$
הקברניט

הקברניט

צוות רוקט: מעזה לישראל - כך נולדו הרקטות של חמאס

מאין הגיעו הרקטות של ארגון הטרור? איך אחת הצליחה להגיע 120 ק"מ מרצועת עזה, ומה אפשר לעשות בעניין? "הקברניט" מציג את התפתחות הרקטה - מאלמנט דתי בסין הקדומה, דרך חרבות בוערות בהודו, נשק הלם באירופה ועד למלחמות העולם ולמחבלים

ניצן סדן 11:1330.03.19

 


 

 

 

שלום, כאן הקברניט; השבוע שוב פגעו רקטות חמאס בשטח ישראל, כשאחת רשמה טווח מרשים והגיעה מרצועת עזה עד איזור השרון - ולפי מספר הערכות, היתה זו רקטה מייד אין עזה. לשמחתנו, לא נהרגו ישראלים במתקפה, אך רבים נותרו מבוהלים: קסאמים וגראדים הם דבר אחד, אבל איך הצליח ארגון הטרור לפתח בעצמו נשק שיגיע כה רחוק ויפגע בול בבית מגורים במושב משמרת?

 

 

התשובה הקצרה היא שרקטות הן דבר הרבה יותר פשוט משנדמה. ושתיאורטית יכל חמאס להגיע אף צפונה מכך. וכדי להבין איך, למה ומה זה בדיוק "לפגוע בול" כשמדברים על רקטות, שווה להביט לאחור ולהציץ בהיסטוריה המוזרה של הרקטה עצמה. ספוילר: זה מתחיל ונגמר בסין.

  

ירי רקטות מרצועת עזה אל שטח ישראל ירי רקטות מרצועת עזה אל שטח ישראל צילום: אי אף איי

 

 

אי שם ב-300 לפנה"ס המציאו הסינים את אבק השריפה הראשון: תערובת של אשלגן מלחתי, גפרית ואבקת פחם. היא שימשה בטקסים דתיים, כדי להבריח רוחות רעות בשאון הפיצוצים; כוהנים זרקו את האבקה למדורות כשהיא בתוך מיכלים שונים, לעיתים צילינדרים מבמבוק; והיסטוריונים סבורים שאחרי מאות שנים שקרה שנפתח הצילינדר בצד אחד וטס לו באוויר, נפל האסימון והסינים הבינו שהם עלו על משהו. ההמצאה הראשונה היתה הזיקוקים, אבל היישום הצבאי היה התפתחות טבעית.

 

 

איור רקטה סינית מוקדמת איור רקטה סינית מוקדמת צילום: NASA

 

  

בסביבות שנת 1000 נולד הקליע הרקטי: חיצים בגדלים וצורות שונות, ששוגרו אל עבר האויב באמצעות אבק שרפה. ב-1045 כבר הופיעה תורת לחימה שלמה סביב הרקטה הארטילרית למיניה: כמה אנשים יש בחוליית ריקוט, מה תפקידיהם ומתי הכי נכון להפעיל אותם בקרב. כל צבא שפגש את הסינים התרשם עמוקות מהחיצים הרקטיים שלהם, וב"התרשם" אני מתכוון ל"תפס את הרגליים, צווח באמוק וברח אל מעבר לאופק" כי מדובר בדבר די מפחיד.

 

אבל לאט לאט החלו יריבי הסינים לחקות אותם ובנו רקטות משלהם. ב-1241 הגיעו המונגולים לאירופה, והפעילו במוהי שבהונגריה חיצים רקטיים וקליעים רקטיים אחרים; ההונגרים, מטבע הדברים, תפסו את הרגליים, צווחו באמוק וברחו אל מעבר לאופק - ואז התחילו לחקות ולהנדס לאחור את הנשק הפלא.

