שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בארץ

"הולכת להיות תקופה חזקה וטובה. כולם ייצאו מהמשבר, כולל לבייב ופישמן"

בשנים האחרונות העדיפו משה ויגאל גינדי לפנות את מרכז הבמה לטובת דור ההמשך, אבל הם עדיין כאן, עם חברה שפועלת במלוא המרץ ועם ניסיון של 30 שנה בענף הנדל"ן. בראיון מקיף ראשון זה 15 שנה הם מספרים על ההצלחה, השנים הקשות, ועל מה שהם באמת גאים בו

עמיר קורץ ושי פאוזנר 09:4127.09.09

ארוחות חג משפחתיות הן טרחה לא קטנה. הרבה עבודה לפני - בישול, סידורים, טלפונים - שלא לדבר על אחרי: הניקיון, העייפות, ההמולה שעדיין מתנגנת באוזן. כל זה כשאנו מדברים על משפחה ממוצעת. אצל משפחת גינדי המורחבת תכפילו את הכל פי כמה: מדובר בחמולה שלמה המונה כ־80 איש, מה שלא מונע ממנה להיפגש מדי חג ובלא מעט ערבי שבת.

את ראש השנה הזה חגגו כולם אצל יגאל, האח הצעיר, בביתו בסביון. בחג הבא יתכנסו אצל משה, המבוגר ממנו בשלוש שנים, כמה רחובות ליד. ככה תמיד היה אצל הגינדים, עוד בבית של אבא מנחם ואמא אסתר בראשון לציון, שאליו היו מגיעים כולם בשבתות וחגים, משאירים מחלוקות עסקיות מאחור וסועדים יחדיו. גם היום, לאחר שההורים כבר אינם בחיים, "תמיד חוגגים ביחד, תמיד מאוחדים", מסבירים האחים.

 

הביחד הזה חשוב למשפחה, שעברה לא מעט טרגדיות בחיים, וששמה מזוהה יותר מכל שם אחר עם ענף הנדל"ן בארץ. יגאל ומשה גינדי לא אוהבים לדבר על העבר, שלא תמיד האיר להם פנים. מפריצה מטאורית לימים קשים וחזרה לפסגה, הפעם כשהם מפוכחים יותר.

 

מבין האחים, נדמה שיגאל יותר קשוח, מחושב, מאלה שחותכים מהר. משה יותר נינוח, מדבר בשטף, נסחף לפעמים לדבר ברגש. זו גם הסיבה שמבין האחים הוא זה שניאות לחשוף קצת פרטים מההיסטוריה של המשפחה.

 

משמאל משה ויגאל משמאל משה ויגאל צילום: עמית מגל
מעבירים את השרביט לילדים

 

אם שנות השבעים היו שנות הפריחה של יגאל ומשה גינדי ושנות השמונים השנים הקשות, אפשר לומר שבשנות התשעים צמחו השניים מחדש. לצד בנייה למגורים ולמסחר, העסקה החשובה ביותר שעשו היתה הקמת קניון הזהב בראשון לציון, שנפתח בשנת 1993. הגינדים, שהשקיעו בקניון כ־45 מיליון דולר, רשמו רווח מרשים לאחר שבשנה שעברה מכרו 75% ממנו למגדל לפי שווי של 1.25 מיליארד שקל. "הקניון לא עמד מעולם למכירה, אבל הם באו אלינו ישירות בהצעה, ושני הצדדים מרוצים. מגדל עשתה עסקה מצוינת", הם אומרים.

 

הגינדים נשארו אחראים על ניהול הקניון, והם כבר עושים יחסי ציבור לקראת פתיחת החלק החדש שלו בשנה הבאה, שיכפיל את שטחו. "זה יהיה הקניון הגדול ביותר בישראל - אם לא במזרח התיכון", הם מבטיחים. "אנשים מתל אביב יגיעו במיוחד לבקר בו. נביא אליו את כל המותגים המובילים, כמו גאפ, H&M ובנטון. כולם עומדים אצלנו בתור".

