בנק ישראל: מחירי הדיור מהווים סיכון משמעותי למערכת הפיננסית

"החשיפה של המערכת הפיננסית לשוק הדיור עדיין מהווה סיכון עיקרי ומשמעותי. עם זאת, בחודשים האחרונים מסתמנת התמתנות מסוימת בפעילות ובקצב עלייתם של המחירים, ואם זו תימשך היא תפחית את הסיכון", כך קובע בנק ישראל בדו"ח היציבות הפיננסית החצי שנתי. בכך מודה הבנק המרכזי כי אכן נרשמת התמתנות במחירי הדיור, טענה שנשמעת זה תקופה ארוכה העל ידי משרד האוצר ובעיקר שר האוצר, משה כחלון. בבנק ישראל מסבירים היום (ג') כי על אף ששוק הדיור מהווה סיכון עיקרי וגבוה – הסיכון מצוי במגמת ירידה. לפי דו"ח של קרן המטבע הבינלאומית שפורסם בסוף השבוע, שוק הדיור בישראל מזכיר את ארה"ב ערב המשבר 2008.

לטענת בנק ישראל, ירידה מסוימת במידת הסיכונים משתקפת בשיעור יתרת המשכנתאות בריבית המשתנה בשל המגבלה על שיעור ההלוואות בקטגוריה זו. אולם ההחזר החודשי של הלוואות אלה עלול לגדול מכיוון שהריבית במשק נמצאת בשפל היסטורי ולכן סביר להניח שהיא תעלה בעתיד. סיכון זה גלום גם במשכנתאות בריבית קבועה שניתנו במסלול הצמוד למדד. זאת משום שהריבית והאינפלציה בד"כ משתנות בכיוון זהה ולכן ייתכן כי החזר המשכנתא יגדל בקרב לווים בריבית קבועה צמודה למדד. הפתעה אינפלציונית בדמות משבר כלכלי שתשחק את השכר הריאלי - עלולה לפגוע בלווים בריבית צמודה במידה משמעותית יותר.

צילום: דוד הכהן

מוקדי סיכון במגמת עלייה 

מנגד, בנק ישראל מצביע על שני מוקדים שהוגדרו כבעלי סיכון בינוניים אך נמצאים במגמת עלייה. הראשון הוא ההתרחבות המתמשכת באשראי הצרכני למשקי הבית שחושפת אותם לסיכון הנשקף מחדלות פירעון כתוצאה משינוי לרעה בתנאי המשק, והתממשותו תפגע במערכת הפיננסית במידה מסוימת. 

בהקשר זה הדו"ח מציין כי סך שווי הנכסים של הציבור (נכון ל-2015 ) הוא 6.1 טריליון שקל, כאשר כמחצית ממנו הוא שווי של נכסי נדל"ן והמחצית השנייה לערך היא נכסים פיננסיים. חמישית מהנכסים הפיננסיים הן למעשה עתודות ביטוחיות, כלומר סכומים שהציבור לא מחזיק בעצמו אלא סך הסכומים העתידיים, נכון לעכשיו, שיקבלו התושבים מתוקף ביטוחים שיש שלהם, תשלומים בגיל הפנסיה ועוד. ההתחייבות של משקי הבית הם 7% מהנכסים.

עוד היבט של אשראי צרכני הוא העלייה בהיקף החובות שלא משולמים בזמן - קרי חובות בפיגור. שיעור ההחזרים שבפיגור (מעל 90 יום) במערכת הבנקאית בחמש השנים האחרונות מצייר את התמונה הבאה: בחובות ביחס להלוואות לדיור חלה מגמת שיפור, כלומר יש ירידה בהיקפן, ואילו בהלוואות שנטלו משקי הבית שלא לדיור, יש מגמת החמרה. כך, שיעור החובות באשראי צרכני שלא לדיור עומד על כ-2.1% בסוף 2016 ומשקף מגמת עלייה מאז אמצע 2015 לערך, אז עמד שיעור החובות הבעייתיים על כ-1.7% בממוצע.

פלוג. בנק ישראל מודה לראשונה כי נרשמה התמתנות במחירי הדיור צילום: אוהד צויגנבג

הסיכון הנוסף שמוגדר כבינוני אך נמצא במגמת עלייה, הוא מרווחי התשואות של האג"ח התאגידיות שהוסיפו להצטמצם והגיעו לרמות שפל. לפי בנק ישראל, תהליך זה מתרחש על רקע הנזילות הגבוהה בשווקים והחיפוש אחר תשואה.

הדו"ח מעלה שאלה והיא האם מרווחי האג"ח הקונצרני שירדו והגיעו לרמה מאוד נמוכה הדומה לזו שנצפתה ערב משבר הסאב-פריים (2007) נובעים מתמחור חסר של הסיכונים הגלומים בפעילות של החברות המגייסות את החוב. הממוצע המשוקלל של המרווחים באג"ח להם דירוג BBB – דירוג שאיננו ברמות הגבוהות - ירד מאפריל 2015 והוא כ-3% בממוצע באפריל 2017, זאת לעומת כמעט 10% תשואה במחצית השניה של 2015. גם באג"ח בדירוגים טובים יותר מייצגים המרווחים ירידה מתונה ועקבית על פני אותה תקופה. בהקשר זה הדו"ח מזהיר מפני הסיכון הבא: בקרנות הנאמנות נרשמו צבירות משמעותיות של אג"ח קונצרני ועלייה בנתח שהן מחזיקות בשוק האג"ח. זרימת הכספים בקרנות הנאמנות, שהיא תולדה בין היתר של הריבית הנמוכה ושל הנזילות, נותבה לאג"ח כאשר מאמצע 2016 ועד פברואר 2017 חלקן של אג"ח קונצרניות עלה בקרנות הנאמנות מ-57.4% למעל 60%. לפי הדו"ח, "בעתות משבר משקי הבית נוטים לפדות במהירות כספים בחסכונות בקרנות ולכן קיים סיכון לתנודתיות בשוק, מה שיכול להעצים את הזעזוע".

כמו כן חל גידול משמעותי בהיקף הנפקות האג"ח, וקרנות הנאמנות רשמו צבירות משמעותיות והגדילו את הנתח שהן מחזיקות בשוק האג"ח.