• תפריט
מוסף 21.06.2018
האדר מוסף שבועי 21.6.18

מחירוס למשתכנוס: המשקיעים הישראלים הקטנים כובשים את שוק הנדל"ן של יוון

הבוננזה החדשה של המשקיע הישראלי היא רכישת דירות באתונה. הרעב לכסף זר דחף את היוונים למכירות חיסול, ובחצי מיליון שקל ניתן לקנות דירת 100 מ"ר במיקום לא רע בעיר. אז מה אם אין יציבות פוליטית? העיקר שהתיירות גואה. כך נהפכה טרגדיה יוונית לאופוריה ישראלית

רוני דורי 08:0122.06.18

"בארץ אני בטוח לא יכולה לקנות דירה, אז החלטתי לשים את הכסף באתונה", אומרת לי גילה, קיבוצניקית בשנות החמישים לחייה. גילה אינה משקיעה סדרתית, אלא פשוט ישראלית ממוצעת שצברה קצת כסף — לא מספיק בשביל דירה כאן, אבל מספיק בשביל לגרוף תשואה נאה מהשקעה טובה. "באתונה אפשר לקנות נכס ב־20 אלף יורו, וזה לא כזה סיכון. אם זה היה תלוי בי, הייתי קונה בפאפוס, אבל קפריסין הרבה יותר יקרה. השלב השני שלי בטוח יהיה שם, אחרי שאשביח את הדירה באתונה ואמכור אותה".

 

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

 

 

 

גילה אינה לבד. שוק הנדל"ן של אתונה נהפך לטרנד חם בקרב משקיעים ישראלים, ולא בכדי. מחירי הדירות ביוון צנחו ב־40% בעשור האחרון על רקע המשבר הכלכלי החמור שהכה במדינה. דירה של 100 מ"ר במרכז אתונה עולה כיום כ־1.2 מיליון שקל בממוצע — שליש מהמחיר של דירה דומה בתל אביב. ככל שמתרחקים ממרכז העיר המחירים צונחים, וניתן למצוא דירות 100 מ"ר במיקום לא רע ב־600 אלף שקל. במקביל, האבטלה הגואה במדינה (20%) ותקנות להחמרת המיסוי שהוכנסו כדי לאושש את הכלכלה מבריחות את מעט הכסף היווני מהשקעות פנים. כתוצאה מכך יוון מעמידה את נכסיה למכירה לכל דורש, וראש הממשלה אלכסיס ציפראס דוחק במשקיעים זרים לבוא.

 

יזמי הנדל"ן אוחיון (מימין) ואבגי בשכונת אקסרחיה באתונה. "אנחנו רואים את עצמנו כמשקיעים חברתיים. חשוב לנו לשמר בדירות את רוח השכונה" יזמי הנדל"ן אוחיון (מימין) ואבגי בשכונת אקסרחיה באתונה. "אנחנו רואים את עצמנו כמשקיעים חברתיים. חשוב לנו לשמר בדירות את רוח השכונה" צילום: nikoleta petri

 

"אנחנו על זמן שאול", צוחקת עינת יניב, שפתחה עם רחל רוב את סוכנות הנדל"ן E&R, המתמקדת באתונה. "סיורי המשקיעים שאנחנו עורכות בעיר מלאים עד אפס מקום. לא מעט רוכשים אפילו לא טורחים להחתים דרכון, וסוגרים עסקאות בשלט רחוק. סגרנו 45 עסקאות נדל"ן מתחילת השנה, כפול ממה שסגרנו בחציון השני של 2017".

 

המשקיע הטיפוסי שלהן, מסבירה שותפתה רוב, "הוא בסביבות גיל 30, תל אביבי על קורקינט חשמלי שצבר קצת חסכונות. לרוב הוא עוד לא קנה נכס ראשון, וגם לא מעניין אותו לרכוש בארץ. אנחנו יותר ברווקייה ובחבר'ה שהתחתנו עכשיו ורוצים הרפתקה קטנה, אבל יש לנו גם בני 50–60 לקראת פנסיה, וכמובן גם קבוצות רכישה, אנשים שהתארגנו בתוך עצמם והגיעו אלינו. רוב הדירות הנרכשות משמשות ל־airbnb, ומניבות תשואה של כ־5%–6% אחרי מסים ודמי ניהול".

