$
בארץ

הרפורמות טובעות בנמל

משקיע בנמלים עשוי לשחרר את הפקק במגעים על הרפורמה, אבל ינציח את שליטת הזרים במעברי הים; רכבת ישראל עולה שוב על פסים של הפסד; 250 עובדי חיפה כימיקלים ימתינו עוד חודשיים כדי לגלות, אולי, מה יעלה בגורלם

ליאור גוטמן 08:3207.06.18

השיחות על הרפורמה בנמלי ישראל לא מזכירות כלל את אלה שהתקיימו לגיבוש הרפורמה בחברת החשמל. ועד העובדים לא מהסס לבזות את בית הדין לעבודה, מעוז שאליו לא הרחיק הועד של עובדי חברת חשמל, ובנמלים - במקום שההסתדרות תנהל את הוועד, אין מי שסר במאה אחוז למרותה. יתרה מזאת, התחרות - בדמות נמלים חדשים ופרטיים באשדוד ובחיפה - שמאיימת להעלים את הנמלים הקיימים, כבר מעבר לפינה.

 

אתמול אף נרשמה היסטוריה מקומית כשחברת נמלי ישראל הודיעה שהיא מעבירה לראשונה בתולדות עולם הספנות שטח של כ־185 דונם באזור חיפה לחברת SIPG הסינית - שתחל להפעיל בעוד כשנתיים את הנמל הפרטי שלה לתקופה של 25 שנה - כדי שזו תתחיל לרכוש ציוד ולהכין את הקרקע.

מבחינת המדינה, אין לחץ לקדם ולסגור רפורמה עם הנמלים הקיימים. אמנם יש שיחות שהועלו לדרג שר התחבורה ישראל כץ מול יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, אבל אלו הסתכמו בהרבה "לא" ובקצת "אולי". הרבה "לא" זו הנחרצות של שר התחבורה ישראל כץ לא לפתוח הבנות ישנות ולא לתת חסינות מפיטורים ליותר מ־10 שנים לעובדים הקיימים. נשאר "אולי" בדמות הכנסת משקיע במקום המדינה ויקבל עד 49% מהאחזקות. מדובר בתוכנית ישנה שלא קשורה ישירות לרפורמה שאושרה בקבינט הכלכלי באוקטובר 2014.

  

הפגנה של עובדי חיפה כימיקלים הפגנה של עובדי חיפה כימיקלים צילום: אוראל כהן

 

נושא המשקיע מצא חן בעיני ההסתדרות והלחץ בשטח גרר את ניסנקורן לרוץ לספר שיש פריצת דרך, מבלי לשאול מי המשוגע שירצה להיכנס לנמלים הקיימים כמשקיע. הרי הסחורה בעייתית עד מאוד ברמת הניהול והשליטה על העובדים ובכל מקרה המדינה תגיד לו מה לעשות, גם אם לא יהיו שביתות.

 

ובכל זאת, מי כן יכול לבוא? מנכ"לית משרד התחבורה היתה אמורה להציג אתמול את הנושא לראשי ההסתדרות והנמלים, כאשר על הפרק חברות ספנות זרות שבכל מקרה מבקרות פה. למשל יאנג מין או אברגרין, שתי חברות ענק שמוצאן בטאייוואן. אלו אולי יוכלו למצוא ערך מוסף בדמות נמל בית במזרח התיכון.

 

אם המגעים יושלמו, התוצאה הסופית היא שקרוב ל־70% מהפעילות הימית הישראלית יהיו בידיים זרות. כשידוע ש־90% מהסחורות הנכנסות ויוצאות מישראל עוברות דרך חיפה ואשדוד, לא ברור עד כמה הפרטה כל כך עמוקה תשרת את המדינה, בפן הכלכלי ובוודאי בפן הביטחוני.

 

נהגת הקטר הכלכלי

 

רכבת ישראל שחררה אתמול הודעה לקונית לבורסה על פרישתה של סמנכ"לית הכספים קרן אצלאן. הפרישה נכפתה על הצדדים כיוון שכללי רשות החברות אינם מאפשרים לבעלי תפקידים בכירים להשאר יותר משבע שנים בתפקיד.

 

עבור הרכבת מדובר בחדשות לא מעודדות. אצלאן ליוותה את הרכבת בשנים הקשות שלה והיתה בין אלו שהצליחו לייצב אותה פיננסית ולהעביר אותה מחברה שמפסידה דרך קבע בין 200 ל־250 מיליון שקל בשנה לחברה רווחית. מי שייכנס לנעליה יצטרך לסייע לרכבת לחזור למסלול של רווח, כי את הרבעון הראשון של 2018 הרכבת סיכמה עם הפסד נקי של 10.5 מיליון שקל, זאת לעומת רווח של כ־22.5 מיליון שקל ברבעון הראשון של 2017. הכנסות הרכבת בתקופה זו הסתכמו בכ־610 מיליון שקל, עלייה מינורית של 4% בלבד, כאשר חטיבת המטענים סובלת מירידה בביקוש. ובתקופה זו יש הפסד תפעולי של כ־2.8 מיליון שקל, לעומת רווח תפעולי של כ־21.6 מיליון שקל בתחילת 2017.

 

 

אבי ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות צילום: יובל חן

 

העובדים תלויים באוויר

 

אחד המאבקים שנדחקו מעיני התקשורת הוא גורלם של כ־250 עובדי חיפה כימיקלים. הם נמצאים בחופשה ללא תשלום (חל"ת) כבר שמונה חודשים, מכל האמוניה שסיפק חומר גלם למפעל הדשנים שלהם מושבת מכוח החלטות בית המשפט והמעביד שלהם מנסה לפטר אותם.

 

השבוע נבלם ניסיון נוסף של חיפה כימיקלים להשתחרר מהעובדים כשבית הדין האזורי לעבודה בחיפה קבע שהם ימשיכו את תקופת החל"ת כל עוד נמשך הדיון במעמדם. הדיון הבא נקבע לחודש אוגוסט, אז הם יסגרו כמעט שנה ללא שכר.

 

והפוליטיקאים? שכחו אותם. כאילו היו מטרד. למזלם, בית הדין לעבודה מחייב את חיפה כימיקלים לנמק מדוע סוגרים את המפעל בצפון ולמה יבוא של אמוניה במכלים קטנים אינו רלבנטית. "מעולם לא הוגשה בקשה לסגירה", אומרים בוועד העובדים של המפעל. "הכוונה ברורה - להפוך את שטח המפעל הצפוני למתחם שירותים למפעלים בדרום ולזרוק את העובדים. מביש שמפעל שזכה מהמדינה להטבות לאורך השנים, פוגע פגיעה אנושה כל כך בתעסוקה בצפון". אולי לשר הכלכלה אלי כהן, שמתהדר בפתיחת מפעלים מדן ועד אילת, יש פתרון לעובדים שלא יודעים מי ייקח אחריות על גורלם.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x