חקר ביצועים: השבוע של עיני ושל רוסק-עמינח

נבחרת זמביה מעוררת גאווה

ב־1993 התרסק המטוס של שחקני נבחרת זמביה בכדורגל ליד ליברוויל, גאבון. כל השחקנים, למעט הקפטן שלא היה על המטוס, נהרגו. השבוע, 19 שנה אחרי וכ־500 מטר מאזור ההתרסקות, זכתה נבחרת זמביה באליפות אפריקה הראשונה שלה, כשניצחה את חוף השנהב הפייבוריטית בתום משחק מצוין שנגרר לדו־קרב פנדלים מותח. לאורך כל זמן הפנדלים שחקני זמביה שרו, מנהג שלא נראה מעולם במעמד כזה. אחרי הניצחון המאמן הצרפתי החתיך שלהם סחב למרכז המגרש את החבר הפצוע, שקרע רצועה בזמן המשחק, וכולם חגגו יחד. בקיצור, דרמה אמיתית, סוחפת, מרגשת ומפתיעה. מסקנה: הריאליטי הוא ז'אנר שגורם לך להתבייש במין האנושי - וזה מקור המשיכה אליו. ספורט, שמתחרה עם הריאליטי על רייטינג, גורם לך להתגאות במין האנושי. זה ההבדל הגדול.

אוריאל דסקל

עופר עיני צילום: אוראל כהן

השביתה במשק - בכל זאת הישג

על פניו, נראה שהאופן שבו הסתיימה השביתה במשק הוא כישלון של יו"ר ההסתדרות עופר עיני. אישית, אין לו מה להרוויח מהשביתה; עובדי הקבלן אינם חברי הסתדרות ולא יצביעו לו, וההסכם הפשרני שנחתם בסופו של דבר רחוק מלפתור את הבעיה שלהם ולא תורם למעמדו כמנהיג פועלים. עניינית, הדרישה של עיני לקלוט את כל עובדי הקבלן כשכירים קבועים לא נענתה, ולמעשה רק חלק קטן ייקלטו. אבל ככה זה במשא ומתן - אתה דורש 100 כדי להשיג קצת יותר מ־50. ולזכותו של עיני אפשר לרשום את תוספת השכר והתנאים הסוציאליים שיקבלו עובדי הקבלן. ראש הממשלה ושר האוצר אולי מיהרו להתגאות בכך שמדובר ב"תיקון עוול היסטורי", אבל הם הרי לא היו מוסיפים לעובדי הקבלן אגורה שחוקה בלי השביתה של עיני.

גבי קסלר

פינטרסט - מה, אתם לא שם?

נו, כבר נרשמתם ל־Pinterest? אתם חייבים, זה הבאז החדש, הרשת החברתית החמה של הימים האלה, כולם כבר שם. אני יודע, כי נרשמתי וכמעט כל יום עוד כמה אנשים מצטרפים לרשימת העוקבים שלי, מה שמאפשר להם לראות את כל מה שאני עושה שם. שזה כלום. זאת בדיוק הבעיה של פינטרסט, כמו של רשתות טרנדיות אחרות: רוב הגולשים נרשמים, עוקבים ו... מחכים שמשהו יקרה. כי מה בעצם מציע פינטרסט? להתחבר לחברים שאתם כבר מחוברים אליהם בפייסבוק, לבחור תחומי עניין ולעקוב אחרי העדכונים בהם. את כל זה אפשר לעשות גם בפייסבוק. אז למה כולם באים עכשיו לפינטרסט? כי כולם באים עכשיו לפינטרסט. ואז, כשכולם באמת יהיו בפינטרסט, תתחיל הנדידה לרשת החמה הבאה. נורא מעייף, לנסות להיות מיוחד כל הזמן. אבל הי, אתם חייבים, כולם כבר שם. ואם אתם צריכים, יש לי הזמנות.

איתי שמושקוביץ

גרוניס בלתי נראה

גרוניס. לא עקר הרים צילום: דן בלילטי

אילו לא היה נקלע למהומת החוק על שמו ומתמנה לנשיא בית המשפט העליון, סביר להניח שאשר גרוניס היה נמוג אל הנצח כאחד השופטים האלמוניים בתולדות המוסד. שופט שהציבור לא היה מודע לקיומו, רחוק מתהילת הסלבז של ברק, חשין, דורנר או ביניש. גרוניס לא עקר הרים ולא פרץ דרכים. הוא סלד ממהפכות חוקתיות והתבצר במינימליזם ענייני ושמרני. התיאור הזה יכול להתפרש כגנאי, אבל גם כמחמאה - תלוי את מי שואלים. אם שואלים למשל את בנימין נתניהו ויעקב נאמן, הם היו משכפלים את גרוניס וממנים העתק שלו גם במקום מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, שמפנה את כיסאו ביולי.

