שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בארץ

פערי התקצוב בין התיכונים הם קריאת השכמה לבנט

בשנת תשע"ז הקציבה מדינת ישראל לתלמיד בתיכון ממלכתי־דתי 28% יותר מאשר לתיכוניסט היהודי הממוצע, לפי נתונים חדשים של משרד החינוך. תיכוניסטים בחמישון האמצעי קיבלו יותר מעמיתיהם בחמישון התחתון, ובין התלמידים החלשים ‑ הפער בין ערבים ליהודים זינק מ־45% ל־75%. בחינוך היסודי, התקצוב הדיפרנציאלי של משרד החינוך מצליח להקטין פערים

שחר אילן 08:0919.07.18

כבר שנים שבתי הספר התיכוניים סובלים מהפערים הקשים ביותר במערכת החינוך, אבל נתוני תקציב החינוך שפורסמו אתמול מוכיחים שעוד יש לאן להתדרדר.

 

 

 

ניתוח התקציב לשנת תשע"ז (2016‑2017) מראה שהפער בין התקציב לתלמיד בזרם הממלכתי־דתי לעומת הזרם הממלכתי ‑ היהודי והערבי גם יחד ‑ רק הולך ותופח. הפער בין תקציבי החינוך היהודי והערבי גדל השנה ב־4%. הפער בין תלמיד ערבי חלש לתלמיד יהודי חלש זינק ב־30%. למרות ההסכמה הרחבה שתלמידים חלשים צריכים לקבל יותר מחזקים, גם בשנת הלימודים החולפת המדינה הקצתה לתלמיד תיכון בחמישון האמצעי 14% יותר מאשר לעמיתו בחמישון התחתון.

 

המספרים האלה עומדים בניגוד חריף למצב בבתי הספר היסודיים. בחינוך היסודי, מדיניות ארוכת שנים של העדפה מתקנת מצליחה לצמצם מאוד את הפערים בתקציב החינוך ‑ התקציב הממשלתי השני בגודלו, שעמד השנה על לא פחות מ־57 מיליארד שקל.

 

בתיכון החזקים מקבלים יותר

 

בשנת הלימודים תשע"ז תקציבה המדינה תלמיד תיכון בישוב בחמישון הבינוני ב־30 אלף שקל לשנה ‑ 14% יותר מתלמיד ביישוב חלש, שתוקצב ב־26 אלף שקל. אבל מה ששערורייתי עוד יותר: תלמיד ביישוב חזק קיבל כמעט כמו עמיתו ביישוב החלש ‑ 26,100 שקל.

 

 

התקציב הגבוה ביותר לתלמיד ניתן לזרם הממלכתי־דתי ‑ בגלל שעות תפילה, מימון לרבנים ללימודי יהדות, וכמובן בגלל שרי חינוך ידידותיים למגזר. בשנת תשע"ז גדל התקציב לתלמיד ממלכתי דתי בחינוך התיכוני ב־14%, מ־33 אלף שקל לשנה לכמעט 38 אלף שקל. התקציב לתלמיד ממלכתי יהודי גדל בתקופה זו רק ב־7%, ולתלמיד ממלכתי ערבי רק ב־6%. התוצאה: הפער בין החינוך הממלכתי־דתי לבין החינוך הממלכתי היהודי גדל מ־26% ל־30%, והפער בין הממ"ד לחינוך הערבי גדל מ־54% ל־66%.

 

כדי להבין מדוע קיימת ההעדפה התקציבית לטובת החזקים, ולמה אין מאמץ לאומי לתקן אותה, צריך לזכור שחלק גדול מאוד מהחלשים הם ערבים. 96% מתלמידי התיכון במגזר הערבי נמצאים בשלושת החמישונים התחתונים לעומת 42% בלבד במגזר היהודי. החינוך הערבי אמנם מופלה לרעה בכל דרגי החינוך ובכל החמישונים, אבל דומה שהנתון החמור והמדהים ביותר נוגע לפער בין תלמידי תיכון יהודים וערבים מהחמישון החלש. זה עמד בתשע"ו על 45%, אבל זינק בתשע"ז ללא פחות מ־75%.

