עמלות הבנקים: דרושה עוד רפורמה

בור השומן של הבנקים לא נמצא בעמלות העו"ש, אלא בעמלות ני"ע, שהגיעו ב־2010 ל־3.2 מיליארד שקל

שלוש שנים חלפו מאז כניסתה לתוקף של רפורמת עמלות העו"ש של בנק ישראל, ואפשר לומר שההישג המרכזי שלה הוא הדיווח הדו־שנתי שמגביר את השקיפות ומחדד את התחרות במערכת הבנקאית. עם זאת,

יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, ח"כ כרמל שאמה־הכהן, טעה אתמול כשנפנף את סוגיית עמלות הבנקים כלא חשובה. בור השומן האמיתי של הבנקים לא נמצא בעמלות העו"ש, אלא בעמלות ניירות הערך (ני"ע). הבנקים גובים שני סוגי עמלות ני"ע: עמלת קנייה ומכירה ועמלת "דמי ניהול חשבון ני"ע" – שהניבו להם ב־2010 הכנסות של 3.2 מיליארד שקל.

הבנקים טוענים כי אין טעם להסתכל על תעריפוני העמלות (עמלת קנייה ומכירה ממוצעת של 0.7% ודמי ניהול ממוצעים של 0.17% ברבעון), מאחר שרוב הלקוחות מקבלים הנחות בעמלות. ועדיין, הלקוחות הלא מודעים והחלשים לא מקבלים את ההנחות שמקבלים הלקוחות החזקים. בעבור אותם לקוחות, משמעות עמלות ניירות הערך עלולה להיות דרמטית, עד כדי אי-כדאיות מוחלטת.

אף שלבנק ישראל יש סמכות להתערב במחירי השירותים הבנקאיים, הוא אינו מפקח כיום על גובה עמלות הני"ע שגובים הבנקים מהלקוחות. מקוממים במיוחד הם "דמי הניהול" שנגבים מהלקוחות שמשקיעים בבורסה דרך הבנקים. בעבר נקראה עמלה זו "דמי משמרת" מאחר שהבנקים שמרו על ניירות ערך פיזיים בכספות. כיום המסחר הוא אלקטרוני, אך העמלה נשארה - בשינוי שם.

לבנקים שלל נימוקים לגבי העלויות שבגינן נגבית העמלה – ובהם הקמה ותחזוק של מערכות מחשוב, מעקב אחר הודעות של החברות הנסחרות ושירותים כמו חלוקת דיבידנדים ותשלום ריבית - אך בפועל גם באגוד הבנקים הודו בדיון שהתקיים בכנסת כי אינם יודעים אם אפשר לבודד את העלויות שבגינן נגבית העמלה.

המפקח על הבנקים דודו זקן הסכים אתמול לבחון מהם דמי ניהול ני"ע הנהוגים בבנקים בעולם, אבל בבנק ישראל אין כוונה להתערב בשלב זה בגובה התעריפים. גם אם עמדה זו תישאר על כנה, המינימום שזקן צריך לעשות למען הצרכנים הוא לפרסם כל רבעון את גובה עמלות הני"ע בפועל כדי שהלקוחות יוכלו להתמקח בתבונה. הבנקים, שטוענים שרוב הלקוחות משלמים הרבה מתחת לתעריף, אמורים לברך על יוזמה כזו. או שלא.