החקלאים ממשיכים להילחם: "נסכים להוזלת מחיר המטרה, אבל שלא יפילו עלינו הכל"
איציק בדר, יו"ר תאגיד גרנות, ארגון הקניות החזק של הקיבוצים, מתייצב לצד הרפתנים ונגד שר התמ"ת שלום שמחון. בראיון ל"כלכליסט" הוא מזהיר כי מסקנות ועדת קדמי יפגעו בחקלאים, אך רומז כי "בינתיים מדובר רק במסקנות. המשחק לא נגמר"
בימים אלה איציק בדר, מבכירי ענף החקלאות הישראלי, בעיקר מאוכזב. הוא מאוכזב משר התמ"ת שלום שמחון, שבמשך עשור היה ידיד החקלאים ופתאום נראה כי הפך עורו; הוא מאוכזב ממסקנות ועדת קדמי לבחינת ההתייקרויות במשק החלב; והוא מאוכזב מכך שהמדינה לא השכילה להבין שתחרות והפרטה הן לא הפתרון לכל הבעיות בישראל.
"ענף החלב בישראל לא נבנה באופן שמקדש את היעילות, ושמחון יודע זאת. רפתות בישראל הוקמו על בסיס התיישבותי, ערכי ולאומי. כשאתה מקים רפת בקיבוצי עוטף עזה, אתה לא עושה זאת משיקולי יעילות, אלא כי מדינת ישראל רוצה לתקוע יתד באזור. הרדיפה אחר יעילות תגרום לסגירה של 200 רפתות. בדיוק אלו שהוקמו ממניעים לאומיים. אם יפגעו בחקלאים בעלי ההון ישתלטו על החקלאות ויהפכו את החקלאים לאריסים", אומר בדר בשיחה עם "כלכליסט".
תאגיד גרנות, שבראשו הוא עומד, מהווה את ארגון הקניות של הקיבוצים העשירים בישראל ואף נחשב לאחד ממאה הקואופרטיבים החזקים בעולם.
אתה שותף לעמדה שהחקלאים חטפו את רוב ההדף בוועדת קדמי?
"הוועדה הזו קמה בקול תרועה רמה והסתיימה בקול ענות חלושה. היא לא נקטה צעדים שבאמת יכולים לסייע לצרכן, אלא הלכה למקום היחיד שבו היא יכולה להניף את החרב – לחקלאים".
אולי זה כיוון שהלובי החקלאי נחלש? נתניהו אמר שהוא יותר חזק מהלובי החקלאי ולכן לא מפחד ממנו.
"זו אמירה אומללה. הלובי החקלאי לא חלש ומתכוון להילחם בכל כוחו, גם באמצעות בג"ץ וגם ברגליים. בינתיים מדובר רק במסקנות. המשחק לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה".
"טוב עושות המחלבות והרשתות שהן לא מגיבות"
המסקנה של ועדת קדמי שהבעירה את המחנה החקלאי, ובעיקר את הרפתנים, עוסקת בהוזלה של מחיר המטרה - המחיר שמשלמות המחלבות לרפתנים על חלב גולמי. כיום עומד מחיר המטרה, המפוקח בידי משרד החקלאות, על 2.19 שקלים. משרד התמ"ת מעוניין להפחיתו ב־10 אגורות, ואילו האוצר מבקש להפחיתו ב־20 אגורות. המלצה זו של ועדת קדמי הוציאה את הרפתנים למאבק, הכולל הפגנות, תחזיות פיטורים, פגישות עם חברי כנסת ואף איום בהגשת בג"ץ היום.
נראה שהמסר כבר נקלט במסדרונות הממשלה, ואתמול אמר שר התמ"ת שמחון בכנסת כי "נגיע להבנות עם החקלאים לגבי מחיר אחר". לדברי בדר, "ההתייקרות במחיר המטרה תרמה את התרומה הכי קטנה להתייקרויות במוצרי החלב. החקלאים לא מתעשרים מעבודתם ברפת. חלקם מתפרנסים בקושי. נהיה מוכנים לתרום את חלקנו בעסקת חבילה, ביחס לתרומה שלנו להתייקרויות, אבל לא ניתן שיפילו את כל התיק עלינו. נסכים להוזלה כלשהי במחיר המטרה, אבל בטח שלא ב־20 אגורות, וגם לא ב־10 אגורות".
