$
בארץ

ראש ממשלת חרטא, לך הביתה

חודשיים של סגר קשה מנשוא לא הספיקו לממשלת ישראל להקים מערך בריאותי וכלכלי שיבטיח חיים לצד הקורונה. אחרי ההישג האדיר שרשמו אזרחי ישראל במאבק בנגיף, הממשלה החזירה אותם לאחור. יוהרת ההנהגה מקוממת לא פחות מהתוצאה

אדריאן פילוט 07:5807.07.20

אין דרך אחרת לומר זאת: ממשלת ישראל כשלה נחרצות בטיפול במשבר הקורונה. הגל השני הוא לא הכשלון, הוא התוצאה. הכישלון האמיתי של ממשלת ישראל ושל העומד בראשה, בנימין נתניהו, הוא בהפרת החוזה עם אזרחי מדינת ישראל: האזרח נדרש לשלם מחיר כבד מנשוא בדמות סגר מוחלט, עסקי, מקצועי, אישי (שרבים ממנהיגי המדינה הפרו).

 

 

 

הוא מילא את חלקו ואם לא - נקנס. הממשלה אמורה הייתה לנצל את הזמן להערך לחיים לצד הקורונה, וזה לא נעשה. נקודה. ממשלת ישראל התעלמה בבוטות משלל דו"חות מקצועיים פרי מחקר, עבודת מטה מסודרת וחשיבה ממושכת. מיטב המוחות טיקסו עצה. ממשלת ישראל נפנפה אותם מעליה ביוהרה.

 

בנימין נתניהו בנימין נתניהו

 

 ההגבלות חוזרות ההגבלות חוזרות

המשימה הייתה ברורה: הקמת מערך איתור-תחקור-בידוד. סגירת המעגל לצורך קטיעת שרשראות ההדבקה בתוך 48 שעות. המערך לא קם. כשקם לא קיבל סמכויות. קטיעת השרשראות המשיכה להיות ארוכה כמו התור לביטוח הלאומי. משימה שנייה: מינוי סמנכ”ל חירום. לא קרה. ואין בכלל מה לדבר על העברת הפיקוד לגוף ביצועי ולהוציא אותו מידיו של גוף רגולטורי (משרד הבריאות). או מידיו של ראש הממשלה העמוסות לעייפה במתקפות על היועץ המשפטי ובמאמצים לממש את הסיפוח.

 

משימה שלישית: מרכז ידע ומידע. גם הוא קרטע. וכך מצא עצמו עם ישראל אתמול בדז’ה וו לאמצע מרץ, עת הוטלו מגבלות על המשק. אז עוד היה מקום לתקווה. שהסיוע יבוא. שנוכל לחזור למשק פעיל בתוך כמה שבועות. עכשיו ההגבלות צרות יותר אבל לצידן גרם של תקווה. ואיך יהיה? פחות ממחצית מחבילת הסיוע בהיקף 100 מיליארד שקל הגיעה לידיים הנואשות שזקוקות לה. גם זמן ההגעה, למי שזכה לנתח דל היה בלתי אפשרי. מעליב.

 

בדומה לצבא המצרי ערב יום הכיפורים ב־1973, הנגיף תפס את ממשלת ישראל עם המכנסיים למטה, אפילו שכל פעמוני האזהרה צלצלו. את גודל המחדל תוכל לההעריך רק ועדת חקירה ממלכתית. עד שזו תוקם את כתב האישום מגישה ממשלת נתניהו לאזרח. הוא אשם בהפרת ההוראות. ומספר המובטלים שלא יורד? אה, זו חרטא. אבל מי שלא הפיקה לקחים היא דווקא הממשלה. זה ניכר בכל צעד ושעל. בחוסר ההסכמות על התקציב. במבט על חוק ההסדרים שנכתב כמעט כאילו לא היו דברים מעולם.

 

אז מה הפלא שהציבור, או לפחות חלקו, איבד אמון בהנהגה. ניהול המשבר מעתה ואילך, ללא אמון, ללא תקווה, הוא אתגר כפול ומשולש. עוד לא מאוחר לתקן גם לא הכל בר תיקון. וזו לא חרטא, אדוני ראש הממשלה. שרי הממשלה. אלה החיים עצמם.

x