שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
חדשות טכנולוגיה

ראיון כלכליסט

"אסור שבעניין השבבים לסינים נטעה כמו עם תנובה"

קאריס ויטי, מומחית לסין ויו”ר מכון Signal לחקר יחסי ישראל־סין, מזהירה “צריך לעשות הכל כדי להימנע מכך שארה”ב תגיע למסקנה שבמכירת שבבים לסין אנחנו מסכנים את הביטחון הלאומי שלה”. לדבריה, היעדר מדיניות ממשלתית בנושא כבר פגעה בנכסים אסטרטגיים ישראליים כמו הטכניון ותנובה

סופי שולמן 06:4205.11.20
קאריס ויטי (59) , מומחית לסין ויו”ר מכון Signal לחקר יחסי ישראל־סין

 

מדוע השבבים נהפכו לגזרה חמה כל כך ביחסים בין ארה"ב לסין, אחרי הכל לא מדובר בנשק או נפט?

"שבבים זה הנפט החדש, חבית הנפץ הבאה ביחסים בין ארה"ב לסין. וזה די ברור למה, מה שנקרא ‘הכתובת היתה על הקיר’, משום שזה רכיב שנמצא בליבה של כל טכנולוגיה חדשנית. מובילוּת ושליטה בתעשיית השבבים הם לא התנאי היחידי להפוך למעצמה הדומיננטית בעולם, אבל בלי זה אי אפשר להפוך למעצמה המובילה בעולם. המאבק האמיתי בין ארה"ב לסין היום בזירה הזאת הוא לא ממש על המסחר בשבבים, אלא מי יגיע ראשון לטכנולוגיות המתקדמות ביותר”.

 

 

 

את מסכימה עם הטענות שזה אפילו יכול להפוך למלחמה חמה של ממש בין שתי המעצמות, ולא "רק" מלחמת סחר?

“בהחלט. טאיוואן יכולה להפוך למוקד העימות בין המדינות, TSMC, יצרנית השבבים הגדולה בעולם, יכולה להיות גורם למלחמה של ממש. כפי שאמר מייסד החברה מוריס צ'אנג: ‘TSMC נהפכה לשלל שכל השחקנים הגיאופוליטיים רוצים להבטיח לעצמם’. מ־15 בספטמבר 2020 TSMC לא מוכרת יותר שבבים לחברת וואווי הסינית, וזה כבר הוביל להסלמה: בחודשים האחרונים הסינים כל הזמן פולשים למרחב האווירי והימי של טאיוואן ואילו האמריקאים שולחים אותות אזהרה”.

 

קאריס ויטי, נשואה + 5, גרה בעמק חפר. מומחית לסין ויו”ר מכון Signal לחקר יחסי ישראל־סין קאריס ויטי, נשואה + 5, גרה בעמק חפר. מומחית לסין ויו”ר מכון Signal לחקר יחסי ישראל־סין צילום: יאיר שגיא

 

הסינים הכריזו רק השבוע שהם הופכים את העצמאות הטכנולוגית שלהם לאחד היעדים בתוכנית החומש החדשה. הממשלה הצהירה כי עד 2025 הם אמורים לייצר 70% מהשבבים שלהם בתוך המדינה מבלי להסתמך על ייבוא. היום אגב הם מייצרים בקושי שליש מצורכי השבבים שלהם ובשלוש השנים האחרונות ייבאה סין שבבים בשווי של 300 מיליארד דולר.

 

זו למעשה תוצאה של הסנקציות האמריקאיות על יצרניות סיניות?

“לסין יש יכולת ליישם את המדיניות שלה הכי מהר מכל מדינה בעולם מכיוון שיש לה משאב אנושי זמין אדיר, משכיל וחרוץ; והם ממוקדים בלהשיג את התוכניות שהממשלה מתווה. יש להם גם משאבים פיננסיים וגם הנהגה חזקה, היום נשיא סין שי ג'ינפינג נתפס רק כפי שמאו טזה־טונג נתפס בעבר: כשהוא אומר שצריך להגיע ליעד מסויים, כולם יוצאים לדרך. השאלה כעת היא לאיזו רמה טכנולוגית הם יכולים להגיע תוך חמש שנים, והתשובה שלהם עוברת במשיכת טאלנטים וידע מטאיוואן, סיליקון ואלי ואזורים נוספים, ובהם כמובן ישראל”.

 

מה מיוחד בישראל?