 

עם כמעט מיליארד שקל שנכנסו לקופה מהעסקה המוצלחת, נשאלת השאלה לאן ילך הכסף. התשובה צפויה: לעשות עוד עסקים. "אם תהיה לנו הזדמנות לבנות קניון במרכז תל אביב או במקום אחר - אנחנו נבנה", אומר משה. "אנחנו כל הזמן פתוחים להצעות, בודקים עסקאות. כיום אנחנו מטפחים שלושה סוגים של פעילות: הראשונה היא נושא המשרדים; השנייה היא בנייה למגורים על קרקעות שרכשנו לאחרונה; והשלישית היא פעילות מעבר לים".

 

אם נדמה שבשנים האחרונות שומעים עליהם פחות - זה רק כי יגאל ומשה השאירו את הבמה לדור הבא. מי שעדיין לא נתקל ב"דור הילדים" של משפחת גינדי בענף הנדל"ן, כנראה לא חיפש פה דירה כבר הרבה שנים. האבות הצליחו להעמיד אחריהם יורשים שיצרו שתי חברות שנחשבות היום מובילות בענף. האחת - גינדי החזקות, שנמצאת בבעלות ילדיו של יגאל: ליטל, גיא, רועי ואבי, והשנייה - גינדי השקעות, של מנור גינדי, בנו של משה, וחתניו, אורי לוי ואיל פרידמן. אגב, לילדיו של האח אברהם המנוח, חן ואיתי, חברת בנייה נוספת - גינדי מידן.

 

"התוכנית שלנו תמיד היתה שכאשר הילדים יגדלו אנו נדאג לשתי חברות נפרדות, כדי למנוע מלחמות וחיכוכים", מסביר משה. "לא יכול להיות שבחברה אחת יהיו עשרה מנכ"לים, שכל אחד מהם חושב שהוא יותר חכם מהשני ויותר פייטר מהשני. ככה תיווצר מלחמת עולם. גם החלטנו מראש שהילדים לא יעבדו אצלנו. הם אמנם ילמדו כאן את העבודה, יספגו את מה שצריך, אבל אחרי זה ייצאו לעצמאות. אני לא חושב שילד צריך לעבוד עם אבא שלו. הוא ירגיש לא נוח, ירגיש כל הזמן ילד".

 

זה לא אומר שהשניים לא עוזרים בייעוץ והכוונה, ואף לוקחים חלק כשותפים שקטים בחלק מהפרויקטים. האמת, מודים הגינדים, היום הרבה יותר מעניינת אותם הפעילות של הילדים מאשר הפעילות שלהם. "זו השעה שלהם, אנחנו עשינו את שלנו והגיע הזמן שנלך קצת אחורה וניתן להם את הבמה", הם ממהרים להסביר, "יש לנו שושלת גדולה וזו גאווה גדולה לראות אותם מצליחים".

 

על מידת המעורבות שלהם ניתן ללמוד מבקיאותו של יגאל בזכייתה של חברת גינדי החזקות, השייכת לילדיו, במכרז דרום הקריה בתל אביב. גינדי החזקות הציעה לשלם עבור המתחם 436.5 מיליון שקל, ויגאל משוכנע שזו תהיה הצלחה: "במכרז הזה היו ביקושי שיא של רוכשי דירות, שעל פי הנתונים שנאספו משמעותם מחיר של 3.2 מיליון שקל לדירת ארבעה חדרים. לאחר שהתברר כי אלו הביקושים נקבע בהתאם מחיר ההצעה". הוא אף טוען כי אין סיכוי שהחברה תמכור הלאה את המתחם: "בניגוד לדיווחים שונים, אנחנו לא מנהלים מגעים בנושא זה עם מארגני קבוצות הרכישה ואין לנו כוונה לעשות זאת", הוא חורץ.

