בארץ

שיאן השכר - רופא בסורוקה; המפכ"ל השתכר 9,000 שקל יותר מהרמטכ"ל

שיאן השכר, פרופ' גדעון סהר, הרוויח 107 אלף שקל ב-2011. שמונה מעשרת מקבלי השכר הגבוה מועסקים בבבתי חולים של שירותי בריאות כללית. רמת השכר הממוצעת בגופים הציבוריים גבוהה בהרבה מהשכר הממוצע במגזר העסקי. עם זאת 40% מהעובדים בהם הרוויחו פחות מהשכר הממוצע במשק

מיקי פלד, ליאור גוטמן, אמנון אטד וחן פונדק 13:0106.01.13

אם האמא היהודיה צדקה, ולימודי הרפואה הפכו בשנה שעברה למתגמלים ביותר בשירות השכר הציבורי? עיון בדו"ח השכר של השירות הציבורי, שפורסם היום (א'), מעלה שהתשובה לשאלה ברורה מאליו: מתוך 25 שיאני השכר בישראל 20 מהם עוסקים במקצועות הרפואה, כאשר רובם (18) הגיע למשכורתו החודשית במסגרת עבודתו בשירותי בריאות כללית.

 

לטבלת 25 שיאני השכר לחצו כאן

 

שיאן השכר לשנת 2011 (כמו גם ב-2010) הוא מנהל מחלקה כירוגיית חזה בבית החולים סורוקה בבאר שבע, פרופ' גדעון סהר, שסיים את 2011 עם עלות שכר חודשית ממוצעת של כ-130 אלף שקל בחודש. מדובר בשכר ברוטו ועליו תוספות נלוות כגון קרנות השתלמות או קופות גמל ואחזקת רכב, כאשר שכר הברוטו לבדו הגיע ל-107,716 אלף שקל בחודש. 

 

שיאן השכר,  פרופ' גדעון סהר מנהל מחלקה כירורגית חזה בסורוקה שיאן השכר, פרופ' גדעון סהר מנהל מחלקה כירורגית חזה בסורוקה צילום: ישראל יוסף

 

במקום השני ניצב מנהל מחלקת גסטרואונטרולוגית מביה"ח בילינסון בפתח תקווה, ד"ר יצחק לוין, שעלות שכרו ב-2011 הסתכמה בכ-122 אלף שקל בחודש (כ-100 אלף שקל ברוטו בחודש)ומקום השלישי הגיע מנהל יחידה כירורגית כלי דם בביה"ח סורוקה, ד"ר גבריאל סנדרו, עם עלות שכר של כ-110 אלף שקל בחודש (כ-98.5 אלף שקל ברוטו בחודש). את המקום הרביעי בטבלת שיאני השכר תופס ד"ר אלכסנדר לוי מביה"ח מאיר בכפר סבא, מומחה בקרדיולוגיה, שעלות שכרו ב-2011 היא כ-114 אלף שקל בחודש (כ-96.2 אלף שקל בחודש ברוטו).  

 

יצוין, כי בתי החולים הממשלתיים אינם מדווחים על "תלוש שכר נוסף" שמקבלים הרופאים הבכירים שלהם במסגרת עבודתם בתאגיד הבריאות שליד בית החולים, מה שמאפשר לחלקם השתכרות גבוהה פי כמה מאשר במסגרת בית החולים הציבורי. הסיבה: תאגיד הבריאות הוא בד"כ חברה פרטית שהטיפולים בה נעשים באמצעות ביטוחי בריאות ולא סל הבריאות.

 

 

 

את שאר עשרת המקומות הראשונים מאיישים רופאים ורופאות שמועסקים בשירותי בריאות כללית כאשר יוצאי הדופן הם אחד המנהלים במחלקת התכנון והניתוח של התעשייה האוורית, שהגיע למקום החמישי בטבלת שיאני השכר, עם עלות של 106.5 אלף שקל לחודש (95 אלף שקל ברוטו ללא תוספות נלוות); ומנהל אגף הרפואה בקופ"ח מאוחדת עם עלות שכר חודשית של כ-133 אלף שקל לחודש (כ-94.2 אלף שקל בחודש משכורת ברוטו).

 

בחינת 100 שיאני השכר בשירות הציבורי מעלה ש-61 מהם מועסקים במסגרת שירותי בריאות כללית כאשר את "רשימת המאה" מבחינת רופאי החברה סוגר מנהל מחלקת מכון הלב באחד מבתי החולים שעלות שכרו ב-2011 הסתכמה בכ-84 אלף שקל לחודש.

 

בית חולים סורוקה בבאר שבע בית חולים סורוקה בבאר שבע צילום: מאיר אזולאי

 

הכסף הגדול של הרופאים נמצא בשירות הפרטי

 

68,688 שקל ברוטו בחודש השתכר בשנה שעברה אחד הרופאים בבית החולים שיבא תל השומר עבור עבודה פרטית בבית החולים, כך עולה מדוח הממונה על השכר במשרד האוצר. אותו רופא השתכר פעמיים – גם מהעבודה בחלק הממשלתי של בית החולים, בשעות הבוקר והצהריים, ומאחר הצהריים בחלק הפרטי של בית החולים. תלוש השכר של הרופאים מהתאגיד לא מופיע כחלק מטבלת שיאני השכר שמפרסם האוצר בצמוד לדו"ח.

 

 

 

לרוב בתי החולים הציבוריים יש גוף כלכלי נוסף, בו מרוכזות הרבה מאוד מהפעולות הרווחיות יותר שלו, כגון בדיקות MRI, ובו גם ניתן לקבל טיפולים וניתוחים באמצעות הביטוחים המשלימים של קופות החולים וביטוחי הבריאות של חברות הביטוח.

 

צוותים רפואיים ועובדים אחרים של בית החולים הציבורי ביום הופכים להיות עובדי חברה פרטית השייכת לביתה החולים, ושם הם יכולים להשתכר סכומים גבוהים פי כמה מאשר בשעות העבודה הציבוריות. צורת העסקה שכזו נפוצה בעיקר בבתי החולים הגדולים של מרכז הארץ – שיבא ואיכילוב, בנוסף לבית החולים רמב"ם בחיפה. בפריפריה, שם מתגוררת אוכלוסיה בעלת אמצעים דלים יותר, התופעה של עבודה פרטית אחר הצהריים בבתי החולים הציבוריים היא נדירה הרבה יותר. לדוגמה, 52% מעובדי שיבא הועסקו בשנה שעברה גם בתאגיד הבריאות, לעומת 0.46% בבית החולים פוריה בטבריה. מצב זה הוא שמקשה על בתי החולים בפריפריה למצוא רופאים בכירים, שכן אלו יכולים להתפרנס טוב יותר במרכז הארץ.

 

באופן אולי מעט מפתיע נתוני משרד האוצר מראים שהמרוויחים הגדולים מקיומם של תאגידי הבריאות הם דווקא המהנדסים ולא הרופאים, ששכרם הממוצע עמד על 39,742 שקל ברוטו בחודש, כאשר 51% ממנו משולם על ידי התאגיד. לשם השוואה, השכר הממוצע של מהנדס בשירות המדינה הוא 15,256 שקל ברוטו בחודש. בקרב הרוקחים של שיבא העבודה בתאגיד היא משתלמת מאוד. שם השכר הממוצע עמד בשנה שעברה על סך של 48,986 שקל ברוטו בחודש, כאשר בממוצע 23% משכרם משתלם על ידי התאגיד ו-77% מבית החולים.

 

 

משרד הבריאות מאפשר לשלם לעובדי תאגיד הבריאות לפי פעולה ולא תשלום גלובאלי, כאשר עובד יכול לעבוד בתאגיד הבריאות רק עד 25% משרה, אך בפועל עובדים בכירים יכולים לקבל אישור ממנהל בית החולים לעבוד בהיקף גדול יותר, כאשר 5% מהרופאים בבית החולים יכולים להשתכר בתאגיד פי 2 עד פי 4 מהשכר בבית החולים הציבורי עצמו.

 

השכר הממוצע של עובדי השירות הציבורי - 13,539 שקל

 

רשימת שיאני השכר בשירות הציבורי היא החלק המעניין יותר בדו"ח השכר של עובדי הגופים הציבוריים לשנת 2011 שמפרסם הממונה על השכר באוצר, קובי אמסלם.

 

 

הדו"ח המוגש על פי החוק לכנסת מפרט את כל פרטי חגיגת השכר וחריגות השכר של אלפי עובדים בכירים בגופים הציבוריים הנתמכים בדרך זו או אחרת על ידי תקציב המדינה. בדומה לשנתיים הקודמות, מפרסם השנה הממונה על השכר בצמוד לדו"ח על הגופים הציבוריים גם את הד"ח השנתי על שכרם של עובדי המדינה ועובדי גופי הביטחון השונים.

 

דו"ח השכר בגופים הציבוריים מתייחס לשכרם של כ- 331 אלף עובדים שהועסקו בשנה שעברה בכ- 254 אלף משרות ב- 746 גופים במגזר הציבורי, ללא תאגידי הבריאות, הנתמכים בדרך כזו או אחרת על ידי תקציב המדינה (רשויות מקומיות, חברות ממשלתיות ועירוניות, מועצות דתיות, מוסדות להשכלה גבוהה, קופות חולים ועוד). תשלומי השכר של כלל העובדים בגופים הציבוריים, ללא תאגידי הבריאות, הסתכמו בשנת 2011 בכ- 41.6 מיליארד שקל. היקף עלויות ההעסקה שלהם (הכולל גם את עלויות המעביד השונות) הסתכם בשנה שעברה בכ- 54.3 מיליארד שקל.

  

 

כל נתוני השכר המפורטים בדו"ח הממונה מתייחסים לשכר הממוצע ברוטו, הכולל שכר משולב, תוספות שכר, תשלום עבור עבודה נוספת, החזר הוצאות ותשלומים נוספים. הנתונים אינם כוללים את עלויות המעביד, כגון הפרשות לקרנות פנסיה, לקופות גמל, לביטוחי מנהלים ועוד.