מדוע לדעתך, בניגוד לחקלאים, המחלבות ורשתות השיווק לא מגיבות למסקנות ועדת קדמי?
"המסקנות של הוועדה לא ישימות ולא רציניות. טוב עושות המחלבות והרשתות שהן לא מגיבות. הן גם עדיין לא יודעות מה ההשלכות של פתיחת השוק ליבוא לגביהן. לעומתן החקלאים יודעים טוב מאוד מה תהיה ההשפעה של הפחתה במחיר המטרה עליהם".
האם אתה חושב שהמחלבות ורשתות השיווק "יצאו בזול"?
"אני חושב שהממשלה טיפלה רק איפה שיכלה לטפל. ברגע שהוטל וטו על פיקוח, החצים הופנו לכיוון אחד".
בדר. "הלובי החקלאי חלש? זו אמירה אומללה של נתניהו" צילום: אלעד גרשגורן
מה ההבדל בין תאגיד קיבוצי לטייקון? זיעת החקלאים
ב־17 השנים האחרונות הפך תאגיד גרנות למעין חברת אחזקות בבעלות קיבוצית. התאגיד פועל בקשת רחבה של תחומים, הכוללת את רשת בתי הסיעוד עמל, חברת השמה בשותפות עם ORS, מיזם מים עם גאון אחזקות ופעילויות חקלאיות, ובהן אמבר (מכון תערובת) משחטות, מטעי אבוקדו ובית אריזה. בדר עצמו עומד בראשן של מרבית האגודות־הבנות. גרנות גם מחזיק בכ־7% ממניות תנובה ובכ־8% מקבוצת אלון השולטת בדור אלון וברבוע כחול (מגה). בדר משמש דירקטור בתנובה מטעם התאגידים החקלאיים, שמחזיקים בסך הכל כ־24% בחברת המזון הגדולה בישראל.
התאגיד שבראשו אתה עומד מייצג את החקלאים, אבל גם מחזיק במניות תנובה ובמניות רבוע כחול. אתה לא נמצא בניגוד עניינים מובנה?
"הקיבוצים הם שולחיי. אני לא רואה כאן ניגוד עניינים. בעולם המודרני יש שיתוף פעולה ושיתוף אינטרסים בין החקלאי, היצרן והמשווק. שלוש החוליות יצליחו אם תתחשבנה האחת בשנייה. כאשר חוליה אחת מנצלת את רעותה - כל השרשרת מפסידה. הסוד בהישרדות הוא לא במלחמה, אלא בשיתוף פעולה, ולכן זה נכון שנהיה שותפים לאורך כל הדרך".
עם אחזקות לאורך כל שרשרת הערך - אתם בעצם טייקונים. גרנות הוא הנוחי דנקנר של הקיבוצים?
"בניגוד לדנקנר, אני מייצג 15 אלף משפחות. הלוואי וציבורים אחרים במדינת ישראל היו יכולים להתאגד ולאחד את כוחם על מנת להשיג הישגים כלכליים. הבעיה בישראל היא לא רק התייקרות מוצרי המזון אלא בעיית יוקר המחיה בכלל. בניגוד לטייקונים, אצלנו משתכרים המנהלים במשכורות צנועות. בניגוד לחברות האחזקות הפרטיות, המערכת הכלכלית שאנחנו בנינו נבנתה בזיעת אפם של החקלאים.
"אם אנחנו לא נגן על עצמנו, אף אחד לא ידאג לנו. השליטה שלנו לאורך שרשרת הערך היא מכוונת. החקלאים צריכים להיות חלק מהשרשרת, אחרת השרשרת תחדל מלהתקיים והחקלאים לא יחזיקו מעמד. זו הסיבה שאנחנו שואפים להגדיל את האחזקות שלנו בשרשרת".