 

"אין משבר ממשי, גם לא במשרדים"

 

הפעילות המשותפת עם הילדים בלטה השנה בשני אירועים: לפני כחודשיים הצליחה קבוצה שכללה את שני האחים ואת חברת גינדי השקעות למכור בתוך שעות בודדות שני פרויקטים, ברמת אביב ובנתניה; ובזכייה משותפת, הפעם עם גינדי החזקות, במכרז של מינהל מקרקעי ישראל להקמת שני מגדלי משרדי יוקרה ברחוב הסמוך למתחם דרום הקריה. "זו קרקע שהמחיר הריאלי שלה הוא 2,000 דולר למ"ר", הם אומרים, "עסקה מושלמת. נבנה את המגדלים היוקרתיים ביותר בישראל. משרדים בסטנדרט שעוד לא ראו פה. נעשה בניין שאין שני לו, כזה שכולם ידברו עליו ב־20 השנים הקרובות".

 

אבי גיא ליטל ורועי אבי גיא ליטל ורועי צילום: סיוון פרג'

 

דווקא עכשיו, כשהתחזיות לשוק המשרדים קודרות?

יגאל: "אנחנו מדברים על פרויקט שייפתח רק בעוד שלוש שנים. כיום השוק באמת נמצא בתקופה לא טובה יחסית לאופוריה של לפני שנתיים־שלוש, אבל אסור לשכוח שלא בונים פה משרדים. בשום מקום אין פרויקטים חדשים שיוצאים לדרך בתחום הזה, והמחירים יזנקו בסופו של דבר. יש בהחלט ירידת מחירים ושטחים שמתרוקנים בפריפריה, בנכסים פחות יוקרתיים, אבל לא במרכז תל אביב, במגדלים הטובים ובבניינים החדשים.

 

"אנחנו מאמינים שמי שיציע נכס יוקרתי בפריים לוקיישן יצליח איתו בכל זמן, אבל במיוחד כשאנשים ירגישו שהם יכולים להרשות לעצמם לעבור למשרד ייצוגי יותר. ההחלטה לשכור משרד היא חלק מהאגו של חברה, המוניטין שלה, ולכן אנחנו מסמנים לנו כמטרה נציגויות של חברות זרות בישראל. אלה שוכרים שרוצים יוקרה. הם מוכנים לשלם יותר, גם 35-40 דולר למ"ר".

 

משה: "השוק בארץ לא ספג מהלומה. היה איזה קיפאון כמה חודשים, שאני חושב שנבע בעיקר ממניעים פסיכולוגיים. אנשים הקפיאו את העסקים שלהם ולא רצו להיכנס למשרדים חדשים, היה פחד כי העולם צעק שהוא מתפוצץ, אבל האמת היא שהמחירים פה לא נחתכו. אין משבר ממשי, גם לא בשוק המשרדים".

 

בכלל, האווירה שמשדרים הגינדים היא אופטימית מאוד. "ישראל הקטנה שרדה באופן יוצא דופן את המשבר העולמי בנדל"ן", אומר משה, "אמנם יש לא מעט נפגעים ממה שקרה מחוץ לישראל, אבל יזמים שהשכילו לפעול פה נכון יצאו ברובם מחוזקים מהמשבר הזה. הולכת להיות תקופה חזקה וטובה וכולם ייצאו מהמשבר ויצליחו בגדול, כולל לבייב ופישמן וכל אלה שכבר מספידים אותם. לא יהיו הספדים. אני חושב שמי שנפל - כבר נפל, ומי שלא - כבר לא ייפול. זה מפני שלא קרה באמת שום דבר בארץ, וגם בחו"ל הדברים מתיישרים וחוזרים לעצמם. זה לא היה חמור כמו מה שניבאו".

 

"זו השעה להשקיע באמריקה"

 

למרות הטלטלה העולמית הגינדים טוענים שמצבם טוב. אפילו מאוד. "מאז ומתמיד היינו נזילים. מעולם לא הזדקקנו לבנקים, לא נכנסנו למינוף של יותר מ־10% או ללחצים כספיים", הם אומרים. כאשר הם נשאלים כיצד ניצלו את ההזדמנויות שנוצרו הם מספרים שרכשו קרקע לבניית מתחמי מגורים באזורים שלדבריהם יהיו חמים בקרוב - כפר סבא, מזרח נתניה ויבנה.

