התוהו ובוהו בממלכת המחשבים
מדעי המחשב ותעשיית המחשוב נשענים על הבטחה של סדר, אבל הביאו להיצף של מידע. אולי יש חן דווקא באי-סדר, בכאוס ובבלגן
המהנדס שיושב לימינו מגחך: "ואיך אתה חושב מתבצעת ה'הנעה' הזאת? הנדסה חשובה יותר מכלכלה. היא עוסקת בהנעה של דברים, בהשפעה על דברים בעולמנו. ההבנה של איך דברים מתחברים זה לזה, איך הם עובדים, וחשוב מזה - ההבטחה שהם ימשיכו לעבוד - זה המקצוע שלנו. ההנדסה היא הציר המרכזי של העולם ושל הקדמה".
הפיזיקאי ממהר לבטל את שניהם, בשקט אבל בביטחון עצמי מופלג. גם הכלכלה וגם ההנדסה, הוא מדגיש, לא היו בכלל אפשריות לולא האור המגרש את החושך. גם הקידמה אינה חשובה אם לא נבחין ונבין את סודות הבריאה. כללי היסוד נמצאים בפיזיקה: ההבנה של האור, חלקיקים או גלים, מניין הוא בא, איך הוא מגיע, כיצד הוא נוצר - זה עניינם של הפיזיקאים. היקום ובריאתו הם תופעות פיזיקליות. המדע הזה עוסק ביסודם של כל הדברים, ולכם, שם במקצועות הנחותים יותר, נשארת רק מלאכת הטכנאות.
אבל לאיש המחשבים נשמרה המילה האחרונה: "אם את סודות היקום אתם מחפשים, תצטרכו לחזור לסיפור הבריאה. אבל קראו אותו בבקשה מתחילתו. עוד לפני שנוצר האדם, קודם שנברא העולם, עוד לפני שהבדילו בין חושך לאור, היו רק תוהו ובוהו. ומי אתם חושבים המציא את התוהו ובוהו?".
הטכנולוגיה ככלי לארגון, או כגורם להיצף מידע? צילום: shutterstock
התוהו ובוהו הוא ממלכתם הבלעדית של המחשבים, וההלצה הזאת מתאימה היום יותר מתמיד. לא רק משום שפרשת השבוע (החולף) היתה פרשת בראשית, אלא בעיקר משום שאנחנו עומדים בעיבורה של תקופה סוערת במיוחד. אי־סדר ואי־ודאות גואים בשווקים. גם בפוליטיקה, בביטחון, באיכות הסביבה ובמזג האוויר נראה כאילו הכל השתגע. האי־ודאות, ויש אף אומרים התוהו ובוהו, הם מסממני הימים האחרונים. ובאופן מסורתי, אי־סדר קשור לאי־נחת ואף לאי־נוחות.
פיזיקאים, כמו זה מהבדיחה לעיל, מסכימים שאי־סדר הוא דווקא מצב צבירה טבעי. הם קוראים לזה "אנטרופיה", ומתייחסים לנטייה כוללת של הטבע לחתור בהתמדה לכיוון של אי־סדר. מערכות ומצבים נוטים להתבלגן, ובוודאי אין בהם נטייה טבעית להסתדר. יש אפילו חוק בסיסי בתרמודינמיקה שלפיו היקום צועד כל העת לעבר יותר אנטרופיה. בעוד סיפור הבריאה מספר על יצירת העולם מתוך אי־סדר, החוק השני של התרמודינמיקה טוען שלשם בדיוק חוזר העולם.
אנטרופיה, או אי־ודאות, הן גם מושא ההתעניינות של כלכלנים, סטטיסטיקאים ומומחי ניהול, שעמלים כבר מאות שנים על פיתוח כלים לחקר האי־ודאות, כדי לרסן אותה. תורת האינפורמציה, האמא המתמטית של מדעי המחשב, מתחילה בנוסחאות שמודדות את האי־ודאות.