“ישראל היא אחת משבע המדינות המובילות בעולם בייצור שבבים. כאן יש גם ידע וגם הרבה ניסיון בייצור, בגלל הנוכחות של אינטל ולכן זו הסיבה שבגללה ארה”ב דואגת מהמעורבות בישראל. ברגע שנהיה אחרי הבחירות והקורונה — אני מעריכה שהאמריקאים יפתחו בשיחות מול גורמים ממשלתיים בישראל”.

 

ישראל היא אכן הפיל שבחדר, איך נקלענו למאבק האיתנים הזה?

“אחרי שהסינים כמעט קיבלו זיכיון להקמת מתקן ההתפלה, שנמנע בלחץ אמריקאי, הגיע תור השבבים, משום שיש כאן השקעות של חברות סיניות בחברות שבבים ויש גם ייצוא משמעותי של טכנולוגיה בתחום לסין. מבחינת האמריקאים זו בעיה. הם מתחילים להעלות שאלות בנוגע לנאמנות הישראלית בהקשר הזה. הם מצפים מאתנו לדאוג לאינטרסים שלהם כפי שארה"ב דואגת לאינטרסים של ישראל”.

 

ראינו ביקור בהול של מזכיר המדינה האמריקאי מייק פומפאו בישראל במאי האחרון שנגע לא רק למתקן ההתפלה, אלא גם להשקעותה סיניות בחברות ישראליות בתחום השבבים. מה מצפים מאתנו לעשות, להגיד לא לסינים?

“חלק מתעשיית ההייטק בישראל חושבת שמלחמת הסחר בין ארה"ב לסין היא הזדמנות לייצא יותר לסין, אבל גישה כזאת מסכנת את האינטרסים הלאומיים של ישראל, כי האמריקאים לא יאפשרו לזה לקרות”.

 

“הכסף שלכם מסין? אז אל תפנו אלינו”

 

מה בתרחיש כזה עתידם של מפעלי אינטל בישראל, המעסיקה הגדולה בישראל שגם מייצאת מכאן שבבים לסין בכמיליארד דולר בשנה?

“אינטל היא חברה אמריקאית והשאלה בנוגע לעתידה בישראל נוגעת פחות בסין ויותר במצבה התחרותי בשוק השבבים הנוכחי, מכיוון שעדיין אין לה כאן יכולת לייצר שבבים של 7 ו־4 ננומטר. אם אינטל תמצא דרך לייצר יותר הכנסות בסין עם היכולות הנוכחיות שלה בייצור שבבים של 10 ננומטר, זה יעזור לה גם להישאר כאן. לארה"ב אין בעיה שהסינים יקבלו 10 ננו — כי זה כבר לא מתקדם. זו הזדמנות של ממשלת ישראל גם להגדיל את הייצוא”.

 

ומה עם חברות הייטק ישראליות קטנות יותר מאינטל, תהיה דרך גם לקבל השקעות מחברות סיניות וגם למכור לארה"ב?

“כרגע אני לא רואה נוסחה שבה חברה שמפתחת טכנולוגיית שבבים מתקדמת תוכל לקבל השקעה מסין וגם לעבוד בארה"ב. בין אם ביידן ובין אם טראמפ ייבחרו, שניהם מוטרדים מהנוכחות הסינית והנטייה האמריקאית היא לראות הכל בשחור ולבן: אם יש לכם כסף סיני, לא רוצים שום קשר אתכם — אין טעם לנסות לבדוק או להוכיח שלמרות הכסף הסיני אתם לא פוגעים באינטרסים הבטחוניים של ארה"ב. צריך לעשות הכל כדי להימנע ממצב שבו האמריקאים מגיעים למסקנה שאנחנו מסכנים את הביטחון הלאומי שלהם".

 

לא מוגזם להתייחס לשבבים כעניין של ביטחון לאומי?

“השבבים יכולים לעלות לדרגה של מל"ט. המשבר יכול להיות דומה לזה של המשבר סביב מכירת מטוסי הביון מסוג פלקון ב־1999. ייצוא של טכנולוגיית שבבים מתקדמת לסין הוא אפילו יותר קריטי ממכירת מל"טים לסין לפני 20 שנה. ישראל צריכה להיות חכמה לגבי הנכסים שלה מצד אחד, אבל מצד שני להבין שסין פועלת באופן שונה ממה שמקובל ומוכר במערב, היא עושה שינויים בשקט ובאטיות, אבל הם עשויים להיות מסוכנים”.

 

כשמדברים על התערבות של הממשלה בייצוא הבטחוני או אפילו במכרז על מתקני ההתפלה זה מקובל כי מדובר בהגדרה בנכסים אסטרטגיים, איך אפשר לנמק התערבות בהשקעות או בחוזים של חברות הייטק פרטיות?