 

 

"כוורת רקטות" קוריאנית קדומה "כוורת רקטות" קוריאנית קדומה צילום: epizodyspace

 

 

ב-1300 החלו גם ההודים להשתמש ברקטות, אך בתצורה שונה: הם פשוט חיברו אותן אל חרבות גדולות. התוצאה: צבא האויב התקרב, כשחרבות מסתובבות ומשתוללות נפלו עליו מהשמיים. הקוריאנים קפצו על העגלה ב-1347, עם עגלה: הם פשוט בנו את החואצ'ה - תיבה שמאפשרת שיגור של הרבה חיצים רקטיים כמעט בו זמנית; אבי אב הקטיושה, אם תרצו. היה היגיון רב בפיתוח הזה: רקטות לא היו מדויקות, והמפעיל שלה יכל להבטיח למפקד שלו רק שהן ישוגרו לכיוון הנכון. זאת, משום שרקטות הן חימוש סטטיסטי, כלומר כזה שברור שעומד להחטיא כשיורים מעט ממנו, אבל הוא מספיק זול וזמין כדי לירות הרבה קליעים בו זמנית.

  

האירופים אימצו את הרקטות בסוף המאה ה-12, וב-1380 כבר שימשו בקרב בין ונציה וגנואה. הרקטות האירופיות היו נחותות בהרבה מהסיניות, והיוו בעיקר נשק הלם - משהו שגורם לחיילי האויב להיבהל ולשבור מערכים - אפקט שאפשר להשיג גם עם חצוצרות גדולות. אבל כל מלך וגנרל חמד את הפלא המעופף, ומהר מאוד הגיעו הרקטות לכל רשימת מצאי. גנרלים שהלכו לחפש צרות במזרח נתקלו ברקטות מתקדמות יותר; למשל, הצבא הבריטי אכלו מרורים מהממלכה המיסורית בהודו ב-1792; הצבא שלה פשוט שיגר רקטות ממתכת עם להבים בחזית, שהתגלו כאפקטיביות מאוד; מסתבר שפרשים בריטיים אינם עמידים במיוחד בגשם של חרבות בוערות.

 

 

רקטות הודיות פוגעות בחיילים בריטיים רקטות הודיות פוגעות בחיילים בריטיים צילום: NASA

 

 

במשך מאות שנים לא השתנתה הרקטה; היא נשארה צינור חלול בעל חומר נפץ הודף, כשהמעטפת הלכה והשתפרה. ואז הגיע מר וויליאם קונגרייב הבריטי; ב-1801 החל לשפר את הרקטות של זרוע הארטילריה המלכותית. הוא פיתח אבק שריפה חזק יותר, והיה הראשון להבין שכדאי לתת להן ראש שפיצי, שיתקדם חלק יותר באוויר. המהפכן הבא היה בריטי אחר, וויליאם הייל, שהבין שכדאי לגרום לרקטות להסתובב סביב ציר התנועה שלהן באוויר, כדי שיהיו יציבות יותר ויתקדמו במסלולן יותר זמן; הודות לתכונה פיזיקלית בשם תנע זוויתי, קליע שמסתובב במהירות סביב ציר התנועה שלו ינוע רחוק יותר. טווח הרקטות זינק ממאות מטרים לקילומטרים.

 

 

דגמי רקטות מתקופת מלחמות נפוליאון דגמי רקטות מתקופת מלחמות נפוליאון צילום: Leifern

 

 

במלחמת העולם הראשונה קיבלו הרקטות תפקיד מפתח, בתור נשק ארטילרי סטטיסטי נוח וזמין ביותר. השתמשו בהן כדי לנסות ולהפיל צפלינים ובלוני תצפית מן האוויר, לבצע הרעשות בקווי החזית ועוד. במלחמת העולם השנייה נולדה ה-V2 - רקטה הראשונה בעלת מנגנון ההכוונה - כזה שמייצב אותה באוויר לאחר השיגור, מביא אותה לשיא קשת הטיפוס שלה כדי שתשלים את המסלול אינרטית ותפגע ביעד ספציפי; הטיל הבליסטי נולד.

