$
דעות

הבשר המוברח – סערה במחבת אנטריקוט

התופעה של הברחת בשר מהרשות הפלסטינית למסעדות ברחבי הארץ היא שולית ומשמשת בעיקר כהפגנת שרירים של משרד החקלאות

אליס אברמוביץ' 08:5915.04.16

פרשת הבשר המוברח היא סערה במחבת אנטריקוט ולא יותר. התופעה של הברחת בשר מהרשות הפלסטינית למסעדות ברחבי הארץ היא שולית, והחשיפה האחרונה של שיווק בשר משמשת בעיקר כהפגנת שרירים של יחידת פיקוח על חי וצומח (פיצו"ח) של משרד החקלאות, האמונה על בקרת העברת מוצרים מן החי והצומח אל הרשות.

 

מאז הסכמי אוסלו, המעגנים את זכותם של הפלסטינים ליחס מסחרי וכלכלי שווה בייבוא וייצוא דרך נקודות היציאה והכניסה בישראל, מיובאים מוצרי בשר ודגים לרשות הפלסטינית דרך מחסנים בישראל. המוצרים מגיעים ארצה, כשהם ארוזים בקרטונים ומאוחסנים במחסן על גבי משטחים, אשר משוחררים ממחסן ומפיקוח המכס באופן מדורג ומבוקר, בהתאם לביקוש בשטחי הרשות. עם שחרורו החלקי של כל משלוח, מועמסים המשטחים על גבי משאיות קירור, המובילות את המוצרים היישר למעבר הגבול לשטחי הרשות הפלסטינית.

לטענת משרד החקלאות, כ-6,500 טונות בשר המיובאים בכל שנה לרשות הפלסטינית, לא עלו על השולחן ברמאללה, בשכם וביריחו, אלא מצאו את דרכם חזרה לישראל. נתון זה מעמיד את היקפי ההברחה בפרופורציות נכונות, שכן נובע ממנו כי היקף הבשר המוברח מן הרשות הפלסטינית עומד על כ-4% בסך הכל מכלל צריכת בשר הבקר בישראל (90 אלף טון בשנה) או כ-0.8 אחוז מכלל המוצרים מן החי הנצרכים בישראל (כ-640 אלף טון בשנה). אם משרד החקלאות צודק בהערכתו, כי אז יחידת הפיצו"ח, על כל עשרות מפקחיה ופקידיה, מצליחה לתפוס רק כ-3% מכלל הבשר המוברח.

בשר מוברח מהשטחים בשר מוברח מהשטחים

 

המניע העיקרי להברחת בשר מהרשות הפלסטינית לישראל הוא המחיר. כאשר יבואן ישראלי מבקש לייבא מוצרים מן החי לישראל, הוא נדרש לאשר מול משרד החקלאות את בית המטבחיים שממנו הוא מבקש לרכוש את המוצרים, ואישור זה כרוך בכמות לא מבוטלת של פעילות ביורוקרטית. בנוסף, הדין הישראלי לא מאפשר לייבא ארצה בשר שאינו כשר, ועל כן נדרש היבואן הישראלי לשאת גם בעלויות הכשרת הבשר בבית המטבחיים בחו"ל. כאשר מגיע הבשר ארצה, עליו להיות מאוחסן במחסן קירור, שגם הוא נתון לרישוי ולרגולציה משמעותית של משרד החקלאות, מה שמייקר את עלויות האחסון ליבואן עוד יותר. חלק מעלויות אלו אינן חלות על היבואן הפלסטיני, ובשורה התחתונה ניתן לומר כי הבדלים בתקינה ובפיקוח מייקרים את הבשר המשווק בישראל, ומייצרים תמריץ כלכלי לזליגה של בשר המיועד לשטח הרשות.

 

יחידת הפיצו"ח מתמודדת עם בעיה של הברחה של תוצרת חקלאית במשאיות זבל, במשאיות עם דופן כפולה (כפי שנחשף גם בפרשה הנוכחית) וכו', אולם היא מתקשה להיענות לקריאות בעקבות תפיסה במעברי הגבול (התפיסות של היחידה עצמה, במעברי גב-אל-גב, נמוכות יחסית). בנוסף, נדרשת יחידת הפיצו"ח לבצע מגוון כמעט אינסופי של משימות: לפקח על תוצרת חקלאית, על בשר, על ביצים, על כלבת, על דבש, על שריפת גזם, על עדרים, על בנייה, על גניבות בעלי חיים, על מופעי סוסים, על דגים ומדגה, על תפיסת שתילים, על זיוף תרופות וטרינריות, על הסגרים בעקבות מחלות, ועל חומרי הדברה ועוד. בנסיבות אלה, ובשים לב להפרשי העלויות בין הבשר המיועד לרשות ובין הבשר המיועד לישראל, קשה לצפות ממנה לעמוד בקצב.

 

*הכותבת היא שותפה במחלקת מיסוי עקיף וסחר חוץ במשרד איתן מהולל שדות

בטל שלח
    לכל התגובות
    x