“חברות ישראליות יכולות להמשיך לקיים מערכות יחסים מסחריות עם שני הצדדים במקביל, אבל צריך להבהיר לכולן את גבולות הגזרה. הממשלה יכולה אמנם להתערב בשוליים באמצעות רגולציה כמו למשל הגבלים עסקיים, אבל בעיקר יכולה לשלוח מסר למגזר העסקי בנוגע למה מותר ומה אסור. לישראל יש נטיה לא להיות מתוחכמת כשזה מגיע ליחסים בין ארה"ב לסין ומעמדה האסטרטגי בעימות סביב עתיד תעשיית השבבים. לישראל יש ביד עוצמה אמיתית ונכס אסטרטגי בדמות מובילות טכנולוגית בתחומים כמו שבבים ופודטק, היא צריכה ללמוד לנהל אותם ולמנף אותם”.

 

“ישראל לא מבינה את הסינים”

 

אז מה כן כדאי לישראל לעשות?

"ישראל צריכה ליזום בעצמה דיאלוג עם הממשלה האמריקאי ולא להמתין עד שפומפאו נוחת כאן עם נבוט ומודיע מה אפשר לעשות ומה לא. כדאי להכניס לשיח הזה מישהו מארה"ב ומישהו מישראל שמבין היטב את הסינים. חוסר ההבנה של הישראלים את הסינים והיעדר מדיניות ממשלתית מקיפה בנושא מובילה לטעויות”.

 

תני דוגמאות.

קחי למשל את עסקת ברייטפוד שקנתה את תנובה. לישראלים נדמה שהעסקה לא היתה כל כך טובה לסינים, אבל מבחניתם זו הצלחה אסטרטגית מכיוון שדרכה הם קיבלו גישה לחממת פודטק בקרית שמונה, במסגרת מכרז בשנה שעברה. בישראל לא הבינו את המשמעות של הזכייה הזאת. אבל עבור הסינים זה עניין אסטרטגי של ביטחון לאומי וביטחון תזונתי ל־1.4 מיליארד אזרחים שצריך להאכיל כל יום. בצד הישראלי הסתכלו רק על מי מציע יותר כסף במסגרת המכרז, והעדיפו את הסינים על פני הקבוצה של אראל מרגלית מ־JVP. זה בסדר לתת לסינים את מעורבות בחממה, אבל ממשלת ישראל, שכספי משלמי המסים שלה משתתפים בפרויקט, הייתה יכולה להרוויח כאן הון פוליטי וממשי.

 

“אותו דבר גם בפאשלה הגדולה של הטכניון ב־2013 שקרתה כי לא התייעצו עם אף אחד שמבין בסין. פרץ לביא (נשיא הטכניון — ס”ש) ביקש תרומה של 200 מיליון דולר בשביל להקים שלוחה בסין, אבל המיליארדר הסיני לי קה־שינג הוריד אותו ל־130 מיליון דולר וגם התנה את ההקמה במחוז מסויים בדרום סין. בישראל לא הבינו כי עבור הסינים היה מדובר בהישג קריטי של מנוע צמיחה לחדשנות ולא היתה אף אוניברסיטה ברמה כזו שיכלה לתת להם את הגישה לידע הזה, משום שהאמריקאים לא היו מוכנים לאשר פרויקט כזה ל־MIT או קאלטק. ישראל יכלה לא רק לבקש יותר כסף, אלא גם להציב תנאי משלה, אפילו לדרוש שרוסיה לא תמכור את מערכות יירוט המטוסים S-400 לסוריה”.

 

אולי כל השיחה הזו מיותרת כי אם ג'ו ביידן מנצח בבחירות הגישה של טראמפ, מלחמות הסחר שלו וסיסמתו "Make america great again" יהפכו להיסטוריה?

“הנושא הסיני, מלחמת הסחר באופן כללי וסוגיית מכירת השבבים היא אחת הסוגיות הבודדות שעליהן יש הסכמה בין מפלגתית. הנושא עלה עוד בתקופת אובמה ועד היום הוא נהנה מקונצנזוס בין שתי המפלגות. אם ביידן הוא נשיא ארה"ב הבא אולי הדרך תשתנה ויהיו פחות ציוצים בטוויטר, אבל המהות לא תשתנה. הדברים יתקדמו אולי יותר מהר. אסור לשכוח שמשבר מכירת מטוס הפלקון היה דווקא בתקופת השלטון הדמוקרטי”.

x