דו"ח טכנולוגי
טבח בסוריה? לא בבית ספרנו. עלילות דם? אהלן וסהלן
פייסבוק מסתירה עמודים שחושפים מקרי טבח אבל מציגה עמודים שמטיפים לשנאת ישראל, כיצד ניצחו הרגולטורים באיחוד האירופי את גוגל והמשחק המעצבן פלאפי בירד מכניס 50 אלף דולר ביום מפרסומות
המוסר הסלקטיבי של פייסבוק
פעילים של קבוצות אופוזיציה סוריות, רבות מהן לא אלימות בטבען, מתלוננים בשבועות האחרונים: פייסבוק מוחקת את העמודים שלהם בשיטתיות. הפעילים, כמו גם בלוגרים ועיתונאים, אומרים שפייסבוק עוסקת בפועל במחיקת ההיסטוריה. לצד משטר אסד יש גוף פעיל - הצבא האלקטרוני הסורי - שמנהל מלחמת סייבר נגד יריבי המשטר. אלה, כשהם מנסים להביא לידיעת העולם את המידע שלהם, מגלים שאחד מכלי הפרסום החשובים בעולם מוחק את התוכן שלהם פעם אחר פעם. הבלוגר בראון מוזס, שפרסם שורה של חשיפות חשובות על המתרחש בסוריה, כתב שפייסבוק העלימה כמעט את כל העמודים שדנו בהתקפת הגזים שם לפני כחצי שנה.
שבויים כפותים בסוריה. את זה פייסבוק מעדיפה שלא תראו צילום: (Eretz Zen (Youtube
בפייסבוק הודו שיש להם בעיה עם המכניקה של מחיקת העמודים. הבעיה פשוטה למדי: פייסבוק לא מוכנה לשלם את הכסף הנדרש עבור מערכת ראויה של סינון. במקום זה, היא מאפשרת לכל אספסוף מאורגן מספיק להגיש ים של תלונות, ואם יש מספיק תלונות, אז העמוד ייעלם גם בלי בדיקה ראויה. אחרי הכל, זה בערבית ולמי יש כוח וכסף. מארק צוקרברג לא בעסקי חופש הדיבור אלא בעסקי הפרסום. אז הוא משתף פעולה עם מעוותי ההיסטוריה כי זה פשוט קל יותר.
מצד שני, זה לא תמיד נכון. למשל, יש עמוד שמקדם את עלילת הדם הקלאסית – אתם יודעים, יהודים, ילד נוצרי, דם, מצות. בעמוד הזה, משום מה, פייסבוק לא נוגעת. השבוע היא חטפה הרעשה ארטילרית כבדה מהליגה נגד השמצה, ארגון מציאת אנטישמיות אמריקאי שלשם שינוי אשכרה מצא אנטישמיות. בליגה הזכירו שתנאי השימוש של פייסבוק אוסרים על דיבור שנאה. בפייסבוק לא התרשמו ואמרו שלהערכתם, העמוד עומד בתנאי "הקהילה" שלהם.
נראה שהליגה נגד השמצה לא הבינה את המשחק. התלונה שהם שולחים היא תלונה אחת. מה שהיא צריכה לעשות הוא להורות לכל העובדים שלה להגיש, אישית, תלונות נגד העמוד. כשזה יקרה, זה ייראה לפייסבוק כמו המון גדול של משתמשים זועמים שאותו היא לא רוצה לעצבן, כדי שימשיך לצפות בפרסומות – ואז, בהנחה שאפשר יהיה לאסוף אספסוף גדול יותר מהאספסוף של הצד השני, אפשר יהיה להוריד את עמוד עלילת הדם. ככה זה עובד בפייסבוקיסטן.
גוגל נכנעת לאיחוד האירופי
האגדה שגוגל נהגה לספר על עצמה היא שכאשר אתם מחפשים בשירות שלה, התוצאה היא הטובה והמתאימה ביותר - ואף אחד לא מטה אותה.
זה אפילו היה נכון פעם, מזמן. זו כבר לא העמדה הרשמית של גוגל מזה כמה שנים. קודם כל, קיימת תפיסת גוגל בהתאמה אישית, לפיה תוצאות החיפוש משתנות ממשתמש למשתמש, כדי להתאים להעדפות האישיות שלכם, לתפיסת גוגל. זה כבר פחות מנוע חיפוש ויותר מנוע בועה: הצורה שבה אתה רואה את העולם משתקפת אליך חזרה מחיפושי גוגל.
זו בעיה מרכזית אחת, ויש עוד: גוגל מקדמת בתוצאות החיפוש שלה את התוצאות שנוחות לה מבחינה תאגידית. האיחוד האירופי הגיע למסקנה שגוגל מנצלת את הדומיננטיות שלה בתחום החיפוש - באירופה, כמו בישראל, היא הרבה יותר דומיננטית מאשר בארה"ב - כדי לדחוק את רגלי המתחרים שלה לאחור, ולהפעיל לחץ על הלקוחות שלה, קרי האנשים שמשלמים כדי לפרסם בה.
חיפוש מותאם אישית, או חיפוש שפוגע בתחרות? צילום: shutterstock כתוצאה מהמסקנה הזו, ואחרי שהאיחוד האירופי איים להפעיל על גוגל סנקציות חסרת תקדים - כפי שממליץ המדור כבר שנים, הוא עמד לקנוס את גוגל ב-10% מההכנסות השנתיות שלה, מה שהיה עולה לה מיליארדים. החברה נכנעה לרגולטורים ותהיה להם השפעה על עיצוב תוצאות החיפוש שלה.
