כלכלה תלולת מסלול: איך ארגון טרור משיג 500 רקטות?
ארגוני הטרור בעזה שיגרו מאות רקטות לשטח ישראל בימים האחרונים; המספר הזה עצום, שכן די ברקטה אחת שפוגעת במקום הנכון כדי להמיט אסון או לגרום לנזק תשתיתי. לפי הערכות, בידי חמאס אלפי רקטות, שהפכו עבורו לכאב ראש כלכלי ופוליטי
- צוות רוקט: מעזה לישראל - כך נולדו הרקטות של חמאס
- חומה מעופפת במאה מיליון דולר: 10 דברים שלא ידעתם על כיפת ברזל
צריכים רקטות? בונים לבד
הארסנל הרקטי של ארגוני הטרור ברצועת עזה כולל הרבה מאוד רקטות צבאיות תקניות, אך רובו המכריע מורכב מרקטות מייצור מקומי; לפי הערכות, סך הרקטות נע בין אלפים לעשרות אלפים.
רקטות קסאם, הדור הראשון של ארטילריית חמאס מייצור עצמי צילום: Matanya CC BY-SA 2.0
הרקע התיאורטי לפיתוח רקטה ארטילרית פשוט ביותר: יש צורך בהודף רקטי בסיסי, במנגנון יזימה חשמלי, במטען נפץ בעל מרעום שיפוצץ את המטען כשיפגע החימוש במטרתו, ובצינור מתכת שיכיל את כל אלה. הקושי אינו בבניית רקטה אחת, כי אם בבניית מערך ייצור שיפיק רקטות רבות בעלות ביצועים ויכולות אחידות.
חשיבות האחידות גבוה מאוד; רקטה ארטילרית היא חימוש סטטיסטי, שאינו מדויק מטבעו. כדי להשיג אפקט נזק שאפשר לתכנן ולחשב, יש לירות כמה וכמה רקטות מאותו המשגר בכל מטח. רוב הרקטות יפגעו במרחק-מה מהמטרה, אך אם נורו די מהן, יצליחו בודדות לקלוע. הדיוק היחסי הוא חשוב משום שהמחבלים יודעים שאם יכוונו ויפגעו במוסד שלטוני, או תשתית קריטית, יגררו תגובה קשה מצד צה"ל - תגובה שאולי תגרום נזק עצום, חמור מזה שאליו נערכו. ולכן, גם כשנראה הירי ספורדי, עומד מאחוריו היגיון, ויש צורך בחימוש תקני כדי לשרת אותו.
רקטת חמאס במצעד צילום: CNN
המנועים נשענים על הודף פשוט ביותר, שילובים שונים של אשלגן חנקתי וסוכר, שנבנים כך שיפעלו די זמן כדי להזניק את הרקטה למסלולה. חומרי הנפץ מופקים אף הם ברצועה: למשל, אוריאה ניטריט שמופק מדשנים, ואפילו TNT ברמה תקנית.
הראשונה במשפחה הזו היתה רקטת הקסאם, אותה הכניס חמאס לשימוש ב-2002; הארגון בנה לו מלאי גדול שלהן, ושיגר אלפים לעבר ישראל. לאחר מבצע צוק איתן איבד חמאס את רוב הרקטות שלו, אך שב לבנות חדשות ולרכוש דגמים מתקדמים יותר. הערכת העלויות של האופרציה הזו קצת גסה: לפני 10 שנים היה על חמאס להוציא בין 600 ל-800 דולר לבניית רקטת קסאם בודדת. מאז התפתח מערך הייצור והתייעל משמעותית, ולפי הערכות עומדת עלות החומרים על כמאה דולר בלבד. ואולם, עלויות הייצור תפחו: המערכים גדלו והתרחבו, וקלטו יותר עובדים. אם בשנים עברו ראו עצמם פעילי הטרור כאידיאליסטים, הרי שבימינו הם שכירי חרב לכל דבר, אשר יודעים היטב את חשיבותם לארגון הטרור - מה שמתבטא בדרישות תנאיהם ומשכורותיהם.
לא משלמים? לא מייצרים צילום: איי אף פי
לפיכך, קשה להעריך כמה עולה רקטה בודדת מייצור מקומי, אך דבר אחד בטוח: לחמאס יש אלפים מהן, והארגון ממשיך לשפר את יכולות הייצור והביצועים של הנשק.