 

"אלו שלוש נקודות שאנו משוכנעים שיהפכו להצלחות. אם זה יקרה עכשיו או בעוד עשרה חודשים זה חסר משמעות בנדל"ן. אנחנו נשב על הקרקע הזו ונחכה לתקופה טובה יותר, עד שנהיה משוכנעים שכדאי להתחיל לבנות. אנחנו מאוד נזילים ויכולים לחכות. איש לא לוחץ עלינו, ולכן נרוויח הרבה יותר", מבהירים האחים. "אנחנו חושבים שזוגות צעירים יעדיפו לקנות דירות באזורים האלו ולא דירת שיכון ישנה באזור נחות בתל אביב".

 

זה עלול היה להיות אחרת. בקלות יכלו הגינדים למצוא עצמם חשופים לשוק הנדל"ן האמריקאי, הבעייתי ביותר בעולם, אלא שהם ניצלו ברגע האחרון. "באמצע שנת 2007 החלטנו להקים זרוע פעילות בארצות הברית", מספר משה. "במשך שישה חודשים בערך ביצעתי אין ספור גיחות לסיורים ובדיקה של עסקאות פוטנציאליות. רצינו לקנות שם בנייני משרדים ודירות, אך לאורך התקופה הזו, בין גיחה לגיחה, ראיתי איך מחירי הנכסים שם, בעיקר בשוק המגורים, מזנקים בעשרות אחוזים - לפעמים בטווח של חודש, בין ביקור לביקור. הבנתי שאין סיכוי שהמחירים האלו יאפשרו למכור כמו שצריך. לא הבנתי מי בכלל חושב שיש אנשים שיכולים לשלם 30 אלף דולר למ"ר בדירה. החלטנו להקפיא את העניין".

 

עכשיו, אחרי המפולת הגדולה בארה"ב, האחים בטוחים שהיא היעד האטרקטיבי ביותר להשקעה. "אנחנו עם ניסיון של 30 שנה, ראינו כבר בועות מתפוצצות לרסיסים ושווקים קורסים", אומר יגאל. "היום אנחנו חושבים שעכשיו זה הזמן והשעה להשקיע בנדל"ן באמריקה. השוק בארצות הברית עדיין מסוכן, אבל זו השעה המתאימה ביותר להיכנס לנכסים טובים דווקא בערים שחטפו את המכה הקשה ביותר. מובן שצריך לעשות זאת רק לאחר בדיקה זהירה שלהם". ברשימת יעדי ההשקעה של הגינדים אפשר למצוא כעת את המקומות שנחשבים לנפגעים המרכזיים של המפולת הנדל"נית שסחפה את ארצות הברית בשנתיים האחרונות - מנהטן, לאס וגאס ומיאמי.

 

מימין משה גינדי, דוד ליבאי ויגאל גינדי מימין משה גינדי, דוד ליבאי ויגאל גינדי צילום: מיכאל קרמר

 

"אנשים עשו טעויות ופעלו בחוסר אחריות", אומרים האחים, "העובדה שלקחו כסף טוב שעשו פה והעבירו אותו למקומות מסוכנים, בלי להבין מספיק ובעיקר בלי לבדוק מספיק את המקום, הביאה לנפילות הגדולות של ישראלים. מי שמינף את עצמו בצורה לא אחראית והלך להרפתקה בשוק שהוא לא מכיר כמעט תמיד נפגע".