משה גורלי

יוון זקוקה למנוחה

"יוון תינצל כך או אחרת", אמר השבוע שר האוצר הגרמני וולפגנג שויבלה. אם כך, למה להתעלל בה? למה להתקטנן ולדרוש קיצוץ של עוד 325 מיליון יורו מהתקציב, כפי שדרשו נציגי האיחוד האירופי? אם הם מדברים על סיוע שהיקפו 130 מיליארד יורו, האירופים יכולים לתת קצת גרייס לשכנה החלשה ולהשאיר לה מרווח קטן של נשימה. ואם היוונים כבר התחייבו לקצץ 3.3 מיליארד יורו בפנסיות, במשכורות ובמשרות, כולל קיצוץ של 15 אלף משרות במגזר הציבורי והורדת שכר המינימום ב־22%, למה לדרוך עליהם עוד? וזה לא רק האיחוד, מתברר. השבוע היו אלה גם איתני הטבע שטרחו להטריד את יוון עם רעידת אדמה של 5.1 בסולם ריכטר, והלב כבר נחמץ. הגיע הזמן לכתוב סוף לטרגדיה היוונית הזאת, ולאפשר לגיבוריה להתחיל ללקק את הפצעים.

תמר טוניק

רוסק־עמינח בהתחמקות הראשונה

רקפת רוסק-עמינח צילום: עמית שעל

כמעט עשור עבר מאז שבנק הפועלים פיטר 900 עובדים, ושרי אריסון עוד חיה עם הכתם. פחות משבוע עבר מאז שבנק לאומי הודיע על קיצוץ 800 משרות עובדים והמהלך עבר בדממה מהרגע הראשון. ככה זה כשלכתם אין אמא, אבל יש לו טיימינג. המנכ"לית היוצאת גליה מאור אישרה את תוכנית ההתייעלות ביחד עם המשנה שלה רקפת רוסק-עמינח, כשהמנכ"לית החדשה תוציא אותה לפועל.

ההודעה על התוכנית פורסמה בראשון בבוקר, שעות אחדות לפני ההודעה על מינוי רוסק-עמינח. הקיצוצים נקברו בחגיגיות, ואת חצי הביקורת לא היה לאן לשגר. חבל, כי גם אם ללאומי אין בעל שליטה מובהק, היה צריך לשאול את המנהלים והמנהלות שלו כמה שאלות קשות. אחרי שהתברר שאסטרטגיה חכמה לטיפול במיני-משברים כבר יש לה, רוסק-עמינח צריכה להוכיח שיש בה גם מנהיגות ואומץ לספק תשובות.

(נעמה סיקולר)

חוק צרכני הזנות רק נראה טוב

טוב מאוד שחברי הכנסת העלו את שכרם בדיוק כשהמשק נכנס לעונת קיצוצים. מגיע להם. הם חרוצים, לא משים מהמשכן, רואים שליחות בתפקידם, ממהרים להעביר חוקים. רק חבל שבמקום לטפל בבעיות אקוטיות, הם מקדמים את החוקים הלא נכונים. ועדת השרים לחקיקה תמכה השבוע פה אחד בחוק המעניש צרכנים של שירותי זנות, והעבירה אותו למליאה. כמה קל לתמוך בחוק שנשמע טוב, ושאינו ישים. כדי לאכוף אותו הרי יהיה צריך כנראה להכפיל את כוח האדם של המשטרה, שלא מצליחה לטפל היום בסחר בבני אדם, בהברחת נשים לישראל ובאינספור מכוני הליווי. אבל מה זה חשוב כשאפשר להעביר חוק שנראה מצוין על הנייר. בדיוק כמו חוק חינוך חינם מגיל 3, שנדרשו רק עשר שנים וכמה חודשים של הפגנות ענק כדי לתרגם למציאות חלקית מאוד.

סופי שולמן

דנקנר - התכווצות, עוד לא תחרות

לב לבייב נפרד מעסקי המלונות והאופנה שלו; יצחק תשובה מכר נכסים מניבים שהחזיק ברחבי העולם; ונוחי דנקנר נפרד ממכתשים אגן, העמיד על המדף את כלל ביטוח ושופרסל והשבוע אף הודיע על מיזוג שתי חברות אחזקה שלו - כור ודסק"ש. מתברר שמה שלא עושה הרגולציה עושים כוחות השוק: חברות אחזקה נאלצו בשנים האחרונות לכווץ את היקפי הפעילות לנוכח המשבר העולמי, שתפס אותן עם מעט מדי מזומנים. עסקים נמכרו, פירמידות התכווצו, וגם אם חלק מהמהלכים לא יצאו לפועל - עצם הנכונות להיפרד מאחזקות שנראו חלק בלתי נפרד מהן היא צעד מבורך בדרך למשק מבוזר יותר. אלא שהקטנת ריכוזיות אינה מבטיחה בהכרח תחרות על כיסו של הצרכן, וכאן בכל זאת נדרש הרגולטור למלא תפקיד מכריע - לדעת להפוך את המצוקה של הלווים הגדולים להזדמנות של הצרכנים.

גלית חמי