מעדיפים את הסיני על הרוסי
בעוד הרקטות המקומיות מהוות את רוב הארסנל העזתי, מעדיפים המחבלים להשתמש ברקטות תקניות - כאלה שעברו בקרת איכות מסודרת במפעל מסודר, תוכננו בידי מומחי הנדסת נשק אמיתיים, והוכחו כאמינות ומדויקות בהרבה מהציוד המאולתר שנבנה ברצועה. למשל, רקטות הגראד; הן תוכננו ברוסיה, אך הדגמים שהגיעו לרצועה נבנו בסין ובאיראן. אלו הן רקטות 122 מ"מ שנועדו להשתגר מכוורות ניידות של 20 ו-40 קנים, והופעלו נגד ישראל בתצורת קנים בודדים.
רקטת וויישי סינית בפעולה צילום: militaryleak
רקטות אלה נרכשות בחו"ל ומוברחות לסיני, ומשם מגיעות לרצועה דרך רשת המנהרות של ארגוני הטרור. לפי הערכות, מעדיפים המחבלים את הדגמים שמיוצרים בסין ובאיראן משום שעברו שיפורים שהאריכו את הטווח שלהן ואת רדיוס הנזק בעת פגיעה. כמו כן, קל יותר להשיג רקטות איראניות: הרפובליקה האיסלאמית מספקת חימוש רב לארגוני טרור שונים ברחבי המזרח התיכון ובאפריקה, בעודה מקדמת מלחמות חשאיות בגורמים פרו-סעודיים ופרו-סוניים באופן כללי. לא תמיד יודעים האיראנים אם כל המלאי שסיפקו הגיע ליעדו, ומחבלים פשוט מוכרים חימוש למחבלים אחרים.
ארגוני הטרור ברצועה חייבים להשתמש ברקטות מיובאות מסיבה נוספת: ככל שעולה טווח השיגור, כך קשה יותר לפתח דגם שיטוס בצורה יציבה, ויפגע במטרתו. כדי לאיים על שטח ישראל עד לצפונה, השיגו ארגוני הטרור רקטות מדגם R160, שהן גרסה איראנית לרקטת הוויישי (Weishi) הסינית ומגיעה לטווח של 160 ק"מ. כמו כן, השיגו רקטות M302 בעלות טווח ארוך במיוחד, שמאפשר להגיע עד לחיפה. חמאס הצליחה לבנות רקטה ארוכת טווח משלו, שנקראת J80; יש לה טווח של 80 עד 100 ק"מ, ורמת דיוק נמוכה משל הרקטות הצבאיות התקניות. לפי דיווחים שלא אומתו, לרקטה זו דפוס תנועה בלתי יציב באוויר, שנועד לסייע בהטעיית סוללות "כיפת ברזל".
פיתרון כלכלי ולא צבאי
קשה מאוד לנטרל את תשתיות הרקטות ברצועת עזה; מערכי הייצור מפוזרים באתרים רבים, מוסתרים במנהרות או בצמוד למבנים אזרחיים, מה שמקשה על תקיפה אתית ויעילה מן האוויר. חומרי הגלם עבור חומרי הנפץ והמנועים הרקטיים משמשים לתעשיות רבות, ולא ניתן לאסור על יבוא שלהם מבלי לפגוע קשות בתעשייה הפלסטינית בעזה.
שרידי רקטה עזתית שפגעה בשטח ישראל צילום: גדי קבלו
כמו כן, תשתית המנהרות של חמאס מאפשרת לו להבריח חומרים וציוד בקנה מידה גדול ובאופן רציף למדי, על אף מאמצי צה"ל, מצרים וגורמים נוספים. ואולם, נראה שדווקא צמיחת מערך הייצור והתפעול הרקטי של ארגוני הטרור הוא שמאיים על יציבותו; לפי הערכות גורמי מודיעין זרים, החמאס והג'יהאד האיסלאמי מתקשה לשלם את משכורות הפעילים מזה זמן רב.
עד כדי כך, שהעברת כספים שיועדו עבורם ממדינות תומכות-טרור הפכה לאחת מהדרישות של ארגוני הטרור להפסקת אש. נראה, אם כן, שדווקא אלמנט כלכלי הוא שיתקע מקל בגלגלי ההתחמשות העזתית, ולא אלמנט צבאי. על חמאס לתדלק את פעיליו בכסף, כדי שלא יאבד אותם לטובת ארגוני טרור אחרים - או יעבירו את הידע שלהם לגורמי כוח מתחרים ברצועה. אם יאבד חמאס פועלי ייצור ושיגור מוכשרים, יתקשה לבנות מחדש את הידע הנדרש לבניין הכוח הרקטי והפעלתו - מה שעלול להחליש אותו פוליטית מול תורמים, יריבים ותומכים כאחד.