 

למרות הביקורת, גם לשניים יש הרפתקה מזרח־אירופית משל עצמם: הגינדים קרובים היום להשלמת הקמתן של 3,000 יחידות דיור בבודפשט, בירת הונגריה. "הלכנו רק למקום שבו השתכנענו שאפשר למכור כמו שצריך", מבהיר יגאל. "הייתי מגדיר את זה כניצחון ידוע מראש. בחרנו בבודפשט כיעד יחיד במזרח אירופה, והשקענו שם מאמץ גדול. היום אנו נחשבים שם אחד השחקנים הגדולים בשוק הבנייה הרוויה למגורים בעיר. מכרנו כבר 90% מהנכסים בבודפשט ואנחנו בטוחים שנשלים את הכל בקרוב. זו נחשבת הצלחה גדולה".

 

סבא נרצח, האח נדרס

 

כאשר הסבא והסבתא לבית גינדי עלו ארצה מחלב שבסוריה בשנות השלושים עם בנם היחיד, מנחם, החליטה המשפחה להתיישב בראשון לציון. עזרא, הסב, הראה כבר אז ניצוצות של מחשבה עסקית. "כשסבא שלי בנה את הבית בראשון לציון התוכנית היתה שהוא יושכר", מספר משה. "הוא התכוון לעבור עם המשפחה לגור בירושלים. אם זה היה קורה אולי כל ההיסטוריה היתה אחרת".

 

אלא שתוכניות לחוד ומציאות לחוד - והמציאות של שנת 1936 בארץ, השנה שבה פרצו מאורעות תרצ"ו, היתה לא קלה. מנחם נסע לסוריה כדי להביא ארצה את אסתר, שתהיה לו לכלה. הזוג חזר ביחד לישראל, וההכנות לחתונה, שתוכננה להיערך בבית המשפחה בראשון לציון, כבר החלו, אלא שהשמחה הפכה לסיפור טרגי. "סבא עזרא הלך ליפו לקנות את המצרכים לחתונה, וערבי רצח אותו שם בדקירת סכין בגב", מספר משה, "מכיוון שלא מקובל לדחות חתונה קיימו את האירוע, עשו משהו צנוע יותר. זו כבר לא היתה ממש חתונה שמחה, יותר אבל".

 

בעקבות רצח אביו החליט מנחם להישאר בראשון לציון, העיר שברבות הימים יבנו בה בניו עשרות אלפי דירות. הוא פתח חנות מכולת וכך הביא פרנסה הביתה, מה שאפשר להרחיב את המשפחה ולהביא ילדים: עזרא הבכור, שנקרא על שם הסב ז"ל, אברהם, יצחק, יעקב, משה ויגאל.

 

שיטוט מדוקדק בין גזרי עיתונים ישנים מראה שתמיד נכתב על חמישה אחים לבית גינדי, מעולם לא הוזכר קיומו של אח שישי. "היינו בעצם שישה", מספר משה בכאב. "היו אברהם, יצחק ויעקב, כמו שמות האבות בתנ"ך, אבל יצחק נפטר בגיל צעיר, עוד לפני שנולדתי. הוא היה בערך בן שלוש, המטפלת שלו ירדה איתו בעגלה ומכונית צבאית דרסה אותו. הוא חטף מכה בראש ואחרי זה היה מרותק לכיסא גלגלים. כעבור כשלוש שנים הוא נפטר. זו היתה מכה גדולה לאמא, טרגדיה גדולה למשפחה".

 

למרות שתי הטרגדיות, החיים נמשכו. האב מנחם פתח חנויות חשמל ואלקטרוניקה בראשון לציון, שבהן עבד משה לצדו של אחיו הגדול, אברהם. "בשלב מסוים ראינו שאנחנו לא ממצים את עצמנו", מספר משה, "שאנחנו יכולים להגיע ליותר, אז החלטנו שאברהם יעזוב את החשמל ויפתח משרד תיווך".

 

משה אמנם נשאר לעבוד בחנות החשמל, אך זמן לא רב לאחר מכן החליט עם אחיו הצעיר יגאל לחבור לאברהם ולעבוד אצלו במשרד התיווך.