ראשית כל, גוגל תצטרך מעתה לסמן בצורה ברורה את התוצאות שהיא מקדמת, כדי שהמשתמש יהיה מודע לכך. שנית, גוגל תיאלץ לאפשר לאתרים שאינם רוצים בכך – הבולט שבהם הוא Yelp - למנוע ממנה לשתות את התוכן שלהם ולהציג אותו בתוצאות החיפוש. ב-Yelp אמרו, בצדק מבחינתם, שהמשמעות של המהלך הזה של גוגל הוא שהמשתמש יכול לדלג על האתר שלהם. התשובה הסטנדרטית של גוגל במצב כזה היא "אין בעיה, נוריד אותך מהאינדקס שלנו לחלוטין". זה סוג של סחיטה שמעתה, גוגל לא תוכל לעשות באירופה.
שלישית, גוגל נאלצה להסכים לאפשר לחברות שמפרסמות מודעות לצד תוצאות חיפוש להציג את המודעות שלהם לא רק אצלה, אלא גם אצל חברות אחרות. קודם לכן, גוגל ניצלה את המעמד המונופוליסטי שלה כדי לדרוש פרסום בלעדי אצלה. רביעית, וגם זה נוגע למפרסמים, גוגל הערימה קשיים על מפרסמים שרצו לקחת את הקמפיינים שלהם למקום אחר. באירופה, היא תיאלץ מעתה להפסיק את ההתנהלות הזו.
יש לציין שיריבותיה של גוגל, כמו מיקרוסופט, לא היו מרוצות מהעסקה של האיחוד עם גוגל. בתור התחלה, גוגל תוכל לטעון מעתה שהיא לא עשתה שום דבר שלילי; אי-הודאה של גוגל בכך שהיא עברה על החוק הוא חלק מהעסקה. ככה זה עם גדולי העבריינים: הם יכולים להכתיב תנאים למערכת הצדק.
הכחול היקר של גוגל
אחד הסיפורים המפורסמים על גוגל הוא כיצד מעצב מפורסם עזב את החברה בגועל, אחרי שזו החליטה לבדוק מה הגוון המדויק של כחול שהיא צריכה לקישורים שלה על ידי בחינה אמפירית של המידע בנושא. ההחלטה, שהתקבלה על ידי מאריסה מאייר - אז היא עדיין היתה בכירה בגוגל - הפכה למשל על השליטה של מהנדסים, להבדיל ממעצבים, בגוגל.
הסיפור זכה לכינוי "50 גוונים של כחול" (אם אני זוכר נכון, המספר המדויק היה 42) וחזרו עליו פעם אחר פעם. אלא שכעת, אומר בכיר בגוגל שמבחינה עסקית, ההחלטה הוכיחה את עצמה.
הכחול הזה שווה הרבה כסף. גוגל צילום: בלומברג דן קובלי, המנהל של גוגל בבריטניה, אמר שהחברה בחנה את הגוון הנדרש על ידי הצגתו למשתמשים ומעקב אחרי הגוון שהם אהבו. התוצאה היתה, לדבריו, שבחברה הגיעו למסקנה שיש צורך בגוון מעט יותר סגול של כחול. וההצלחה היתה מסחררת: לדברי קובלי, אנשים נטו יותר ללחוץ על פרסומות בגוון שנבחר על ידי המידע – ובהתחשב בגודל של גוגל, זה הבדל של 200 מיליון דולר בשנה.
אז כנראה שגוגל יכולה להרשות לעצמה לוותר על המלצות מעצבים. חשוב לציין שלא לכל חברה יש את היכולת בכלל לערוך נסיונות כאלה.
קצרצרים
1. לגוגל גלאס, המשקפיים החכמים של גוגל, יש קבוצה מפתיעה של בוחני בטא: שוטרי העיר ניו יורק. לטענת השוטרים, הם בוחנים את גלאס כדי לברר מה הפוטנציאל של המוצר בסיוע בעת סיורים וחקירות. המשמעות היא ששוטר מקוף יוכל בקרוב לצלם אותך מבלי שתהיה מודע לכך, ולבדוק ברשת מי אתה. בהתחשב בידיעות שצצו בחודשים האחרונים סביב הקשרים ההדוקים בין גוגל ושירותי המודיעין האמריקאים - קשרים שגוגל עושה הכל כדי להרחיק את עצמה מהם - הידיעה הזו ודאי לא הוסיפה לאנשי היח"צ של החברה בריאות.
גוגל גלאס צילום מסך: youtube 2. אם אתם מגיעים למשחקי החורף שנערכים בסוצ'י, היו ערוכים לכך שהמחשבים שלכם יהיו תחת התקפה בלתי פוסקת של האקרים רוסים. זה כבר נבדק אמפירית: מישהו הגיע עם שני מחשבים וסמארטפון עמוסים בפרופילים מזויפים בדיוק למטרה זו - ותוך יממה כל המכשירים שלו הודבקו. מחלקת המדינה האמריקאית אף שחררה אזהרה רשמית מפני תחלואי הסייבר של סוצ'י. בהתחשב בכך שהעולם התחתון הרוסי, במיוחד העולם התחתון המקוון, לא יכול להתקיים בלי קשרים טובים עם המשטר, לא ממש ברור איפה עובר הגבול בין ריגול רשמי ובין ריגול לשם סחיטה, ולא ברור מי עובד עבור מי.
3. המשחק Flappy Bird, שכבש בסערה את חנויות האפליקציות, עושה כסף. מוקד המשיכה שלו הוא העובדה שהוא מכוער, קשה ומתסכל בטירוף; התסכול שמייצר המשחק כבר זכה לכינוי flappy bird rage, ומישהו בטוויטר כבר שאל מי הרס יותר חיים, היטלר או יצרן המשחק. תסכול וזעם, כמסתבר, הם מדרבני הכנסה: נמסר שהמשחק מכניס 50,000 דולר ביום מפרסומות.