 

ביסודי הפערים נסגרים

 

במונחים חינוכיים, מדיניות חברתית פירושה תקצוב דיפרנציאלי ‑ כלומר יותר כסף לחלשים. תקצוב כזה הוא חיוני משום שרשויות חזקות והורים חזקים יכולים להוסיף כסף לטובת חינוך ילדיהם, וכך נוצרת אפליה מובנית. חוקר החינוך נחום בלס מעריך שכדי ליצור שוויון בתקציבי חינוך יש לתת לחלשים תקצוב יתר של 50%.

 

ואמנם, בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים החל בשנים האחרונות תהליך איטי של תקצוב דיפרנציאלי. מי שהנהיגה את שיטת החישוב הדיפרנציאלית בכל תקציבי החינוך היסודי הייתה דווקא שרת החינוך לימור לבנת מהליכוד בשנת 2004. מי שביטלה אותה ב־2008 הייתה דווקא שרת החינוך יולי תמיר מהעבודה, שקבעה במקומה "סל טיפוח" מוגבל של 97 אלף שעות שבועיות שיחולק באופן דיפרנציאלי.

 

ב־2014 הנהיג שר החינוך דאז שי פירון מיש עתיד תוכנית לצמצום פערים במערכת החינוך. התוכנית כללה סל טיפוח משודרג שיגדל בהדרגה במשך חמש שנים, עד 150 אלף שעות ביסודי ו־90 אלף בחטיבות הביניים.

 

 

שר החינוך, נפתלי בנט שר החינוך, נפתלי בנט צילום: יואב דודקביץ

 

לזכות שר החינוך נפתלי בנט מהבית היהודי ייאמר שאימץ את תוכנית פירון למרות שפירושה הוא בלי תוכנית, פערי התקצוב בין תלמידי תיכון רק גדלים מהחינוך הממלכתי דתי לחינוך הערבי. בשנת תשע"ז הגיע יישום תוכנית פירון ל־55%. בזכות תוכנית פירון, בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים תלמיד בחמישון החלש קיבל בתשע"ז לא פחות אלא יותר מעמיתו חמישון החזק ‑ 36% יותר. הפער לטובת היהודים אמנם קיים עדיין בכל העשירונים, אבל הצטמצם מ־27% בתשע"ד ו־19.5% בתשע"ו ל־18% בלבד, ובבקצב הזה יגיע עד סוף תוכנית החומש ל־12% ‑ חגיגה בהתחשב בפער המובנה של ערביי ישראל.

 

בחטיבות הביניים, לעומת זאת, שוויון הוא עדיין בגדר פאטה מורגנה: פערי התקצוב בין תלמיד יהודי לתלמיד ערבי בעשירון החלש, שעמדו על 40% בתשע"ו, ירדו קלות ל־36% בתשע"ז.

 

שיאני התקצוב: בהתנחלויות

 

הנתונים שפרסם משרד החינוך כוללים גם פילוח של התקציבים לפי יישובים, והם מראים ששלושה מארבעת היישובים המובילים בתקציב לתלמיד הן התנחלויות. המובילה היא מעלה אפרים, עם 51 אלף שקלים לשנה, ואחריה קריית ארבע עם 47 אלף ורביעית קדומים עם 44 אלף. במקום השלישי ‑ היישוב המבוסס כפר ורדים, עם 46 אלף שקל לשנה. רק אחר כך באים יישובי פריפריה חלשים כמו בית שאן, קריית שמונה ונתיבות שאמורים לקבל העדפה תקציבית.

 

בתחתית שישה ישובים חרדים וישוב אחד, יבנאל, שבו אוכלוסייה חרדית גדולה. בקריית יערים החרדית שבמקום האחרון התקציב עומד על 8,000 שקל לתלמיד לשנה. הסיבה היא שיישובים חרדיים מתאפיינים במספר גבוה של מוסדות פרטיים שמקבלים תקציב נמוך יותר.

