"מצרים לא תוותר על השלום. זו תהיה התאבדות"
רוב המומחים מאמינים שההמון המצרי שפרץ לשגרירות בקהיר לא יצליח להרוס את הסכם השלום, אך הכלכלה הישראלית בכוננות. "ההידרדרות האחרונה עלולה להחזיר את המשק למשבר של 2002", מעריך החשכ"ל לשעבר שוקי אורן. מתכוננים בזהירות למזה"ת חדש
ההידרדרות המהירה ביחסי ישראל ומצרים, שהגיעה לשיא בסוף השבוע עם מילוט הסגל הדיפלומטי מקהיר, הפכה את איום ביטול הסכם השלום בין המדינות למוחשי יותר. המהפכה המצרית התגלגלה לפתח השגרירות הישראלית, ויצרה את קו פרשת המים ביחסי ירושלים־קהיר. אולם לא רק הקשרים הדיפלומטיים מונחים על הכף, אלא גם הסחר בין המדינות ועמו האיום על הכלכלה הישראלית. קל להבין שהמציאות השתנתה, אך עוד לא ברור אילו השלכות כלכליות יהיו לכך וכיצד על ישראל לפעול.
"אנחנו נכנסים לתקופה שבה פרמיית הסיכון הגיאו־פוליטית של מדינת ישראל הופכת לגבוהה מאוד", אומר החשב הכללי לשעבר במשרד האוצר שוקי אורן. "בשקט בשקט, ואחרי תקופה ארוכה של התחזקות המטבע המקומי, תוך שלושה חודשים ראינו פיחות של 10% בשער השקל ביחס לדולר – והמגמה הזו מתרחשת גם מול מטבעות אחרים".
אורן, המתבונן על התמונות האחרונות מבירת מצרים לצד חוסר הוודאות הנוגע לאספקת הגז, על המשבר החריף ביחסים עם טורקיה ועל שאלת המדינה הפלסטינית - חושש מתרחיש פסימי למשק הישראלי. "הפיחות האחרון, ופיחותים משמעותיים יותר שעלולים להגיע בהמשך עם הידרדרות המצב הגיאו־פוליטי", הוא אומר, "עלולים לקרב את המשק למשבר שחווינו פה ב־2002, בשיא האינתיפאדה השנייה. בהידרדרות גיאו־פוליטית, יכולות המימון עלולות להיפגע, וזאת גם כך בתקופה של אי־ודאות גדולה וכאשר הממשלה צריכה להשאיר לעצמה כל מיני כריות ספיגה בתקציב".
S&P מגיבים באיחור
החשב הכללי לשעבר מסביר כי המשבר שאליו עלולה ישראל להיקלע יהיה משמעותי יותר מזה שהתרחש לפני שלוש שנים, עם התמוטטות בנק ההשקעות האמריקאי ליהמן ברדרס. "בניגוד ל־2008, המשק הישראלי עלול להיות מושפע במקביל גם ממשבר מקומי וגם מעולמי. משבר כזה, שיתלווה לבידוד הבינלאומי של ישראל, יכול ליצור נזק ממוקד במשק".
אורן לא מוכן להצטרף לגל השבחים העצמיים שגררה העלאת דירוג האשראי של ישראל על ידי סוכנות S&P בסוף השבוע. אורן אינו בטוח שישראל יכולה להתרפק על הבשורה הזו. "בהרבה מקרים, סוכנויות הדירוג מגיבות אחרי השוק, אף שגם הוא התייחס בצורה חיובית מאוד לחוזקה של הכלכלה הישראלית. אפשר היה לראות את זה במרווחי ה־CDS, ביטוח מפני חדלות פירעון של ממשלת ישראל, שהיו מאוד נמוכים. בתקופה האחרונה מרווחי ה־CDS עלו ואני בספק אם העלאת דירוג האשראי, בעיתויה הנוכחי, תייצר יכולת גיוס הון טובה יותר עבור הממשלה. אין לי ספק שבכל הנוגע לישראל, שוק ההון יתמקד בעיקר בתחום הגיאו־פוליטי - וכאן יש בהחלט פרמיית סיכון שעלולה להילקח".
התחזיות הפסימיות הללו אינן נחלתו של אורן בלבד. יו"ר בנק לאומי לשעבר איתן רף סבור שעוד רחוק היום שבו יוותרו המצרים על ההטבות הכלכליות הגלומות בהסכם השלום עם ישראל - התיירות, יצוא הגז והסיוע מארצות הברית - אך מעריך כי להתפתחויות האחרונות יהיו השלכות. "ברור שאם תהיה מהומה באזור, זה ישפיע על המשק", הוא אומר. "אנחנו גם עומדים בפני תקופה ארוכה מאוד של צמיחה אטית מאוד ויציאה מאוד הדרגתית מהמשבר שבו מצויה הכלכלה האמריקאית, כאשר גם המצב באירופה אינו מעודד".
