כנס הצמיחה
משה לארי: ״התקציב חייב להיות מקצועי, לא פוליטי וסקטוריאלי. ולא איזה תקציב המשכי״
בכנס הצמיחה של כלכליסט בשיתוף בנק מזרחי טפחות, קרא מנכ״ל הבנק לדאוג לתקציב כדי "ששנת 2026 לא תהיה שנה כלכלית אבודה", והדגיש שיחס החוב-תוצר לא צריך לעמוד על יותר מ-65%. לדבריו, "העסקים הקטנים והבינוניים הם חיילי המילואים של המשק הישראלי"
"רק תקציב מקצועי, נקי משיקולים פוליטיים וסקטוריאליים, יאפשר לנו לצלוח את שנת 2026 בצורה ראויה, ללא השפעות מרחיקות לכת על השווקים או על דירוג האשראי של מדינת ישראל" - כך אמר מנכ"ל בנק מזרחי-טפחות, משה לארי, בכנס הצמיחה של כלכליסט בשיתוף בנק מזרחי טפחות שנערך היום (ב').
את דבריו פתח לארי בקריאה להוקרה מעשית לשירות המילואים: "יש לבטא את ההוקרה לחיילים ולמשפחותיהם במעשים ובהטבות אמיתיות", אמר. "המסר צריך להיות ברור וחד משמעי: מי שמשקיע ונותן מעצמו למדינה ולחברה, ראוי שיקבל בחזרה ובגדול. מי שמוציא את עצמו ממעגל המחויבויות, ייגרע מקומו גם ממעגל הזכויות וההטבות. חלוקה שוויונית בנטל זהו הכרח - הכרח חברתי, הכרח ביטחוני וכן - גם הכרח כלכלי".
בהמשך השווה בין תרומתם של משרתי המילואים לזו של הסקטור העסקי: "העסקים הקטנים והבינוניים הם חיילי המילואים של המשק הישראלי. הם עמוד השדרה הכלכלי של המשק. העסקים הפרטיים מהווים כ-99% מכמות העסקים במדינה, 60% מהמועסקים במשק מגיעים מהעסקים הפרטיים".
לארי התייחס לעובדה שהמלחמה, שעדיין נמשכת, לא הסתיימה כפי שציפו בשנה שעברה: "612 ימים לאחר אותה שבת שחורה – 55 מהאחיות והאחים שלנו עודם בשבי. זה בלתי נסבל ובלתי נתפס. להחזיר אותם הביתה עכשיו - זהו המאבק החשוב והדחוף ביותר, אין מוצדק ממנו, ואסור לנו שההתפתחויות הפוליטיות האחרונות ונושאים ציבוריים חשובים ככל שיהיו יסיטו את תשומת הלב שלנו מנושא החטופים והחטופות. הוא צריך להישאר בראש סדר היום הלאומי והציבורי עד שכולם יחזרו הביתה במהרה".
על רקע המלחמה הממושכת, הדגיש לארי את העול הכלכלי שהיא מביאה עמה, ואת "הדיסוננס הישראלי": "כשמסתכלים על הנתונים הכלכליים היבשים, קשה להאמין שהם שייכים לכלכלה של מדינה שנמצאת במלחמה ארוכה ורב-זירתית. קשה שלא להיות מופתעים מהתוצאות הכספיות של כך כך הרבה חברות, של ענפים שונים שהגיעו לשיאים – בהכנסות, ברווחיות, בתשואות להשקעה. כשמסתכלים על שוק ההון הישראלי רואים תשואות יוצאות דופן. זה נראה כאילו נרמלנו את הכאוס - הרי אנחנו חיים בשגרה הכי לא שגרתית שיש. נראה התרגלנו שהשחור והלבן חיים זה לצד זה, על אותו קו זמן".
לדבריו, יש לכך כמה הסברים: תשלומי העברה בהיקף של יותר מ־20 מיליארד שקל שהגבירו את הצריכה המקומית, ניתוק יחסי מהכלכלה העולמית בתקופת המלחמה שהשאיר את הצריכה הפרטית בתוך ישראל, ובעיקר – חוסן בסיסי של המשק ערב פרוץ המלחמה. "העוצמות שמפגינה הכלכלה שלנו ממשיכות להפתיע כל פעם מחדש. גם כיום, עודף ההכנסות ממיסים צפוי לעלות בכ־20 מיליארד שקל – מה שיאפשר לממן את הגידול בהוצאה הביטחונית, ולשמור על גירעון מבוקר בתקציב 2025".
"אבל זה לא אומר שאנחנו יכולים לישון בשקט ולנוח על זרי הדפנה", הדגיש לארי. "מבלי להיכנס לעניינים פוליטיים ולנסות להעריך איך יסתיים המשבר הקואליציוני של הימים האחרונים, אני חייב לומר שעל כולנו לוודא ולהבטיח ששנת 2026 תהיה תחת תקציב מאושר ולא תקציב המשכי, תקציב שיאפשר לממשלה, לכל ממשלה שלא תהיה, להתמודד עם האתגרים הפיסקאליים החשובים, ובראשם - יחס חוב תוצר. חשוב שהוא לא יחצה את ה-70%. האמת - הוא לא צריך להגיע אפילו ל-65%. חשוב שהתקציב יתמודד עם צרכי הביטחון הגדלים, עם הרפורמות המבניות הנדרשות בתשתיות, בתחבורה ובחינוך, הרחבת מעגל התעסוקה. אם אנו חפצים ששנת 2026 לא תהיה שנה כלכלית אבודה, אנחנו צריכים לוודא שהתקציב מתמודד עם השלכות המלחמה ועם השיקום הנדרש לאחר המלחמה. רק תקציב מקצועי, נקי משיקולים פוליטיים וסקטוריאליים, יביא לכך שאת 2026 נחצה באופן ראוי".
לסיום, התייחס לארי להזדמנות ההיסטורית שמונחת לפתחו של האזור: "זהו צומת דרכים היסטורי. ללא ציניות, אנחנו יכולים ליצור מזרח תיכון חדש. אם מדינת ישראל תשכיל ותצליח להשתלב בהסכמי אברהם המורחבים, או אז יהיו לכך השלכות מרחיקות לכת לטובה. לא רק ברמה המדינית הביטחונית, אלא גם ברמה החברתית-כלכלית. זהו פוטנציאל עצום לשגשוג איזורי, ולתנופה כלכלית שתגיע לכיסם של משקי הבית, לכיסו של כל אזרח ואזרח".
