• תפריט
כושר

בין דופק לחמצן: מהו סף חומצת החלב ומדוע הוא חשוב לספורטאים?

מעבר לדופק, על ספורטאי לדעת את סף חומצת החלב וצריכת החמצן המרבית שלו, ואיך אפשר לשפר אותם

ארי תדהר 08:0414.08.18
לאחר שהבנו מהם טווחי העבודה האפקטיביים, נתייחס למה שעומד מאחוריהם מבחינת המערכת הפיזיולוגית. כספורטאי סיבולת גופנו משתמש בחמצן, גלוקוז ושומן כדי להפיק את רוב האנרגיה לעבודת השרירים. ככל שהדופק עולה, יש פחות שימוש בשומן ויותר בגלוקוז. בדופק מסוים השימוש העיקרי הוא בגלוקוז, כמעט ללא חמצן. מכאן באים המושגים של דופק אירובי (עם חמצן) ואנאירובי (ללא חמצן).

 

 

 

שני מושגים שחשובים לספורטאי סיבולת הם סף חומצת החלב (נקרא גם הסף האנאירובי - סח”ח) וצריכת החמצן המרבית (צח”מ). סח”ח הוא הנקודה שבה הגוף מתחיל להשתמש באנרגיה המופקת בצורה אנאירובית באופן משמעותי, ולקטט מתחיל להצטבר בגוף בכמות הגדולה מיכולת הגוף לנצל אותו. צח”מ היא הנקודה שבה אנו עדיין משתמשים בחמצן כדי לייצר אנרגיה. כל עליית מאמץ מעליה תגרום לשימוש גדול באנרגיה אנאירובית כדי להמשיך להתקדם, ולכן זמן השהות שלנו מעל נקודה זו קצר במיוחד.

 

 

 צילום: שאטרסטוק

 

רמת הכושר האירובי שלנו נקבעת בעיקר על סמך שני גורמים אלה. את הצח”מ יהיה לנו קשה יותר לשפר מאשר את הסח”ח, אך אימונים שונים יאפשרו לנו לשפר את שניהם. אימוני הפוגות של 2 עד 6 דקות בזון 6-5 יתאימו בעיקר לשיפור הצח”מ, ואימוני הפוגות ארוכים יותר בזון 5-4 נמוך יעבדו בעיקר על הסח”ח.

 

אימוני הפוגות של 2 עד 6 דקות יתאימו בעיקר לשיפור צריכת החמצן
בטל שלח
    לכל התגובות
    x