מוזיקה: כובשים (שוב) את אמריקה
לפני 25 שנה פלשה יו־2 לשוק הרוק האמריקאי עם "The Unforgettable Fire". בימים אלה היא מוציאה את האלבום מחדש ושוברת שיאי מכירות במופע חדש, גם כששאר האמנים חותכים מחירים
כאמור, המציאות העגומה הזו חולפת מעל הראש של יו־2. הלהקה שנחשבה עד לפני כמה שנים למי שהיתה, הפכה בחצי השנה האחרונה לבועטת ורלבנטית כמעט כמו ב־1984, כשהציגה לעולם את "The Unforgettable Fire" והשאירה אותו עם לסת שמוטה. הופעתם בלייב אייד כמה חודשים לאחר מכן כבר סתמה את הגולל על פרק האלמוניות בחיי הלהקה. מי שעד אז עסקה בעניינים איריים פנימיים, למשל ב"Sunday Bloody Sunday", פנתה כעת לאנשי העולם החדש עם שירים על הבית - "In the Name of Love)) Pride" על מרטין לותר קינג ו"Elvis Presley and America" - ואלו זיכו אותה בתואר "הלהקה הגדולה בעולם". צמד המפיקים דניאל לנואה ובריאן אינו, שיהיו אחראים בהמשך לכל להיטי האולפן של יו־2, רקחו באלבום צליל ששילב בעיטה עם ליטוף, ובמילים אחרות: אנרגיות רוקנ'רול המנוניות שתורגמו במהרה למיליוני דולרים בקופות.
האזנה למהדורת 25 השנה של "The Unforgettable Fire" (יבוא: הליקון) מצליחה להצית מחדש את האש הזו. השירים, שחלקם נוגנו רק לאחרונה באצטדיוני ארצות הברית, נשמעים חזקים מאי פעם, והמסרים המחבקים של בונו - שאז עוד לא נתפסו כמעיקים - חוזרים להלום ברקות. עידן הלהקות הגדולות, שיו־2 של שנות השמונים היתה הנהנית העיקרית ממנו, כבר חלף. שיתוף הקבצים והמיתון הפכו את התעשייה על פיה. אבל כל זה לא משפיע על יו־2 - היא מוציאה מחדש את האלבומים הישנים ומתכוננת לחלק האירופי של הסיבוב הנוכחי, שאליו לא תתקשה למכור מושב גם ב־100 יורו.