 

 

 

הסיבה לאופטימיות של המשקיעים היא התיירות המקומית. בעוד הכלכלה היוונית עדיין משתקמת, התיירות, שמהווה רבע מהתל"ג, לא מפסיקה להתגבר: תנועת הנוסעים בנמל התעופה במאי עלתה ב־18% בהשוואה לחודש המקביל ב־2017, וחצתה את קו ה־2 מיליון בני אדם. גם הלינות במלונות ואכסניות זינקו ב־8% ברבעון הראשון של השנה.

 

יזמי הנדל"ן חיימוביץ' (מימין) ושוב באתונה. "היוונים אמביוולנטיים לגבי רוכשים זרים, אבל יש להם חיבור טוב לישראלים, בטח יותר מלסינים" יזמי הנדל"ן חיימוביץ' (מימין) ושוב באתונה. "היוונים אמביוולנטיים לגבי רוכשים זרים, אבל יש להם חיבור טוב לישראלים, בטח יותר מלסינים" צילום: יהונתן שחר

 

לא כל המשקיעים הם רווקים צעירים. "עיקר הפניות שמגיעות אלינו מישראל הן של קרנות השקעות, אבל יש גם לא מעט משקיעים פרטיים, רובם בני 50 עם ניסיון בהשקעות", מספר תמיס באקאס, מנכ"ל רשת התיווך היוונית E-Real Estates, שמונה 60 סניפים ברחבי המדינה. גם הוא מאשר כי "המשקיעים הפרטיים שמגיעים מישראל נוטים להעדיף להשכיר את הנכסים לתיירים מאשר למקומיים, בגלל התיירות החזקה שמניבה להם תשואות גבוהות".

 

הביקושים לדירות יווניות קיימים כבר מאז ימי המשבר העולמי, אבל התמקדו בעיקר באיים. בשנה האחרונה סימני ההתאוששות במדינה הפכו את אתונה לתפוח האדמה הלוהט. היזם תומר שוב, שלפני שנים אחדות הקים עם זוכה "המירוץ למיליון" טוהר חיימוביץ' את סוכנות הנדל"ן Soul, מעיד כי "בשנה האחרונה חווינו קפיצה גדולה בביקושים בעקבות כניסה של כמה שותפים". השניים קונים בניינים שלמים ומסבים את רוב הדירות בהם לדירות נופש. "אנחנו כבר מתקרבים לבעלות של 100 דירות באתונה והיקף עסקאות של 10 מיליון יורו".

 

ויש גם משקיעים פרטיים שנהפכו למעצמת דירות קטנה. כשיהודה, איש עסקים בשנות החמישים לחייו, נשאל כמה דירות רכש באתונה, הוא צוחק ומשיב "קניתי מספיק. אני תמיד קונה כשיש דם על הרצפה. קניתי נכסים גם במיאמי ובדטרויט, אבל אין מה להשוות את זה ליוון מבחינת הקרבה והנגישות. כאן קניתי בעיניים. באתונה יש פוטנציאל אדיר. היא מתאוששת ממשבר של יותר מעשור, והמחירים כבר התחילו לעלות בשנה האחרונה".

 

יניב (מימין) ורוב. "כמו שלא אהבנו שהצרפתים קנו את כל ירושלים, גם היוונים לא מתים על זרים שקונים להם את כל הדירות, אבל זה טוב לשוק" יניב (מימין) ורוב. "כמו שלא אהבנו שהצרפתים קנו את כל ירושלים, גם היוונים לא מתים על זרים שקונים להם את כל הדירות, אבל זה טוב לשוק" צילום: יואב דודקביץ

 

גם סיגל כהן (50), מנהלת המחלקה לפיתוח משאבים ולקשרי חוץ בתיאטרון הקאמרי, רואה באתונה פוטנציאל רב. היא קנתה לפני כחודש דירה של 40 מ"ר ברובע איליסיה הסמוך לאוניברסיטה תמורת 34 אלף יורו, שאותה היא משכירה לסטודנטית תמורת 300 יורו בחודש, ו"עכשיו אני סוחבת אחריי עוד שתי קולגות". כהן רכשה את הדירה לאחר שדירה אחרת בשוק נחטפה לפני שהספיקה להניח עליה את ידיה. "לפני שנסעתי קיבלתי רשימה של דירות, וכשהגעתי הדירה שרציתי כבר לא היתה ברשימה. בסוף קניתי אחת שעלתה יותר, אבל היא גם במיקום טוב יותר".

