במת כלכליסט: המחלה של חדרי המיון

לפני כמה ימים "ביליתי" בחדר מיון של אחד מבתי החולים בתל אביב עם קרובת משפחה שהיתה זקוקה לטיפול. חדר המיון היה מפוצץ. מדי פעם נוספו חולים שגדשו את חדר המיון עד כדי צורך בהצבת מיטות עם חולים במסדרון.

המצב החמיר כאשר לפתע הגיעו לחדר המיון חולים שמסיכה על פניהם, דבר המעיד

שהיתי בחדר המיון מהשעה 14:00 ועד לשעה 21:30. במהלך הביקור קרובתי נבדקה על ידי רופא שערך לה בדיקה כללית ולאחר מכן בדיקה קצרה נוספת, שבה נקבעה הדיאגנוזה. קרובתי עברה צילום ועירוי בן שעתיים. אם נצרף את זמן הטיפולים נטו ייתכן שנגיע לשעתיים וחצי. ראוי לציין שהצוות שטיפל בקרובתי עשה עבודה מקצועית ומסורה מאוד, באופן שחורג מהנורמה המקובלת. למרות זאת קרובתי חשה, בחלק גדול מהזמן, כאילו היא נטושה מעט. היא חששה מדי פעם שהצוות שכח את קיומה ואת הטיפול שלו נזקקה. מדוע זה כך?

מה קורה בין חולה לחולה

כאיש תעשייה אתן תשובה חלקית לסוגיה: חדר מיון הוא מפעל לכל דבר. יש בו ידע טכנולוגי ומערכות עזר כמו כספים, משאבי אנוש, שיווק ותפעול. אם הידע הטכנולגי יהיה מצוין ומערכות העזר יתפקדו להפליא - זה עדיין לא אומר שהמפעל יצליח בהכרח.

כדי שמפעל יצליח ויהיה יעיל ותחרותי, חשוב שגם התפעול יתנהל באורח מושלם. תפעול מעולה הוא תפעול שבו כל פעילות מתוזמנת ומתוכננת היטב, משלימה את רעותה תוך אבטחת איכות מסודרת ותוך שליטה על מלאי התשומות. כל זה נעשה בסיוע מחשב שיוצר סדר ורוטינה, ומאפשר לטפל גם בסוגיות בלתי צפויות בנוחות יחסית, מאחר שסוגיות אלו צפות על בסיס של פלטפורמה מאוד מסודרת וממוחשבת.

לכמה מחדרי המיון בארץ חסרים אלמנטים של תפעול מסודר ואף תוכנות ניהוליות. אם תוכנה תיצור סדר בפעילות הרופאים והאחיות סביב החולים, המצב ישתנה. אין זה מספיק שלכל חולה יהיה תיק ממוחשב. מה שחשוב זה ליצור סדר בפעילות שבין חולה לחולה, למשל תוכנה שתייצר סדר בהגעות של הרופאים והאחיות לחולה לאחר פרקי זמן מתוכננים, ולא על פי הזיכרון שלהם. המחשב יקרא להם, והמחשב יקרא גם לאחות להגיע לחולה ולשאול לשלומו פעם בשעה. המחשב יורה לשלוח חולה לצילום, או לבקש מהמעבדה תשובה מיידית. המחשב יקרא לאחות להסיר את האינפוזיה כשהיא מסתיימת ויידע אותה כאשר אזלה תרופה במלאי.

שעתיים וחצי ולא שבע שעות

כאשר זה יקרה, החולה, שהוא בן אדם, יידע שהוא מטופל בצורה מסודרת ושום דבר לא נשכח. הרופאים יעבדו יותר בקלות ויוכלו להתמקד בסוגיות הרפואיות והאנושיות ולא יהיו נתונים ללחצים של מלווים ושל חולים קולניים. אני מעריך שאילו כך היה, קרובתי היתה יוצאת מבית החולים אחרי שעתיים וחצי ולא אחרי שבע וחצי שעות, כי הרבה "שעות מתות" היו נמנעות.

במפעל, כמו בחדר מיון, היעילות התפעולית נמדדת בין השאר בשעות הדממה של ציוד או אנשים, שעות שבהן העובדים או הציוד אינם אפקטיביים חרף המאמץ שהם משקיעים.

ראשי בתי חולים, אנא מכם, מחשבו את התפעול של חדרי המיון - היכן שזה לא קיים עדיין. העלות תהיה כמה עשרות אלפי דולרים לכל בית חולים, והתוצאה תהיה מדהימה.

הכותב הוא נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר