יצחק שמיר, ראש הממשלה השביעי, הלך לעולמו בגיל 96
"שמיר היה מופת לנאמנות לארץ ישראל ולערכי הנצח של העם היהודי", ספד לו ראש הממשלה נתניהו
"יצחק שמיר שייך לדור הנפילים שהקימו את מדינת ישראל ונלחמו על חירותו של העם היהודי בארצו", ספד לו ראש הממשלה, בנימין נתניהו. "שמיר הוביל את מדינת ישראל תוך נאמנות עמוקה לעם ולארץ. הוא איבד את משפחתו בשואה, נלחם בלח"י, ופעל כראש ממשלת ישראל לביצור ביטחונה של מדינת ישראל והבטחת עתידה, כשלנגד עיניו ניצבים אזרחי המדינה. שמיר היה מופת לנאמנות לארץ ישראל ולערכי הנצח של העם היהודי".
יצחק שמיר, ראש הממשלה השביעי צילום: שאול גולן יצחק יזרניצקי, לימים שמיר, נולד ב-1915 בעיירה הפולנית רוז'ינאי, להורים ציונים שומרי מסורת. בגיל 14 הצטרף לתנועת בית"ר. התחנך בבתי הספר של "תרבות" וסיים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה העברית בביאליסטוק. לאחר מכן החל ללמוד משפטים באוניברסיטה בורשה. בשנת 1935 הפסיק שמיר את לימודיו ועלה לארץ ישראל. בהגיעו לארץ החל בלימודי מדעי הרוח באוניברסיטה העברית, אך תוך זמן קצר התמקד בפעילות במחתרת האצ"ל.
ב-1940 בעקבות הפסקת פעולות האצ"ל נגד הצבא הבריטי פרש מן הארגון והיה שותף בהקמת המחתרת החדשה, הלח"י (לוחמי חרות ישראל) בהנהגתו של אברהם (יאיר) שטרן. את כינויו המחתרתי "מיכאל" בחר בהשראת מייקל קולינס, איש המחתרת האירית. ב-1941 נעצר שמיר על-ידי הבריטים ונכלא במחנה המעצר "מזרע" בעכו. שנתיים מאוחר יותר ברח והפך להיות מפקד הלח"י, לאחר הריגתו של שטרן על-ידי הבריטים. כמפקד הארגון הורה שמיר לאנשיו להתנקש בחיי הנציב העליון הבריטי הרולד מק מייקל (ההתנקשות נכשלה) ובחייו של הלורד מוין, הנציג הבכיר של בריטניה לאיזור המזרח התיכון (ההתנקשות הצליחה, אך מבצעיה נתפסו והוצאו להורג).
ב-1946 נעצר שנית והוגלה לאריתריאה שבאפריקה, משם ברח כעבור שלושה חודשים והגיע למושבה הצרפתית ג'יבוטי, שם זכה למקלט מדיני. שמיר חזר לישראל ימים ספורים לאחר קום המדינה במאי 1948, וככל הנראה היה מעורב בצורה כלשהי ברצח הרוזן פולקה ברנדוט בירושלים. עם פירוק המחתרות פנה לעסקים פרטיים בתחום הנהלת החשבונות.
מהמוסד לכנסת
ב-1955 גויס למוסד ופעל כסוכן באירופה. ב-1970 הצטרף לתנועת "חרות", בראשותו של מנחם בגין , והתמנה לראש מחלקת העלייה ולאחר מכן לראש מחלקת הארגון. ב-1973 נבחר מטעם מפלגת הליכוד לראשונה לכנסת, והיה חבר בוועדת החוץ והביטחון.
אחרי המהפך ב-1977 הוא נבחר ליו"ר הכנסת. במסגרת תפקידו אירח בכנסת את נשיא מצרים, אנואר סאדאת, אך נמנע בהצבעה על הסכם השלום עם מצרים. ב-1980 התמנה לשר החוץ בעקבות התפטרותו של משה דיין.
באוגוסט 1983, בעקבות פרישתו של בגין מהחיים הפוליטיים, נבחר שמיר לראש הממשלה ולמנהיג הליכוד. אחרי הבחירות לכנסת ה-11 ב-1984, הקימו הליכוד והעבודה את ממשלת האחדות הלאומית. על-פי הסכם הרוטציה, שימש שמיר כשר החוץ וממלא מקום ראש הממשלה ולאחר שנתיים הפך לראש הממשלה, כאשר החליף את שמעון פרס. בתקופת כהונתו הזו כראש ממשלה פרצה האינתיפאדה הראשונה.
אחרי הבחירות לכנסת ה-12 ב-1988 הוקמה ממשלת האחדות השניה בראשות שמיר, הפעם ללא רוטציה. בזמן מלחמת המפרץ הראשונה בחורף 1991, הנהיג שמיר מדיניות של איפוק, שזכה בכך להערכה רבה מארה"ב. בתום מלחמת המפרץ ותחת לחץ אמריקאי כבד, יצא שמיר בראש המשלחת הישראלית לוועידת מדריד באוקטובר 1991. במהלך הוועידה ובשיחות המשא-ומתן שנוהלו לאחריה, התווה מדיניות של האטת המשא-ומתן, מתוך רצון להימנע מוויתורים ושמירה על ההתיישבות הישראלית בשטחי יהודה, שומרון ועזה.
בבחירות לכנסת ה-13 ב-1992 ניצחה מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין. לקראת הבחירות ב-1999 הודיע שמיר כי הוא פורש מהליכוד על רקע התנגדותו להמשך הנהגתו של בנימין נתניהו.
ביולי 2011 הלכה לעולמה רעייתו שולמית שמיר ז"ל, לה נישא ב-1944. היא הייתה בת 88 במותה. לבני הזוג שני ילדים וחמישה נכדים.