 

המסים הבריחו משקיעי פנים

 

אולימפיאדת אתונה של 2004 נחשבת נקודת מפנה בהיסטוריה של יוון: מפריחה תרבותית ורצף זכיות שכלל את אליפויות אירופה בכדורגל ובכדורסל וגם באירוויזיון, לשפל הכלכלי הכי ממושך שפקד את המדינה. תמונותיו של הכפר האולימפי העזוב והחלוד, שחומותיו מכוסות גרפיטי ובריכותיו מלאות במי תהום שמעליהם צפה פסולת, נהפכו למטאפורה למצב האומה.

 

השפל הגיע לשיאו בעקבות המשבר העולמי של 2008, שקירב את יוון לפשיטת רגל. היעדים התקציביים הנוקשים שנכפו על המדינה בידי נושיה התגלגלו לכדי שורת גזירות מס שהוטלו על האזרחים. בעשור האחרון נוספו על המסים הרגילים מס סולידריות פרוגרסיבי, ובצדו היטל מקצוע, שמשלם כל בעל מקצוע שאינו שכיר. נוסף על כך, המסים על השכרת נכסים עלו ב־4% ונולד הסמל של עידן הצנע היווני — ENFIA, מס רכוש מקביל לארנונה, שהוחל לראשונה לפני כחמש שנים. מסי הרכוש עתידים להכניס 3.15 מיליארד יורו לקופת יוון השנה, פי שישה לעומת 2009.

 

תור לכספומט באתונה, סמל למשבר הכלכלי המתמשך, יולי 2015. המשק חזר לצמוח, אך האבטלה עדיין גבוהה תור לכספומט באתונה, סמל למשבר הכלכלי המתמשך, יולי 2015. המשק חזר לצמוח, אך האבטלה עדיין גבוהה בלומברג

 

כל הגזירות הללו, לצד עלייה ביוקר המחיה, גרמו לאזרחים רבים להיפטר מנכסים. אלה הצטרפו ל"משנמכי דיור", שמכרו את דירתם המרווחת, קנו דירה קומפקטית, והשתמשו ביתרת המזומנים למחיה; ולאלה שדירותיהם הולאמו בידי הבנקים כי לא עמדו בהחזרי המשכנתאות או בתשלומי המסים בגינן. כיום כ־20% מהנדל"ן באתונה עומדים נטושים, ולהוציא את ענף המלונאות, כמעט שאין בה התחלות בנייה.

 

"כשהממשלה מטילה מסים על הכל, לא פלא שבתים נהפכים למטרה קלה", מסביר דימיטריוס מיסטריוטיס (39), מפתח תוכנה יליד אתונה שעזב אותה ללונדון. "ביוון ישנה אמירה ידועה: 'אם אתה שונא מישהו, תן לו בית', כי המיסוי והביורוקרטיה הם קללות שלא ברא השטן".

 

בתוך הסיפור הזה הישראלים הם עדיין הצרה הקטנה של האתונאים, בהשוואה לסינים ולרוסים, שהם רוב המשקיעים הזרים במדינה. גורם המשיכה המרכזי שלהם לעיר הוא "ויזת הזהב", מסלול תושבות למשקיעים שקונים נכסים ב־250 אלף יורו ומעלה, שמהווה עבורם דלת כניסה לאירופה.

 

"ב־2008 התארחתי אצל חבר בוורקיזה, עיירת חוף המרוחקת כ־22 קילומטר ממרכז אתונה, ומשקיעים רוסים צלצלו בפעמון כמה פעמים ביום ושאלו מה המחיר המבוקש עבור הבית", נזכר מיסטריוטיס. "בשלב מסוים התחלנו לפתוח רק למשלוחי אוכל שהזמנו".

 

הפגנה נגד פשיזם באתונה, מרץ 2018 הפגנה נגד פשיזם באתונה, מרץ 2018

 

וזאת היתה רק שאלה של זמן עד שהטרנד יתרחב גם למשקיעים שלא מחפשים ויזה אירופאית. השילוב בין מחירים נמוכים, תיירות חזקה ואופטימיות לגבי יכולת ההתאוששות של יוון הביא לזרם הולך ומתגבר של זרים עם כסף.

