חקר ביצועים: השבוע של סיידוף ובן משה, ברוקלנד וקורטז

סיידוף ובן־משה - עקום עד חשוד

עוד מוקדם לקבוע אם הוועדה לבדיקת האשראי לטייקונים, שסיימה השבוע את עבודתה, תניב תובנות שישנו את אופן עבודתם של הרגולטורים והגופים הפיננסיים. אבל בעוד חברי הכנסת מהרהרים בזה, המציאות כבר מייצרת שתי הזדמנויות להתחיל ליישם לקחים: במכירת שיכון ובינוי לנתי סיידוף ובמכירת אפריקה ישראל למוטי בן־משה. לכאורה מדובר בשתי עסקאות לגיטימיות, נטולות פגמים, אז למה הן בכל זאת הולכות עקום? בן־משה מנהל עם מחזיקי האג"ח מו"מ אינסופי, מלווה בהאשמות הדדיות; סיידוף תפר עסקה מוזרה שבה העניק לאחיו אופציה לקנות מידיו את השליטה בחברה. אף שמדובר בשתי חברות יציבות, ניסיון העבר אמור ללמד את הבנקים להיות חשדנים כלפי עסקים שלא עובדים באופן חלק, קל להבנה ושקוף. כשהעסקה מתחילה ככה, היא רק מזמינה בעיות בהמשך.

גלית חמי

נתי סיידוף צילום: אוראל כהן

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

ברוקלנד - רק הפיילוט

כבר שנים ברור שאין היגיון בחברות אמריקאיות שמגייסות חוב בבורסה התל־אביבית, ושחוסר ההיגיון הזה יתגלגל בחלק מהמקרים לקריסות או הפסדים. כבר שנים אנחנו מזהירים מפני הרגע. בחודשים האחרונים הרגע הזה הגיע, עם קריסת ברוקלנד של בועז גלעד, שהשבוע כבר התפטר מתפקיד היו"ר בעיצומם של המגעים להסדר חוב. המוסדיים הישראליים שמנהלים את המגעים האלה צריכים לזכור שהמטרה שלהם כפולה: לא רק לחלץ כמה שיותר החזר כספי, אלא גם לגבש מתווה פעולה. כי זה רק הפיילוט — אחרי ברוקלנד נראה כנראה עוד קריסות של אמריקאיות שגייסו כאן, ומנהלי הכסף שלנו, אלה שלא הקשיבו לאזהרות ובכל זאת השקיעו בחברות האלה, יהיו חייבים להוכיח שהם מסוגלים למזער את הנזקים. בברוקלנד לפחות יש נכסים משועבדים כנגד האג"ח; בהסדרים הבאים זה יהיה הרבה יותר קשה.

גולן פרידנפלד

האשראי לצרכן - צריך כבר לפקח

מנכ"ל שופרסל הכריז השבוע ש"2019 תהיה שנת ההלוואות". אבל שעות אחדות אחרי ש"כלכליסט" חשף כי שופרסל ביקשה להעניק ללקוחות אשראי מיידי בסניפיה, המפקחת על הבנקים חדוה בר הורתה להקפיא את המיזם ודרשה הבהרות ומידע. הבעיה, כמובן, רחבה בהרבה מ"הבהרות ומידע". כל שנה בשנים האחרונות היא "שנת ההלוואות", כשהציבור מסתמך על אשראי חוץ־בנקאי במידה גוברת ומדאיגה, ואין בסביבה גוף אחד שעוקב אחרי התופעה ועושה סדר בתחרות הפרוצה. הפיקוח על הבנקים מפקח רק על הבנקים וחברות כרטיסי האשראי, רשות שוק ההון מפקחת על חברות הביטוח, וכל השחקנים האחרים נופלים בין הכיסאות, ועמם הלווים. גם אם יש תמונה כללית של היקף האשראי הצרכני במשק, היא לא שלמה, ואין מידע מספק על הלקוח הבודד, כזה שיאפשר לאתר את מי שלווה סכומי עתק מכמה מקומות (מהבנק, ומסניף השופרסל הסמוך לו, נניח). מאגר נתוני האשראי הארצי נמצא עדיין בעבודה, והפיקוח קיבל השבוע תזכורת שכדאי שהעבודה הזאת תסתיים מהר.

רחלי בינדמן

איציק אברכהן מנכ"ל שופרסל צילום: עמית שעל

סנטרברידג' - רציני זה לא

התרגלנו לאנשי עסקים ישראלים שבודקים עסקאות וקנו לעצמם שם של "מתעניינים סדרתיים", אבל עכשיו מתברר שיש גם קרן זרה שנכנסת לקטגוריה. סנטרברידג' האמריקאית, שהוקמה ב־2005, מנהלת 36 מיליארד דולר ובסך הכל נתפסה עד כה כגוף מכובד למדי, אבל החודשים האחרונים שלה בישראל בהחלט פוגעים במוניטין הזה. בתוך חצי שנה שמה נקשר כבר בארבע עסקאות, יחד עם מנכ"ל מזרחי־טפחות לשעבר אלי יונס (בתמונה): היא ניסתה לקנות את לאומי קארד; ניהלה מגעים לרכישת פסגות; קיימה שיחות עם הפניקס; ובדקה את ישרכארט (עסקה שהיא בכלל כמעט בלתי אפשרית משפטית). והכל בערך בו זמנית. כך אי אפשר לבדוק עסקאות לעומק, זו התנהלות לא רצינית. אפילו הישראלים יודעים שקודם ממצים מו"מ מול גוף אחד, ורק אחר כך ממשיכים הלאה.

