתם על ההסכם, מתוך ההבנה שההסכם לא ייאכף.
עילת העושק, המעוגנת בס' 18 לחוק החוזים, מאזנת בין חופש ההתקשרות לבין דרישת הצדק וההגינות. הפסיקה מדגישה כי ביטול חוזה בשל עילה זו הוא צעד קיצוני והתנאים הדרושים לשם הוכחתה הם מצטברים ותלויים זה בזה. ברי כי נטל ההוכחה רובץ על כתפי מי שטוען לה.
עפ"י סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה."
במקרה זה, פעל ביהמ"ש באופן ההוגן ביותר. הוא קבע כי השתכנע שעלה בידי התובע להוכיח את קיומם של כל התנאים המצטברים שביסודותיה של עילת העושק וביטל את ההסכם.
לרוב בתי המשפט לא יבטלו הסכם ממון או גירושין שנחתם ואושר בפני ביהמ"ש, אלא בנסיבות החריגות ביותר. כאן נחקר התיק לעומק, נבדקו הראיות והממצאים וביהמ"ש ביטל את הסכם הגירושין המקפח וקבע כי האיש לא ינושל מרכושו.
ברי כי הסכמים יש לכבד ושני צדדים שאינם פסולי דין רשאים להגיע להסכמות בחוזים ואף לאשרם בפני ביהמ"ש.
תחום דיני המשפחה והגירושין, הוא לעיתים מזומנות תחום רווי אמוציות. יתרה מכך, כמו במקרה זה ואחרים, שיקולים זרים אשר לעיתים פוגעים באחד מן הצדדים, עלולים להביא את אחד מן הצדדים לחתום על הסכם אשר יפגע בהם באופן חמור ואף להפסיד את כל הרכוש, עליו עמלו במשך שנים.
לאור זאת, לדעתנו, בפרט בהסכמים מתחום דיני המשפחה, מן הראוי שבתי המשפט בבואם לאשר הסכמים, יבדקו היטב לפני אישור ההסכם, אם עסקינן בהסכם מקפח. בית המשפט יכול להסתפק בשאלה האם הצדדים קראו את ההסכם, הבינו אותו ואם הם חותמים עליו מרצונם החופשי, זאת, בהסכם הוגן. אך אם עסקינן בהסכם חד צדדי, אשר תוצאותיו מביאות את אחד הצדדים אל עברי פי פחת, מן הראוי כי השופט ייקח על עצמו סמכות אינקוויזטורית המסורה לו בדין. ביהמ"ש לענייני משפחה רשאי בין היתר לפעול לפי האמור בסעיף 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה "בכל ענין של דיני ראיות וסדרי דין, שאין עליו הוראה אחרת, לפי חוק זה, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק".
אם ההסכם הוא חד צדדי ובעייתי, לדעתנו על ביהמ"ש לחקור את הצדדים אודות נסיבות חתימתם על ההסכם ולרדת לעמקם של דברים ולחקר האמת, העומדת מאחורי ההסכם המקפח. מן הראוי שביהמ"ש לא יהיה "חותמת גומי" ולא ייתן אישור פורמאלי בלבד, גם להסכמים מתחום דיני המשפחה ואם הוא יראה לנכון, עליו לשלוח את הצדדים לערוך הסכם הוגן.