 

"אנחנו כמו גוף אחד"

 

במשרד התיווך הביאו האחים לידי ביטוי את כישרונם בשיווק ומכירות. "היינו לוקחים תוכניות מקבלנים, מכינים פרוספקטים ומפרסמים חזק מאוד", נזכר משה וחיוך גדול על שפתיו. "הקהל היה מגיע בהמוניו למשרד. היינו לוקחים אותו לדירה ומלווים אותו עד לחוזה. זו היתה תקופה מיוחדת, מכרנו אז מאות דירות, בעיקר בראשון לציון". הגינדים גזרו עמלות תיווך שמנות, מה שאפשר להם להרחיב את העסק ולפתוח משרדים גם ברחובות ופתח תקווה.

 

בשנת 1975 הבינו משה ויגאל שאם הם כל כך מצליחים במכירת דירות של אחרים - עדיף כבר שימכרו דירות משל עצמם. הם הקימו את חברת מ.י. גינדי הנדסה ופיתוח בע"מ, החלו לקנות קרקעות ולבנות אלפי יחידות דיור בראשון לציון ורחובות. "המכירה היתה קלה מאוד", הם מספרים. "ראינו שקל לנו לשווק ולמכור דירות. עשינו כל מיני מבצעי מכירות שלא היו קיימים קודם, פרסמנו עמודים שלמים בעיתונים. בזה היינו מאוד חזקים. האמת, בשיווק אנו חזקים עד היום. שיווק זה העיקר בנדל"ן. אפשר לבנות הכל אבל צריך לדעת למכור".

 

ציבור הקונים של גינדי היה מצביע ברגליים, והאחים ידעו לספק את צורכי השוק. "היתה דרישה לא נורמלית לדירות ומכרנו המון דירות, שמנו את ראשון לציון על המפה", משחזר משה. "לאט לאט בנינו מוניטין והתחלנו לבנות בכל רחבי הארץ". שתיים מהשכונות שבנו בראשון לציון היו גני אסתר וקריית מנחם, על שם ההורים.

 

בשלב מסוים עזב אביהם את חנות החשמל ועבר לעבוד עם אברהם בחברה שלו, א. גינדי. סיפרו אז על קנאה ומתיחות עזה בין שני הפלגים שנוצרו במשפחה. "היתה תחרות סמויה בין האחים", מודה משה. "זה הרי טבעי - כל אחד רוצה למכור יותר. אבל המשפחה השאירה אותנו מאוחדים. נפגשנו כל יום שישי בארוחה המשפחתית אצל ההורים, היינו חברים ונסענו יחד לחו"ל". שני האחים האחרים, יעקב ועזרא, לא עסקו בנדל"ן.

 

שנות השמונים היו לא קלות עבור הגינדים - הם נפלו בעסקת קרקעות בשטחים ובחרו לעבור לחו"ל עד יעבור זעם. כשחזרו, אחיהם אברהם כבר לא היה בין החיים. יגאל ומשה מעדיפים לא לנבור בפצעים הישנים. "אנו הולכים קדימה, אף פעם לא אחורה", הם אומרים. "אנשים האמינו בנו, חשבו שנעשה לנו עוול, ועובדה שהתחזקנו אחרי זה. מכרנו אלפי יחידות דיור, עשינו עסקים גדולים מאוד".

 

יגאל ומשה עושים עסקים יחד כבר יותר מ־30 שנה. המשרדים שלהם היום נמצאים בקומה העשירית במגדלי אביב בצומת מנחם בגין־הרכבת בתל אביב, כשבין החדרים של השניים מפריד חדר ישיבות מהודר, שלכל אחד מהם דלת כניסה אליו. "אנחנו כמו גוף אחד", מסביר משה. "כל החיים שלנו התחלקנו בהכל חצי־חצי, שווה בשווה. זה סוד ההצלחה שלנו, שאין חשבון בינינו. אנחנו גם מוותרים זה לזה, מעולם לא היה בינינו ויכוח אם לרכוש משהו או לא. אנחנו חושבים אותו דבר. אם אני אומר שמשהו לא נראה לי - יגאל אפילו לא יחשוב על זה פעמיים, זה יירד מהפרק. עושים הכל בהסכמה".

