כשמיקרוסופט נפרדת מזון: מה הוביל לסופם של נגני המדיה?

אם היינו צריכים עוד הוכחה לכך שמצבה של מיקרוסופט בתחום המובייל הוא בכי רע, הגיע בימים האחרונים הדיווח של בלומברג על הפסקת הייצור של הזון (Zune), נגן המוזיקה הנייד שלה. בניגוד לטלפונים שנמכרו תחת המותג KIN, נגן המוזיקה זון לא נגנז לאחר חודשים ספורים, אלא לאחר יותר משש שנים. אך בדומה להם, גם כאן הסיבה היתה חוסר כיוון ומיקוד. התוצאה: השאיפה לעקוף את האייפוד נגוזה, אם אי פעם היתה אמיתית.

ההחלטה להטמיע את תכונות הזון בשאר מוצרי החברה, ולשים את הדגש על התוכנה ולא על החומרה, היא החלטה נכונה. אבל להחלטה זו קדמו לא מעט החלטות גרועות, שנבעו מהאטיות של מיקרוסופט וחוסר יכולתה להסתגל במהירות לתנאי השוק.

בין ההחלטות האלה ניתן לציין את העובדה שנגן מדיה יצא ב-2006, לא פחות מחמש שנים אחרי יציאת האייפוד המקורי. והיתה גם את ההתמקדות רק בארצות הברית ובקנדה, כאשר האייפוד, על שלל דגמיו וגרסאותיו, כבר עשה חיל באירופה ובאסיה. ואחרונה (ולא כל כך) חביבה - חנות האפליקציות והמשחקים המקרטעת והמאכזבת של הנגן, ה-Zune Marketplace.

בעוד שלאפל, לגוגל ולאחרות כבר היו חנויות אפליקציות עם אלפי ועשרות אלפי משחקים ויישומים, מיקרוסופט פתחה חנות יישומים בלעדית לזון, שהכילה עשרות משחקים בלבד וכמעט כולם פותחו על ידיה, לאחר שלא הצליחה למשוך את תשומת לב המפתחים. בעוד שהאייפוד טאץ' מכיל את האפסטור המשותף לו ולאייפון, היישום הכי מתקדם שהיה ל-Zune HD להציע הוא דפדפן, וגם בו לא היתה תמיכה ביוטיוב.

חנות האפליקציות לווינדוס פון 7, שיצאה שנה לאחר מכן, היא הדרך שבה היה צריך לעשות זאת מלכתחילה. עם מערכת הפעלה מוצלחת (שקיבלה השראה מהזון), חנות אפליקציות שמעוררת עניין בקרב מפתחים ומציגה קצב גידול מרשים ומנגנון הפצה שלא מפלה את אירופה על פני אמריקה, מיקרוסופט נמצאת בדרך הנכונה. הבעיה היחידה היא שהחברה יכלה להגיע לשם קודם, אילולא היתה האויב הגדול ביותר של עצמה.