הכלכלה הפלסטינית: כשאין כסף, שלטון החמאס נחלש

זה חודשים אחדים שכמה חוקרים וביניהם כלכלנים ערים לתופעה של ירידה בכוחו ובמעמדו של שלטון החמאס בעזה. הסיבה העיקרית לכך היא משבר כספי חמור.

כאשר החמאס מאבד שליטה, גובר כוחן של קבוצות אופוזיציה קיצוניות יותר כמו "ועדות ההתנגדות העממיות" או "הג'יהאד האיסלאמי" שהיו אחראים לפיגועים בגבול המצרי ליד אילת. הועדות והג'יהאד לא שאלו את פי החמאס אם להפר את הרגיעה ולבצע פיגועים. הם גם סירבו משך שלושה ימים לקבל עליהם את מרותו של החמאס בנוגע להפסקת האש והמשיכו לשגר רקטות השבוע לעבר ישראל, כאשר ברור לכל גורמי המודיעין בישראל שהחמאס איננו שותף בירי הרקטות, ובמספר מקרים אף ניסה למנוע אותם.

הרקע הכלכלי של ערעור שלטון החמאס בעזה קיבל בימים האחרונים ביטוי בכך שהממשלה בעזה לא שילמה את משכורתם של קרוב ל-50 אלף אנשי מערכת הביטחון ופקידי הממשלה שמינה החמאס. קופת החמאס ריקה. איראן הפסיקה להעביר כספים לחמאס על רקע סירובה של הנהגת החמאס לתמוך במשטרו של בשאר אסד בסוריה. אין אף פלסטיני שמתגייס עכשיו לטובתו של אסד על רקע שפיכות הדמים בערי סוריה, והתקשורת הפלסטינית הביאה בשבוע שעבר שורה של תמונות זוועה מהפצצה של הצבא הסורי על מחנה פליטים פלסטינים בעיר הנמל לטקיה.

מנהרה בעזה (ארכיון) צילום: בלומברג

למה נפגעה כלכלת המנהרות?

כלכלת שלטון החמאס בעזה התבססה בראש ובראשונה על גביית מסים ואגרות מהייבוא לרצועה דרך כ-1,000 מנהרות בגבול רפיח שפעילותן גברה והלכה מאז הטלת המצור המלא על עזה בקיץ 2007. הכלכלן יצחק גל קבע כבר לפני כשנה (במחקר שהכין עבור מרכז פרס לשלום במימון האיחוד האירופי) שהמצור הכלכלי על עזה לא מחליש את החמאס, אלא ההפך – מחזק את שלטונו. המסים שגבה החמאס מהסחורות שעברו במנהרות כלל פיקוח על כ-4000 סוגי סחורות, ורק המסים על חפיסות סיגריות מוברחות הכניסו לחמאס עשרות אלפי דולרים בכל יום.

כלכלת המנהרות נפגעה לפיכך קשה כאשר בעקבות פרשת המשט הטורקי הסירה ישראל במידה רבה את המצור הכלכלי. כאשר אפשר להעביר סחורות בנוחיות ובזול במעברים הרשמיים, אף אחד לא צריך את המנהרות. גם הפתיחה החלקית של מעבר רפיח על ידי ממשלת הקצינים בקהיר פגע בהכנסה מהמנהרות. ברפיח אומנם לא עוברות משאיות עם סחורות, אבל לאנשים ולמשפחות שעוברים שם מותר לשאת מספר גדול למדי של מזוודות ובהן עוברים מוצרים שונים שנכנסו קודם לכן במנהרות.

זאת ועוד, המהומות במצרים הביאו לעליית מחירים, ויצרו קשיים בהעברת סחורות למנהרות, והורידו עוד יותר את הפעילות הכלכלית במנהרות.

שנות המצור הכלכלי על עזה הביאו למעשה להתהוות מונופול כלכלי של החמאס בעזה. בצד ההכנסות שהיו לחמאס מהמנהרות – יכלו פקידי החמאס לפקח ביעילות על כל הפעילות הכלכלית ברצועה. הסקטור הפרטי בעזה התמוטט הרי כליל, הייצור והיצוא נפסקו כמעט לחלוטין – והעניקו לחמאס אפשרות פיקוח ושליטה על כל כספי התרומות והנדבות שהגיעו לעזה.

כאשר הרשות ברמאללה העבירה כסף, לדוגמה, לאחזקת מערכות החינוך והבריאות בעזה, או כאשר ארגוני הסיוע הבין לאומיים העבירו כסף לנצרכים קיים החמאס פיקוח מלא על כך. תקרית אופיינית לפיקוח זה אירעה לפני ימים אחדים כאשר החמאס דרש לבדוק את ספרי החשבונות של ארגוני סעד אמריקאים שמעבירים לעזה כל שנה כ-100 מיליון דולר. הדרישה של החמאס כלל חשד שהארגונים הללו מחלקים כסף על פי אינטרסים פוליטיים. השלטונות האמריקאים הודיעו שהם מסרבים לבדיקה כזאת, והם יפסיקו ב-14 באוגוסט (בראשית השבוע שעבר) כליל את העברות כספי הסעד. בסופו של דבר הושגה ב-15 לחודש מעין פשרה, ולמעשה החמאס נכנע, והאמריקאים חידשו את העברת הכספים.

מה שפגע עוד במונופול הכלכלי של החמאס הוא תחילת התאוששות של הסקטור הפרטי בעזה. אחרי הסרה חלקית של המצור נכנסו לעזה, והרשאה לייצוא מוגבל מעזה, חלה עלייה בייצור החקלאי וכבר ב-2010 נרשם ייצוא של תות שדה, פרחים, עגבניות ופלפלים. לראשונה נרשם גם יבוא של חומרי גלם לעזה, בעיקר לחקלאות (חממות, אביזרי השקייה, ותערובת לבעלי חיים). בשנה שעברה נרשמה גם צמיחה גדולה במיוחד 16 אחוז של התוצר לנפש בעזה. אבל צריך לקחת צמיחה גדולה כזאת בעירבון מוגבל מכיוון שהיא היתה על רקע שפל כלכלי גדול בעזה בשנות המצור כאשר התוצר לנפש ברצועה היה הנמוך ביותר בעולם הערבי (מלבד סומאליה).

שלטון החמאס נפגע כלכלית גם מכך שהסכם הפיוס עם הרשות ברמאללה לא יוצא אל הפועל. אם ההסכם היה מתבצע היו 50 אלף אנשי הביטחון ופקידי הממשלה של החמאס מצטרפים לציבור הגדול של עובדי הרשות הפלסטינית. כיוון שזה לא קרה, נאלץ החמאס לדאוג למשכורותיהם – וכאמור אין לו כסף לכך. כאשר אין כסף, השלטון נחלש, וארגונים שונים מנצלים זאת – ומבצעים פיגועים כראות עיניהם.