 

 

ספינה ארטילרית משגרת רקטות במלחמת העולם השנייה, במסגרת מבצע להרעשת חוף ספינה ארטילרית משגרת רקטות במלחמת העולם השנייה, במסגרת מבצע להרעשת חוף צילום: Rcbutcher

 

 

מאז נבנו ושופרו רקטות ארטילריות רבות; טווח ארוך יותר או קצר יותר, משגר שפולט עשרות מהן בו זמנית או בודדות, שיגור אווירי או ימי - העיקרון נשאר אותו הדבר: חימוש זול וזמין שאפשר לירות במאסות, להפחיד את האויב ולבלגן את מערכי הקרב שלו.

 

כל צבא מיהר לארגן לו רקטות: הן לא קשות לבנייה או להנדסה לאחור, מחירן לא יקר בהרבה משל פגזים, וכל מעצמת נשק ייצרה אותן ומכרה בכמויות גדולות. עם הזמן קיבלו יכולות שונות ברמת ראש הנפץ: האמריקאים פיתחו רקטה שמפזרת פצצות מצרר קטנות שיכולות להשמיד טורי שריון או לצנוח לקרקע ולתפקד כמוקשים וכך נולדה ב-1983 מערכת ה-M270 שידועה בצה"ל בתור "מנתץ" - שם מאוד מוצלח, אם תשאלו אותי.

 

 

משגר רקטות M270 משגר רקטות M270 צילום: Lockheed Martin

 

 

מה שמביא אותנו לימינו אנו, ולשכנים הבעייתיים שלנו: מאין חמאס השיג את הרקטות שלו? קודם כל, לא מסובך לבנות רקטה שתטוס באוויר וגם ילדים יכולים לעשות זאת. שאלו את השכנים שלי, ואת החלון המסכן שלהם שאכל ארבע-חמש מהן כשהייתי ילד עם תאוות-ניסוי וגישה לספרים הנכונים. בסופו של דבר ומבלי לפרט, חומרי נפץ הודפים בסיסיים קלים מאוד לייצור.

 

 

כל ילד יכול כל ילד יכול צילום: modelrocketbuilding

 

 

לא ברור איזו רקטה החלה את הסיבוב הנוכחי; יתכן שזו רקטת M75 משודרגת, או רקטת R160 - שתיהן מייצור מקומי - ויתכן שאף רקטה תקנית מתוצרת איראן. וכאן אנו שבים אל הסינים: הרקטות הכבדות שבידי חמאס נשענות על עיצובים איראניים, שבתורם נשענים על עיצובים מסין: רקטות ממשפחת וויישי (Weishi) שעיצבה חברת סיצ'ואן אירוספייס מצ'נגדו בסוף שנות השמונים. הרעיון היה לפתח רקטות פשוטות במיוחד, שיתאימו לצבא סין העצום - וגם צבאות רבים אחרים התלהבו; ליתר דיוק, כמעט כל מדינות ערב שמחזיקות ביחסים לא-סימפטיים עם המערב.

 

 

רקטה ארוכת טווח ממשפחת Weishi הסינית רקטה ארוכת טווח ממשפחת Weishi הסינית צילום: militaryleak

 

 

כה פשוטות היו הרקטות הללו, שהיה קל מאוד להנדס אותן לאחור ולבנות העתקים סבירים. כן, הם היו אמינים פחות ולא פעם התפוצצו על כן השילוח או נורו והחטיאו את המטרה - אך כאמור, בתחום הרקטות הארטילריות שם המשחק הוא כמות ולא איכות. ראינו את זה שנים רבות בירי הקסאמים - הרקטות הראשונות שהיו כה גרועות שלעיתים קרובות התפרקו רנדומלית באוויר (לפעמים מעל לעזה עצמה); ראינו את זה קורה גם בדגמים משופרים, ועתה פשוט התבגר מיזם הארטילריה של חמאס.