 

"כשרק התחלנו כל הסביבה שלנו אמרה לנו שאנחנו לא נורמליות", נזכרת עינת יניב בחיוך, "קבוצת הרכישה הראשונה שניהלנו היתה כרוכה בדם, יזע ודמעות. ממש התחננו לאנשים: 'זה המיקום הכי טוב שאפשר לדמיין באתונה, רק תשימו אצלנו קצת כסף'. הקבוצה הזו עשתה 50% תשואה בתוך חצי שנה".

 

איך הגעתן בכלל לאתונה? לא חששתן מחוסר היציבות הכלכלית שם?

"ב־2015 ביקרתי באתונה והיו שם הפגנות מטורפות, אבל ברגע שההפגנות נגמרו היה ממש כיף. שנה לאחר מכן חיפשנו השקעה משותפת, הזמנו ניתוח שוק מקיף והשורה התחתונה היתה חד־משמעית: לא להיכנס לאתונה, כי airbnb לא יצליח שם. עדיף ללכת לאיים. אז קנינו מלון במיקונוס עם שותף שלישי, אבל במעברים שלנו בין אתונה לאיים, בשיא שיאו של המשבר, פתאום קלטנו מה יש לנו מתחת לאף ובתוך הארנק. הפוטנציאל באתונה עצום, כי בעוד שהכלכלה והנדל"ן בשפל, העיר הומת אדם והתיירות הולכת ועולה. הטיסות תמיד דחוסות כמו קופסאות סרדינים".

 

סימני הטרנד ניכרים גם בעליות המחירים. "ב־20 אלף יורו היום כבר אי אפשר למצוא שום דבר במרכז אתונה", מבהיר תומר שוב, "אבל יש מלא אפשרויות בשכונות כמו אומוניה, אקסרחיה וקיפסלי". שותפו חיימוביץ' מוסיף כי "מבחינתנו, השכונה החמה הבאה היא פסירי (Psyri), שהיתה בעברה מרכז תעשיית העורות והבדים של העיר ונהפכה בשנה האחרונה לתיירותית בטירוף, עם המון דירות airbnb ומלונות בוטיק חדשים. זה קורה בעיקר במרכז, אבל בקצוות השכונה עדיין יש בניינים וחללים תעשייתיים במחירים נמוכים מאוד, ואני בטוח שתהיה בו בעתיד קפיצת מחירים גדולה. לכן זה זמן טוב למצוא לופטים נטושים ולהסב אותם לדירות מעוצבות. זה אמנם תהליך טיפה יותר מאתגר, אבל התוצאה יכולה להביא לרווח גדול".

 

ראש ממשלת יוון ציפראס. "הרבה פעמים כשהיוונים הצביעו למען דבר מסוים, הם קיבלו בסוף את היפוכו", מסביר סערי ראש ממשלת יוון ציפראס. "הרבה פעמים כשהיוונים הצביעו למען דבר מסוים, הם קיבלו בסוף את היפוכו", מסביר סערי

 

קונים ומשכירים לתיירים

 

קו מחבר מתוח בין הצעירים האתונאים לישראלים. המצב בארץ אמנם טוב בהרבה מאשר ביוון, ועדיין שכרם של הישראלים נשחק שנה אחר שנה לנוכח יוקר המחיה, ובניגוד להוריהם, אין להם קביעות ואין להם אופק לדירה. לצעירים האלה חשוב למנף את ההשקעה שלהם, אבל לחלק מהם חשוב גם לא להיתפס כאוכלי נבלות, והם מאפיינים את עצמם כ"משקיעים חברתיים".

 

צמד היזמים היפואיים אלמוג אבגי (30) ורון אוחיון (34) ממקדים את עיקר פעילותם בשכונת אקסרחיה (Exarhia), המכונה גם "רובע האנרכיסטים", וניכר כי הם מצויים בכל היבט בשכונה. אקסרחיה היא הגרסה האתונאית של פלורנטין, הן מבחינת אופיה המחוספס והן מבחינת מיקומה במעגל השני של מרכז העיר. בנייניה האקלקטיים, שמאכלסים אמנים ומהגרים, מכוסים גרפיטי, ורחובותיה עשירים בחנויות תקליטים וסדנאות של אמנים לבניית כלי נגינה.