 

המתמטיקה באה לפריפריה

 

מסיבת עיתונאים שכינס לפני שלושה שבועות התגאה בנט בגידול של 60% במספר הזכאים לבגרות ב־5 יחידות מתמטיקה. הוא גם התגאה שמתוך 185 כיתות חדשות למתמטיקה 5 יחידות, 107 נוספו בחמשת העשירונים הנמוכים. מתברר שבנט לא התגאה לשווא והרפורמה באמת חלחלה גם לעשירונים החלשים. מתוך 16 ישובים בעשירונים 1־3 שנבדקו ב־10 נרשמה עליה של 20% ומעלה במספר הזכאים לבגרות במתמטיקה 5 יחידות ורק בישוב אחד נרשמה ירידה. ובכל זאת, עוד ארוכה הדרך לשוויון: מתוך 64 הישובים האחרונים בדרוג הזכאות, כולם מלבד שניים הם בחמשת העשירונים התחתונים.

 

בין כל ערי ישראל, רמת השרון שבעשירון התשיעי נמצאת בראש הטבלה בזכאות למתמטיקה 5 יחידות (41%), במקום השלישי באנגלית 5 יחידות (80%), במקום השני בבגרות מצטיינת (32%) ובמקום ה־18 בזכאות לבגרות בכלל (91%). גם לתל מונד, קריית אונו וגבעת שמואל מיקומים טובים במיוחד.

 

המהפכה בתחום לימודי התיכון באוכלוסייה הדרוזית מורגשת היטב בטבלת הזכאות לתעודת בגרות. לא רק שהישוב הדרוזי בית ג'ן מוליך בראש טבלת הזכאות לבגרות (99% מהלומדים) זו השנה השלישית לפחות, אלא שמלבדו ממוקמים עוד שני ישובים דרוזיים בעשירייה הראשונה.

 

בתחתית טבלת הזכאות לבגרות ממוקמים 4 ישובים חרדים (רכסים, ביתר עילית, בני ברק ואחרונה מודיעין עילית עם 3% זכאות). כל הישובים האלה הצליחו לשמור על המקום הבלתי מכובד כבר שנה שלישית ברציפות. הנערים החרדים לומדים בישיבות שאין בהן כל לימודי ליבה. אבל משמעות נתוני הזכאות הקשים היא שהסמינרים החרדים לבנות ממשיכים להגיש את התלמידים לבחינות סאלד ולא לבגרות ובכך להקשות עליהן את המעבר לאקדמיה.

 

עוד תחום ששר החינוך בנט התחיל להשקיע בו רבות הוא אנגלית 5 יחידות. זהו נושא שחיוני כמו מתמטיקה 5 יחידות לעתיד ההייטק הישראלי
אבל יכול לסייע לבוגר בתחומים רבים ומגוונים יותר ממתמטיקה. ושוב מתברר שכמו שיש בישראל שתי כלכלות יש גם כמה מערכות חינוך שכאילו מתקיימות ביקומים נפרדים. בין המוליכות באנגלית 5 יחידות, מלבד קריית עקרון ורמת השרון, גם בנימינה. בעשיריה התחתונה של הזכאות לאנגלית, חמישה ישובים חרדים, הישוב יבנאל שחלק גדול ממנו חרדי וארבעה ישובים ערבים.

 

ערבים: יותר נשירה והעתקות

 

על התוצאות של ההזנחה התקציבית של המגזר הערבי אפשר ללמוד גם משיעור ההעתקות בבגרות. ביום רביעי שעבר דיווח "כלכליסט" על עלייה של כמעט 70% בשנתיים במספר המחברות הפסולות, מ־0.6% מהמחברות לאחוז שלם. כל 55 היישובים הראשונים במדד הזה הם ערבים ודרוזים, ובראשם ערערה בנגב עם 10.6% ממחברות הבגרות שנפסלו. קשה שלא להגיע למסקנה שמערכת החינוך הערבית רואה בעצמה מעין שטח הפקר, התרגלה שמשרד החינוך רואה אותה.

 

עוד נתון שמעיד על ההזנחה הקשה של החינוך הערבי הוא אחוזי הנשירה: מתוך 25 היישובים הראשונים בנשירה מבתי הספר, 19 הם ערבים. עוד 3 מתאפיינים באוכלוסייה חרדית גדולה. חשוב לזכור: הסיכויים של תלמיד נושר להסתבך בעבריינות גדולים בהרבה והסיכויים שלו למשכורת טובה קטנים בהרבה.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x