 

 

רקטות קסאם של חמאס על מסילות שיגור רקטות קסאם של חמאס על מסילות שיגור צילום: Matanya CC BY-SA 2.0

 

 

הרקטה האמורה היא לא הראשונה שמצליח ארגון הטרור להביא לטווח שכזה; עוד במבצע "צוק איתן" שיגרו המחבלים רקטות כבדות בקוטר 302 מ"מ ופגעו לא רחוק מזכרון יעקב. איך הצליחה הנוכחית לטוס לה דרך כל מערכות ההגנה המתקדמות של מדינת ישראל? פשוט מאוד: כיפת ברזל יכלה כנראה ליירט אותה בקלות, אם רק היתה סוללה בטווח. איך יתכן שהרקטה של חמאס פגעה בול בבית? בדיוק כפי שההורוסקופ בעיתון ניבא בול מה שקרה לכם: צירוף מקרים. משום שמדובר בנשק סטטיסטי ונורתה רק אחת, היה לחמאס מזל גדול שהצליח לפגוע במשהו, בכלל. הרי אין לארגון הטרור תצפיתנים בשטח שיכולים להגיד לבחור שמשגר את החימוש "אחי, החטאנו. כוון עשר מעלות ימינה, ושתי מעלות נמוך יותר".

 

 

רקטת חמאס ארוכת טווח מוצגת בתהלוכה רקטת חמאס ארוכת טווח מוצגת בתהלוכה צילום: איי פי

  

 

לא, עבור חמאס, החלק המסובך בסיפור הוא לא בניית הרקטה ואפילו לא בניית פס ייצור, אחסנה של רקטות או הפעלה שלהן בשטח. האתגר הוא לדאוג שרק אנשי הארגון ישתמשו בנשק הזה, ורק כשהבוסים אומרים. כן, אחרי שנים של בניית מחסני תחמושת ברחבי הרצועה, תשתיות שיגור, כני שילוח מוסלקים ומערכות ירי אחרות, ניתן לשגר נשק תלול-מסלול מרוב טריטוריית חמאס. העניין הוא שלא כל הפעילים נשארו נאמנים, והמצב הכלכלי החריף עד שלוחמים אידיאליסטים הפכו לשכירי חרב; מומחי רקטות הם הגרסה העזתית למתכנתי בינה מלאכותית מנוסים, וגם דרגי השטח שמטפלים ברקטות הפכו לבעלי מקצוע מבוקשים.

 

 

מחבל? רקע בארטילריה רקטית? התקבלת! מחבל? רקע בארטילריה רקטית? התקבלת! צילום: איי אף פי

 

 

ולכן, לא תמיד יכול ארגון חמאס להבטיח שמי מאנשיו לא יחליט לעבור - ביחד עם ציוד וידע - לשורות גורמי טרור אחרים. לפי הערכות, הירי שהחל את הסבב הנוכחי לא נעשה בטעות, אך אתגר הפעילים המורדים מרחף מעל חמאס - והוא זה שמאפשר לארגון לטעון בכלל שמשהו שוגר בטעות. הארגון יודע שישראל מודעת לכך, ויכולה להבין שירי בודד אינו הכרזת מלחמה.

 

 

 

ונסיים בשאלת השאלות: איך אפשר לחסל את ירי הרקטות של חמאס ודומיו? כלומר, למעט הסכם שלום - הדרך היעילה ביותר בחיסול בעיות צבאיות? חיל האוויר מפעיל שורת כלים טכנולוגיים מתקדמים שנועדו לסייע באיתור היערכות לשיגור ואיכון ירי. במקרים רבים לא נותר המפעיל בנקודת השיגור, שכן הירי מתבצע דרך טיימר או אפילו חיבור סלולרי. ואולם, מחקר מודיעיני שיטתי מצליח לאתר תשתיות שונות של ארגון הטרור, ולתקוע לו מקלות גדולים בגלגלים. ציד רקטות הוא עדיין קללה שאין לה פיתרון קסם; מדובר בנשק שהחל את דרכו כשלאגר רציני והפך למשהו שגרתי, פשוט וזמין ביותר - ובכך יתרונו גם מול הצבאות המתקדמים ביותר בעולם.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x