 

אבגי, שעבד בעבר כחשב של חברות ייעוץ ארגוני וחברות נדל"ן מניב, ואוחיון, סוחר אמנות ובעל בית מכירות פומביות, מכרו עד כה כ־20 דירות באקסרחיה, אולם מבחינתם, גולת הכותרת של פעילותם היזמית היא בשילוב בין עסקים לפעילות קהילתית. "אנחנו מאתרים נכסים בשכונה הזו שאפשר להסב אותם למגורים משותפים או לחללי עבודה משותפים, סוג של WeWork שכולל גם מקום לפעילות לתושבים המקומיים בשעות אחר הצהריים", מסביר אוחיון. "אנחנו נותנים לאמנים הטבה בשכירות בתמורה לשיפוץ ותחזוק החלל, ויש אצלנו רוב של אמנים מקומיים. חשובה לנו החוויה התרבותית שהשכונה הזו מציעה, כמו גלריות אמנות, חנויות תקליטים לאספנים וכו'".

 

שכונת פסירי באתונה. "זו השכונה החמה הבאה", טוען היזם חיימוביץ', "מרכז לתעשיית העורות שנהפך לתיירותי בטירוף" שכונת פסירי באתונה. "זו השכונה החמה הבאה", טוען היזם חיימוביץ', "מרכז לתעשיית העורות שנהפך לתיירותי בטירוף" צילום: גטי אימג'ס

 

אחת הלקוחות שהתחברו לקונספט שהם מציעים היא מיכל (35), דוקטורנטית לפסיכולוגיה ממרכז הארץ, שקנתה לאחרונה דירת שלושה חדרים באקסרחיה תמורת 60 אלף יורו. לאתונה הגיעה, לדבריה, לאחר שהבינה שהשוק בארץ מצריך אותה לקחת משכנתא גדולה מדי, עם החזרים שתתקשה לעמוד בהם, כך שהדבר הנכון עבורה היה "לגור איפה שרוצים, ולקנות איפה שאפשר.

 

"חיפשתי הזדמנות להשקיע את הכסף שלי במקום שבו הוא יהיה שווה משהו", היא מסבירה, "והבנתי שפיזור של השקעות יותר נכון לי — חלק מהכסף מושקע במניות, חלק בחברות ניהול, וחלק בנדל"ן. הייתי בטיול באתונה לפני ארבע שנים וחשבתי שזו יכולה להיות הזדמנות טובה, כי זאת לא רק השקעה כלכלית, אלא גם נכס שאבקר בו ואיהנה ממנו.

 

"כמשקיע זה כביכול לא חשוב להתאהב בנכס או בשכונה, כי רק המספרים אמורים לשחק", היא אומרת על הבחירה באקסרחיה, "אבל התחברתי מאוד לתחושה של להשקיע בחיים שאני מכירה ואוהבת מאשר במרכז התיירותי ההיסטורי. עם זאת, אם היה לי סכום כפול, הייתי משקיעה במרכז. הנגישות הכלכלית שלי ומה שהכסף שלי אפשר לי עשו בעבורי חלק מהבחירה, אבל בשביל רוב מי שאני מכירה זו שכונה עם פוטנציאל כי המחירים שלה כרגע נמוכים. זו שכונה יותר ענייה, יש בה יותר פליטים, אנרכיסטים, אין בה מטרו קרוב, היא מרחק 10 דקות מהמרכז ולא דקה, אבל זה מה שהופך את המחירים לאטרקטיביים, לעומת הצנטרום של הפיילה שכבר הפנים את ההתייקרויות ולכן כבר פחות משתלם".

 

הנכס של מיכל עתיד להיהפך לדירת airbnb, בין השאר כדי שתוכל לשמש גם אותה ואת חבריה, "עדיין לא סיימתי לשפץ אותה, וכבר יש לי תור של חברים שמחכים לבקר. אבל העדיפות שלי, בעתיד, תהיה להחזיר את הדירה לשוק המקומי בשכירות סבירה. עקרונית אני מעדיפה לקבל פחות תשואה, כי אני לא בטוחה ש־airbnb עושה טוב לשכונה".