לא יוותרו על הסיוע
אולם בבסיס השאלות הכלכליות שמציבה ההידרדרות האחרונה ביחסי קהיר וירושלים, ניצבת שאלה מהותית יותר: מה יעלה בגורל הסכם השלום בין המדינות. על פניו כעת, כאשר ישראל נטולת ייצוג דיפלומטי בבירה המצרית, קשה לראות כיצד היחסים מתרוממים מפה. עם זאת, לא בטוח שהעתיד שחור בהכרח - גם אם אינו ורוד. "עד היום הסכם השלום עם מצרים היה קר - והוא ימשיך להיות קר", אומר ד"ר גיל פיילר, מנכ"ל אינפו־פרוד מחקרים ומומחה לענייני המזרח התיכון. "בשנים האחרונות לשלטון מובארק היה אולי קשר אסטרטגי חם אבל לא הרבה מעבר. כעת המצב גרוע הרבה יותר, כיוון שהרחוב הוא ששולט במצרים והוא מכתיב את העשייה. הוא הכתיב לשלטון מה לעשות למובארק ובהקשר הישראלי הוא הכתיב עד היום את גורל עסקת הגז. השלטון הצבאי ויתר לקהל בשני העניינים האלה, אבל לא סביר שיוותר לו בעניין הסכם השלום. מדוע לא? כי המשמעות היא התאבדות".
"אין היגיון מבחינת מצרים לשים קץ לשלום עם ישראל", מעריך גם פרופ' אלי פודה, מומחה לענייני המזרח התיכון מהאוניברסיטה העברית. "חייבים לזכור: מצרים מקבלת מהאמריקאים סיוע מסיבי של כ־2 מיליארד דולר בשנה במסגרת הסכם השלום עם ישראל. ביטול ההסכם יסכן את היציבות הכלכלית שלה, צפוי לגרור ביטול של ההטבות האמריקאיות ולחסל את התיירות". ד"ר פיילר מוסיף, כי "מצרים בכלל והצבא המצרי בפרט חיים מידיה של ארה"ב. התעשייה הצבאית שמפרנסת את כלכלת מצרים היא תולדה של הסכם השלום".
עם זאת לדברי פודה, על פני השטח צפות סכנות חדשות הנובעות מכוחו הגדל והולך של ההמון המצרי. מה יעשה השלטון הצבאי אם ההמון יתעקש וידרוש לבטל את הסכם השלום? "זו תהיה דילמה שתעמוד לפתחו, אבל לשלטון הזה יש עוד בעיות חוץ מישראל, למשל דרישת הציבור לבטל את חוקי החירום. כרגע אין בכוונתם לעשות זאת", מסביר פודה. "אם השלטון הצבאי ירגיש שכוחו מתערער הוא יכול לדחות את הבחירות, אבל כל עוד המשטר נמצא בידיים צבאיות אין כרגע, בדגש על כרגע, סכנה להסכם השלום".
מי שכבר שירתה את ישראל בשגרירות בקהיר בעבר, ומכירה מקרוב את הציבור במצרים היא רות לנדה. ב־2003–2006, שנות האינתיפאדה הלא פשוטות, היתה לנדה סגנית השגריר בבירה המצרית. גם היא לא מנפקת תחזיות קשות בכל הנוגע לעתיד הסכם השלום. "אירועי סוף השבוע לא משקפים את דעת הקהל הרווחת במצרים. כל המנהיגים שמזוהים עם המהפכה בכיכר תחריר גינו את המתקפה על השגרירות. זה לא אומר שהעם המצרי אוהד את ישראל, אבל הוא בוודאי לא מסכים עם האלימות הזו", היא אומרת.
המחאה הישראלית מתחברת
לדעת לנדה, ההתפתחויות האחרונות לא צריכות להרפות את ידי ישראל בתחום הכלכלי - אלא להפך. סגנית השגריר לשעבר טוענת כי דווקא כעת צריכה ישראל לנסות ולייצר מכנה משותף עסקי גדול יותר עם מצרים. "רק תמריץ כלכלי ימנע מההמון לדרוש את ביטול הסכם השלום. היום כמעט אין מסחר בינינו לבין מצרים".
המשך שיתופי הפעולה הקיימים וההשקעות הישראליות המוגבלות במצרים מוטל בספק גדול. דוגמה לכך ניתנה בסוף השבוע, כאשר שמונה מאנשי הנהלת מפעל דלתא במצרים פונו לישראל במקביל לאנשי השגרירות, כך נמסר ממשרד החוץ. בחברת דלתא, המעסיקה כ־2,800 עובדים במפעלה המצרי, מסרבים להתייחס לנושא ורק ציינו כי המפעל ממשיך לעבוד כרגיל.
האופק הביטחוני והכלכלי המתערפל, מציף שוב את שאלת הקיצוץ האפשרי בתקציב הביטחון לשם מימון ההמלצות העתידיות של הצוות לשינוי כלכלי־חברתי. "החלום של ראשי המחאה על ניתוקה מהפוליטיקה הוא אשליה", מתעקש החשכ"ל לשעבר אורן. "ההתבטאויות כאילו אפשר לקצץ בתקציב הביטחון בעיתוי הנוכחי, הן אשליה בעייתית".
