מעצבים את הסביבה

אתמול בצהריים נחשף בחצר בית הספר שנקר דגם פרוטוטייפ חדשני המנצל את גמישותן של יריעות סולריות דקות הקיימות בשוק ונקראותPVL , ומשלבן לראשונה כחלק אינטגרלי מחומרי הבנייה, ולא כאלמנט נפרד המתווסף בגמר הבנייה, כמקובל בתאים סולריים קשיחים. שכלול השימוש ביריעות נוצר במסגרת "סדנת חקר יישומי" לתלמידי שנה ד' בפקולטה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה בשנקר. סטודנטים הציגו שבעה רעיונות שונים לשימוש ביריעות, ומהם נבחרה לבסוף הצעתם של חזי מאור ודורין גשינוב, שפותחה לכדי פרוטוטייפ בקנה מידה אמיתי על ידי כל הסטודיו, בהנחיית האדריכלית גלית שיף.

הסטודנטים על היריעות. חלק אינטגרלי מחומרי הבנייה, ולא אלמנט נפרד צילום: סשה פליט

"הפיתוח מתאים לגגות מחסנים שאינם מכניסים אור לחלל, וניסינו לראות איך אפשר לנצל את תכונות היריעה הגמישה לשימוש אדריכלי, מאחר שכיום לא מנצלים את גמישותן", מסבירה שיף. "מדובר בכרית מתנפחת מהסוג שממנו בנו מבנים קלים כדוגמת בריכת השחייה האולימפית בבייג'ינג או פרויקט גני עדן באנגליה, אלא שאנחנו שכללנו אותו והצמדנו לכריות השקופות יריעות סולריות גמישות. במצב ללא אוויר היריעה הסולרית אוטמת כניסת אור, ואילו עם ניפוח הכרית לזווית אידיאלית בהתאם לכיוון השמש, נכנס אור מצדי היריעה, והופך את החלל מאפל למואר".

מי שמתלהב מהפיתוח יוכל לראותו מפיק חשמל בחצר בית הספר שנקר רק בתערוכת סוף השנה. אלא שכרגיל עם פרוטוטייפים, הדרך עד למוצר הסופי עוד ארוכה. היריעות יקרות ועולות 200 דולר לגודל סטנדרטי של 300X50 ס"מ. חברת אינטרדן, שתרמה אותן, אינה יצרנית אלא רק יבואנית שלהן מגרמניה, ונצילותן של היריעות הגמישות והדקות נמוכה מתאים רגילים. אלא שבעתיד, כשהמוצר יהפוך למעשי ונצילותו תשתפר, הוא יוכל לשמש כפתרון נוסף להפקת חשמל מגגות הבתים, הפעם כחלק אינטגרלי מתכנונם ולא כתותב המתווסף על הגג אחרי בנייתו.

שיף מעבירה את הקורס זו השנה הרביעית, ובשנה הקודמת תכננו הסטודנטים הדפסות קרמיות על זכוכיות המייצרות הצללה. לדבריה, נושא הסביבה בפקולטה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה אינו רק חלק משם הפקולטה, אלא חלק מהותי מתוכן הלימודים.