 

גיל קינן (28), לעומתה, החליט מלכתחילה להשכיר את הנכס שלו לטווח ארוך. "אני יודע שדירות נופש מניבות תשואות גבוהות יותר", הוא אומר, "אבל אני רואה בזה ראש שקט, ובעתיד תמיד אוכל להשכיר אותה ב־airbnb אם ארצה". קינן, נשוי טרי ממרכז הארץ, קנה לפני כחצי שנה דירת שני חדרים באקסרחיה (דרך "נדל"ן אחד על אחד" של צמד היזמים עומר דניאל וגיל בר) "במחיר מאוד אטרקטיבי".

 

ליוון הגיע בעקבות פרויקט הגמר שלו בלימודי מינהל עסקים: "בחנתי את הכלכלה ביוון, מה מצב מחירי הנדל"ן, והנתונים נראו מעניינים. השקעות בחו"ל זה מפחיד מאוד, בפרט שהמצב באתונה לא מזהיר. אבל יש סימני התאוששות, מחזורי האשראי גדלים, ולקראת 2019 הבנקים יחזרו לתת משכנתאות, אז אוכל לרכוש נכס נוסף בלי הון עצמי. וגם אם המחירים לא יעלו, התשואות שם ממש אחלה, ואני רואה את זה בחשבון הבנק".

 

 

 

סכנה ליציבות הדמוקרטית

 

לא כולם שותפים לאופטימיות. ולא חסרות סיבות כדי לצנן את ההתלהבות או לכל הפחות לחשוב פעמיים לפני שקונים בית באתונה. "תמונת המקרו ביוון לא טובה", מסביר אור, יועץ השקעות ותיק. "שיעור האבטלה בקרב צעירים עולה על 40% (43.2% בקרב בני 25 ומטה, נכון למרץ 2018), החוב הציבורי בעלייה מתמדת זה תקופה ארוכה, והיחסים עם שאר המדינות המערביות באירופה לא מדהימים. גרמניה מתייחסת ליוון כאל קוץ בתחת, בבחינת 'אי אפשר איתם ואי אפשר להיפטר מהם'. כל הרפורמות והתהליכים הכלכליים הפנימיים שאירופה המערבית בראשות גרמניה כפתה על יוון העלו חרס. לא קרה כמעט שום דבר מהותי. לצד זה, המפלגות הימניות מתחזקות, מערכת המיסוי ערטילאית ומערכת רישום המקרקעין ארכאית בטירוף. לדוגמה, הוצאה של נסח טאבו שמעיד כי הנכס נקי משעבוד, פעולה שבארץ עושים ברגע באינטרנט, לוקחת שם חודש".

 

אבל הרבה מאוד משקיעים זרים מגיעים ליוון כבר עשור.

"מניסיוני במשך השנים רואים שכשם שמשקיעים זרים באים, כך הם יכולים להיעלם בתוך 24 שעות. מספיק שיהיה משבר קטן במדינה שלהם, סביבת תשואות פחות מעניינת ביוון, התהדקות רגולטורית על כסף זר או מיסוי של הכנסות משכירות, והם בורחים כהרף עין. וברגע שאלה ייעלמו, למחירים לא תהיה שום סיבה לעלות. להפך. יוון היא לא ארצות הברית, אין לה בסיס כלכלי איתן, ולכן אני לא כזה אופטימי לגביה.

 

"קחי לדוגמה את קפריסין. ב־2013, בעקבות המשבר הכלכלי החמור שאליו נקלעה, המדינה הקפיאה חשבונות בנקים וגזרה מהם קופון של 10%, כולל ממשקיעים זרים. רק על האוליגרכים הרוסים היא דילגה. גם רג'פ ארדואן, ראש ממשלת טורקיה, אמר החודש 'בוא נעניש את המשקיעים הזרים שדפקו לנו את המטבע, והם אשמים במשבר ובהכל'. זה מפחיד".

 

סיגל כהן מתעקשת להדוף את הספקות באשר להשקעה שעשתה. "המדינה הזו תשתקם", היא פוסקת. "הגרמנים קנו 14 שדות תעופה ביוון והסינים השתלטו על נמלי הים, אלה שתי מעצמות עם אינטרסים ברורים, כך שיוון עולה על דרך המלך, ובעוד שנה, כשהשוק ייפתח, יהיה אפשר למכור ולהוציא כסף".