גולן חזני

קורטז - משנה את הדיון

בין כל להיטי הרשת שלה, חברת הקונגרס הטרייה והצעירה אלכסנדריה אוקזיו קורטז התראיינה ל"60 דקות" והציגה רעיון מהפכני: להעלות את המס השולי העליון ל־60%-70%, שיחולו על כל דולר הכנסה של יותר מ־10 מיליון בשנה. שיעורי מס דומים הוצעו בשנים האחרונות בידי זוכה פרס נובל פרופ' פיטר דיאמונד ואחרים, ועד כה הם נתפסו כתרגיל אינטלקטואלי שאי אפשר ליישם, חרף העובדה שעד 1980 היה בארצות הברית שיעור מס כזה. אולי הוא לא יחזור, אבל קורטז הצליחה לעשות, ברגע אחד, מה שכלכלנים בכירים לא הצליחו שנים: להחדיר את האפשרות ללב הדיון הציבורי. אפילו אן קולטר מפוקס ניוז הימנית הביעה תמיכה נלהבת ואמרה: "תתחילו עם האחים קוך" (מהתורמים הגדולים לימין האמריקאי). הדיון הציבורי, מתברר, יכול להשתנות, כשיש מי שיודע איך לנצל הזדמנות ברגע הנכון ובדרך הנכונה.

אורי פסובסקי

אלכסנדרה אוקזיו קורטז צילום: טוויטר

קורטז - ויראליות מסוכנת

כשכבר נדמה היה שאף אחד לא יכול להתעלות על היכולת של נשיא ארצות הברית להפעיל את התקשורת ולמשוך תשומת לב, הגיעה אלכסנדריה אוקזיו קורטז. מבחינת חברת הקונגרס הצעירה אי פעם (29), הרשתות החברתיות הן שפת אם, ויש לה כריזמת רשת גדולה והבנה מעמיקה של הכלי הזה, כך שכמעט כל התבטאות וירטואלית שלה — מריקוד בכניסה למשרד עד התכתבות חמה עם כוהנת הדראג רופול — זוכים לחיבוק תקשורתי וציבורי. בינתיים זה עובד לטובתה: אם טראמפ הוא הרוח הרעה של טוויטר, קורטז היא הפיה הטובה מהאינסטגרם, והצעירים הדמוקרטים רואים בה משב רוח רענן. אבל בפועל, מיקרופון ענקי מופנה כרגע אל פוליטיקאית חסרת ניסיון שנהפכה לפנים של המפלגה. וזה מקום מסוכן. אם היא באמת רוצה להיות קונטרה לטראמפ, הדבר הראשון שקורטז צריכה להבין הוא שלפני שמתחילים לצייץ, יותר חשוב לפעול, לקדם אג'נדה ולחוקק.

הגר רבט

אירופה מתחמשת - טראמפיזם חם

בזמן שבארצות הברית התרחבה המחאה נגד חוקי הנשק המקלים, האירופאים התחמשו להם בשקט. מספר מקרי המוות מירי ביחס לאוכלוסייה עדיין נמוך מהממוצע העולמי, אבל יותר ויותר אקדחים וגם רובים מסתובבים ברחובות. "הוול סטריט ג'ורנל" דיווח השבוע, למשל, שבתוך חמש שנים (2017-2012) נרשמה עלייה של 10% במספר כלי הנשק שהגרמנים מחזיקים ברשיון, ומספר הרשיונות שמותירים לשאת את כלי הנשק האלה מחוץ למטווח גדל פי שלושה — כלומר הרבה יותר גרמנים ביקשו לשאת את האקדח שלהם ברחובות, ולא רק לאימון מסודר. הנתונים נגזרים גם מהמאמץ של הרשויות לעקוב טוב יותר אחרי הנשק, בשל חשש מטרור, אבל הדרישה הגוברת של האזרחים היא מגמה ברורה. מתברר שהערכים שארצות הברית ייצאה במשך עשרות שנים — דמוקרטיה, סובלנות ושמירה על זכויות אדם — מתחלפים בערכים אמריקאיים אחרים, שעליהם משלמים בחייהם עשרות אלפי בני אדם בכל שנה.

רן אברמסון

הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט

 

להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

העתיד לפי וולמארט - לא הכל אוטונומי

הפרסומת החדשה של וולמארט מתרפקת על המכוניות הקולנועיות הגדולות של העשורים האחרונים (שבעצמן מבוססות על רכבים קלאסיים): מזו של מכסחי השדים דרך הבאטמוביל ועד באמבלבי, כולן מתכנסות למגרש החניה של אחד הסניפים של הקמעונאית הגדולה בעולם. אבל הסרטון לא רק מחבק את העבר; אולי הוא גם מתאר את העתיד: גם כשנזמין הכל אונליין, גם כשהמכוניות יהיו אוטונומיות וייסעו לאסוף הכל בעצמן, עדיין יהיה צורך במערך דיילים נרחב שיעמיס את כל הבירות לתא המטען. דלוריאן כבר לא נראה בחיינו, לפחות אפשר להתנחם בעובדה שעוד זקוקים כאן לבני אדם ולמעט בינה אנושית.

ליאור גוטמן