מכת מחץ למורשתו של נשיא ביהמ"ש העליון היוצא: חבל שהפעם גרוניס לא קיצר

בכנסת הבאה יימצאו לא מעט מחוקקים, לא רק יריב לוין וזאב אלקין, שיבקשו לנצל את פסק הדין בנושא עילת הסבירות שפרסם השופט אשר גרוניס  כדי להכות בבית המשפט העליון.

לא ברור מה דחף את גרוניס לאוורר את הדיון על האקטיביזם לאחר פרישתו, להודיע שוב על עמדת המיעוט שלו שמבקשת לבטל את עילת הסבירות - הכלי השיפוטי המרכזי בעיצוב סמכותו של העליון להתערב בהחלטות השלטון. נכון שסמכות זו אינה נקייה מביקורת, אבל בהינתן ההסלמה הצפויה במצבה של הדמוקרטיה הישראלית חובה לשמר אותה, במיוחד משום שהפעלתה בעבר היתה בדרך כלל זהירה ומתונה. גרוניס, שמטיף תמיד לאיפוק ולקיצור תכליתי, יכול היה לדחות את העתירה בפסק דין של עמוד וחצי. אלא שהוא בחר לפתוח שוב את הדיון ולהזמין את עמיתיו להשיב לו, לעתים בדרך שמתנשאת מעל הרשויות האחרות ומנפנפת בכל הסדינים האדומים למול השוורים הפרלמנטריים.

העטרה של אהרן ברק הוחזרה ליושנה גם ברמת הרטוריקה. ברק תפס את בית המשפט כמחנך, כמעצב את גבולות הדמוקרטיה הישראלית ובעיקר כמי שחשוב לו להצהיר על כך. בפסק הדין הנוכחי שוב מניף העליון את הדגל ההצהרתי שמגדיר את עצמו כמבוגר האחראי בדמוקרטיה הישראלית. פעם הכנסת ידעה לבלוע ולהבליג ולהכיל את המתחים ואת מאבק הרשויות כדיאלוג מפרה. הסכנה היא שהפעם היא תסרב לעשות זאת ותבקש להגיב בחקיקה שתגביל את התערבות העליון.

אשר גרוניס בטקס הסרת הלוט מציור דיוקנו ביום פרישתו מבית המשפט העליון צילום: יוסי זמיר קק"ל