 

בשנת 2011 עלה שכרם החודשי הממוצע של כלל עובדי הגופים הציבוריים הכלולים בדו"ח הממונה על השכר בשיעור נומינלי של 3.8% והסתכם ב- 13,539 שקל. אולם בשל העובדה שמדד המחירים הממוצע עלה בתקופה זו ב-3.4%, עלה בשנה שעברה שכרם הריאלי של עובדי הגופים הציבוריים בשיעור סמלי של 0.3% בלבד. השכר החודשי הממוצע של העובדים בגופים הציבוריים נע בין 6,846 שקל בחברות עירוניות, לבין 18,751 שקל בחברות ממשלתיות. השכר החציוני בגופים הציבוריים הסתכם בשנה שעברה ב- 10,427 שקל.

 

למרות העלייה הנמוכה, רמת השכר הממוצעת בגופים הציבוריים גבוהה עדיין בהרבה מהשכר החודשי הממוצע בסקטור העסקי (8,725 שקל) ומהשכר הממוצע בכלל המשק (8,558 שקל). יחד עם זאת, 40% מהעובדים בגופים הציבוריים, מהם 73% נשים ו-27% גברים, השתכרו בשנת 2011 שכר הנמוך מהשכר הממוצע במשק. שכרם החודשי הממוצע של עובדים אלה למשרה מלאה הסתכם בשנה שעברה ב- 5,756 שקל.

 

שוויון מגדרי? לא במגזר הציבורי

 

תקרת הזכוכית אולי נשברה, אבל השוויון המגדרי בשכר עדיין לא קרוב: ממוצע השכר ברוטו ב-1997 של נשים עמד על 7,927 שקל, בעוד של הגברים עמד על 10,541 שקל. ב-2011 עמד השכר הממוצע במגזר הציבורי לנשים על 12,772 שקל, בעוד של גברים על 16,775 שקל. גם השוואת השכר החציוני מגלה תמונה דומה. בעוד השכר החציוני בגופים הציבורים עומד על 10,427 שקל ברוטו לחודש, אצל הגברים מדובר ב- 13,404 שקל ואצל הנשים 8,706 שקל.

 

"בהשוואת שכר בין גברים ונשים בין השנים 1997 לעומת 2011 ברכיב השכר הפנסיוני הפער בין שכר גברים ונשים גדל ב-0.6% אך בכל שלושת הרכיבים האחרים חל צמצום בפער: בשיעור של 16.1% בשכר על עבודה נוספת, בשיעור של 20.7% בהחזר הוצאות ובשיעור של 1.2% בשכר ברוטו", כך נכתב בדו"ח הממונה על השכר על השוואה בשכר בין נשים וגברים. בדו"ח גם מחושב אחוז משכורת הנשים מהגברים לאורך השנים וניתן לראות כי בעוד ב-1997 אחוז הנשים מהגברים עמד על 75.2%, ב-2011 זה עלה ל-76.1%.

 

 

אבל הדו"ח לא מציין שני מספרים שמאד קל לחשב: גובה ההפרש בין הנשים והגברים שגדל עם השנים, והעליה בשכר עם השנים. ב-1997 ההפרש בשכר הממוצע לחודש בין נשים וגברים עמד על 2,614 שקל. ב-2011 ההפרש גדל ועמד על 4,003 שקל לחודש. מבחינת אחוזים, במהלך השנים גדלו המשכורות הן של גברים והן של נשים ב-38%. אבל היות שהתחילו בנקודות שונות, גדל האי שוויון. כך בשנים אלו משכורת הגברים גדלה ב-6234 שקל לחודש, בעוד של הנשים ב-4845 שקל לחודש.

 

פערי השכר נמצאים בכל המגזרים הציבוריים, אך בולטים במיוחד באיגודי ערים, עם 7,007 שקל הבדל במשכורת ברוטו הממוצעת ובחברות הממשלתיות עם הבדל של 6841 שקל לטובת הגברים.

 

הדו"ח מסביר כי חלק נכבד מהפער בשכר נובע בשיבוץ בדרגות השונות, גברים בד"כ מועסקים בדרגות גבוהות יותר ונשים בד"כ מועסקות בד"כ בתפקידי מזכירות ופקידות. אבל גם במקצועות פרא רפואיים ועובדים סוציאליים בהם נשים מהוות מעל 87% מהעובדים, אין הן מרוויחות בממוצע ברוטו כמו הגברים.

 

החדשות הטובות: שיעור משרות הנשים בדירוגי חוזה הבכירים בשירות המדינה הינו 32.6%, עלייה של 118.5% מאז 1997. בשכר הבכירים עומד ההבדל רק על 288 שקל לחודש. אבל בשיאני השכר הגברים ממשיכים לשלוט: ברשימת 100 שיאני השכר במגזר הציבורי מופיעות רק 7 נשים.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x