 

יגאל: "אנחנו משלימים זה את זה, גם אם אני לא נמצא עם משה בפגישה אני יודע שמה שהוא אומר - זה אני. אנחנו כמו אדם אחד, אין תחרות בינינו, זה החינוך שקיבלנו מההורים".

 

משה: "הילדים שלנו גדלו ביחד כמו אחים. אנחנו יוצאים יחד למסעדות בארץ, לקרוזים בחו"ל, אין טיול שהוא או אני נסענו אליו לבד, תמיד ביחד. אצל הרבה אנשי עסקים השותפויות והמשפחות נפרדו, פרצו מלחמות עולם. אצלנו נקווה שזה לא יקרה עד יומנו האחרון. אני לא רואה סיכוי שזה יכול לקרות".

 

המשפט האחרון הוא כזה שאמם, אסתר, שנפטרה לפני כשנה, ודאי היתה שמחה לשמוע. "אמא שלי היתה מאוד דומיננטית, אשה חזקה וחכמה, והיינו מתייעצים איתה", מספר משה בגעגועים. "היא בעצם זו שדחפה והכניסה אותנו לעסקים. נהגנו לקבל את ברכתה לפני כל עסקה, והיו גם עסקאות שהיא הטילה עליהן וטו. בדיעבד היא תמיד צדקה". גם לאחיהם הבכור, אברהם, השניים מתגעגעים היום. "הפסדנו אותו וחבל, כי הפסדנו אח טוב, אח אוהב, אח חכם. הוא היה פייטר. אם הוא היה נשאר בחיים הוא היה היום אלוף".

 

מה העסקה שאתם הכי גאים בה?

"שהקמנו חברה שנקראת גינדי. בשביל השם, בשביל המשפחה. אנחנו גאים בכך שזו חברה יציבה ועשירה בהרבה מהרבה חברות אחרות בארץ".

  

איך הפכנו לבנק

 

מעטים יודעים כי לצד העובדה שהאחים משה ויגאל גינדי פועלים כבר עשרות שנים בענף הנדל"ן המקומי, משנות השמונים הם מנהלים גם פעילות ענפה של ליווי פיננסי משלים לקבלנים ויזמים שמתקשים לקבל מימון לפעילותם מהבנקים. לדבריהם, אחוז ניכר מהכסף שעשו לאורך הקריירה נוצר במסגרת פעילות זו.

 

"לאורך השנים היו מי שידעו, ויודעים גם היום, שאנחנו מאוד נזילים", מספר יגאל. "לכן הם פנו אלינו והציעו לנו בצורות שונות לתת להם הלוואות לפרויקטים. ראינו את עצמנו כמעין בנק, בעצם אנחנו ממלאים את המקום של הבנקים המסחריים שמעמידים הון לאנשים. למדנו לאט לאט איך לעשות את זה נכון, ועשינו מזה הרבה כסף". לדבריו, "החוכמה היתה לנצל את הניסיון שלנו כמי שבונים בעצמנו כדי לזהות את ההרפתקאות שמסוכן להתחבר אליהן".

 

"אנחנו חושבים שהבעיה הכי גדולה בענף הזה היתה ונשארה רמת המינוף שיזמים מרשים לעצמם בחברה שלהם", אומרים האחים. "אנחנו חיים כיום על שיעור מינוף של לא יותר מ־10% מהפעילות שלנו, למעשה לא עברנו מעולם את רמת ה־15% של מינוף העסק".

 

המספרים שמציגים השניים הם בגדר תופעה נדירה, שקשה מאוד למצוא אצל חברות נדל"ן ישראליות, בעיקר בקרב כאלה שממש בונות למחייתן. "שיעורי המינוף רק עולים ועולים פה, והם נמצאים כיום ברמות של 90% בממוצע", מעריך משה. ויגאל מזהיר: "המצב הזה מסכן את החברות, את רוכשי הדירות ואת הבנקים".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x