מדעי המחשב ותעשיית המחשוב נשענים על הבטחה סמויה, ולעתים אף גלויה, של סדר. רק תנו לנו, רומזים אנשי המחשבים, ונארגן הכל בקבצים, אינדקסים ומבנים סמנטיים. לא עוד בלגן; הכל יבוא על מקומו, ואת הכל אפשר יהיה לאתר. במסרים האלה חבויות כמה הנחות: שסדר זה טוב; שהצפוי עדיף על המפתיע; שמה שמאורגן יותר אטרקטיבי, נוח ואסתטי.
אפשר לצחוק על איש המחשבים שמודה באחריות לתוהו ובוהו, אבל אנחנו בדרך כלל משייכים את הקדמה, טכנולוגיית המידע וכלי הניהול דווקא לצד של הסדר. במלחמת בני האור וחובבי הסדר בבני החושך ואנשי הבוקה והמבולקה, המחשב, מערכות המידע והמנהלים אמורים להיות בצד של הסדר. מי מאיתנו לא היה מעדיף עולם צפוי יותר, שבו הרכבות יוצאות בזמן, המסמך ניתן לתיוק קל ומהיר, התשובה נמצאת בהישג יד. האם לא נכון יהיה להניח שזאת תהיה תרומתה העיקרית של הטכנולוגיה? האם לא אלה צריכות להיות הבטחותיה?
ואני אומר שמותר ואפילו צריך להקשות גם על ההבטחות וגם על ההנחות. לא ברור שהמחשוב אכן חותר ליותר סדר וודאות, לא ברור שהכיוון המסודר הוא הכיוון שאליו צריך להפנות את משאבי המחקר והפיתוח, ולא ברור שדווקא בכיוון הזה נמצאים הערכים המוספים וההזדמנויות. אולי יש חן וחסד באי־סדר. אולי דרך הטבע, הכאוס והבלגן, נושאים בשורה, ולא רק מאיימים.
המחשוב והתקשוב הביאו להיצף מידע חסר תקדים. כל שנתיים או פחות מוכפלת כמות המידע העומד לרשות האנושות. היקף הנתונים שעדיין אינם בגדר מידע צומח מהר עוד יותר. אפילו הקפיצות הנחשוניות בכוח החישוב, החיפוש והאיתור במחשבים וברשתות לא מדביקות את קצב הצמיחה. יש לנו, בכל נקודת זמן, יותר שדות ותבואה ופחות מגלים וחרמשים כדי לקצור בהם. המחשבים, שהיו אמורים להשליט סדר במידע, הם גם הכלי המוביל בהתרת הרסן וביצירת האי־סדר הגובר. המחשבים נכנעים לניבוי של האנטרופיה: גם כאן, בעולם המידע, התוהו ובוהו הולך וגובר.
אז האם לשמוח או להתעצב? האם להמשיך לחפש דרכים לרסן את שטף האי־ודאות באמצעים שרירותיים, או לעמוד על גדת הנהר השוצף הזה, להבין שזאת דרכו של הטבע, ולחפש את היתרונות באי־סדר הצפוי, הבלתי נמנע, שרק ילך ויגבר? אולי הסדר משויך גם לדברים פחות רצויים, ומי שמקשה על השגתו פותח את הדלת לדברים רצויים שסדר מוגזם מדחיק.
יש באי־סדר צדדים מרעננים. חלק לא קטן מן היצירתיות והחדשנות תלויים בהתרה של הרסן, לפחות חלקית. אני טוען שאסתטיקה ויופי, למשל באמנות פלסטית או במוזיקה, תלויים בחוסר סדר ונחנקים כשיש יותר מדי קיבעון. מוסכם על כולם שההומור והבדיחה דורשים אלמנט של הפתעה; אז אולי במקום להאשים את המחשב ואת אנשיו ביצירת תוהו ובוהו, נודה להם על כך שהם גורמים לו.