 

אבל הסכנה איננה רק פיננסית. המשבר הכלכלי הממושך וזרם הפליטים שמציף את יוון מסכנים את יציבותה הפוליטית. ב־2015 הדיחה מפלגת השמאל הרדיקלי סיריזה את מפלגת השלטון, ומנגד המפלגה השלישית בגודלה היתה מפלגת הימין הקיצוני השחר הזהוב, המוגדרת בתקשורת ניאו־נאצית. השבוע אף הושעתה המפלגה זמנית מהפרלמנט, לאחר שנציגיה קראו להפיכה צבאית.

 

"אנטישמיות היא תמה חזקה בקרב היוונים הלאומנים הקיצוניים, הדתיים ושונאי הזרים", אומרת קסאנטי גוראני, כתבת היומון היווני "דוקומנטו", "אבל אני לא חושבת שהישראלים באתונה צריכים לחשוש". מנגד, המשורר והמתרגם הישראלי רמי סערי, שמחלק את מגוריו בין אתונה לתל אביב, טוען כי "את צריכה להיות בת יענה ועיוורת כדי להתעלם מהתופעה של השחר הזהוב. בדומה לחמאס בשטחים, התנועה נעשית יותר ויותר פופולרית כי היא מעניקה למובטלים חינוך, מזון ושירותי רפואה בחינם, אבל רק לכאלה שבדקו בניירות שלהם שהם יוונים מלידה".

 

במקביל גם ארגוני השמאל מקצינים, ובהם בולטת תנועת המחאה שנקראת "לא נשלם", שלנוכח המצוקה הכלכלית קוראת לאזרחים להעלים מס ולא לשלם חשבונות מים וחשמל. פעילי שמאל קיצוני ואלים, ובעיקר אנשי לא נשלם, נוהגים להתפרץ למקומות שבהם מתנהלות מכירות פומביות של נכסים יווניים שהמדינה הפקיעה מבעלי חוב ולהרביץ לנוטריונים. בשלב מסוים האיחוד האירופי הורה לנהל את המכירות אך ורק באינטרנט, אך המחאה האלימה נמשכת: רק בחודש שעבר נרשמו שני מקרי פריצה למשרדי נוטריונים, שהותירו בהם נזקים כבדים.

 

"הבעיה ביציבות הדמוקרטית ביוון היא שהרבה פעמים כשהיוונים הצביעו למען דבר מסוים הם בסוף קיבלו את היפוכו", מסביר סערי. "למשל, כשהם הצביעו במשאל העם ב־2015 נגד קבלת תוכנית הסיוע האירופאית זה לא מנע אותה. יש כאן ממשלה סוציאליסטית, אבל הלכה למעשה היא נוקטת מדיניות ימנית המוכתבת לה מהאיחוד, כי היא תלויה בסיוע הכספי שלו".

 

היזם חיימוביץ' חווה את המתח הפוליטי ברמת השטח. "שמאלנים לא אוהבים השקעות כמו שלנו, אבל ימנים מבינים שכלכלה מערבית היא מה שהם צריכים, אז הם רואים יתרון במשקיעים זרים שקונים נכסים. היחס אמביוולנטי, אבל לישראלים יש חיבור טוב עם היוונים בגלל הדמיון בין העמים, בטח חיבור יותר טוב מעם הסינים".

 

"ההשקעות הזרות בנדל"ן טובות לשוק, הן מרימות אותו", אומרת רוב. ואכן התמ"ג היווני עלה בשנה שעברה ב־1.4%, העלייה המשמעותית הראשונה מאז 2007, בעיקר בזכות עלייה חדה בהשקעות. כלכלנים צופים כי 2018 תסתיים בצמיחה של כ־2%. אבל גם רוב יודעת שהנתונים האלה לא מסייעים ליוונים לחבק את הכסף הזר. "להגיד לך שלמקומיים כיף שנכנסו המון משקיעים לאתונה? בטוח שפחות. אנחנו לא עיוורות. כמו שלא אהבנו שהצרפתים קנו את כל הדירות בירושלים, גם האתונאים לא מתים על זה שמגיעים זרים וקונים להם את הדירות".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x