העתיד יהיה טכנולוגי, אבל יובילו אותו האנשים עם הכישורים הכי אנושיים
מהפכת הבינה המלאכותית מרעידה את העולם. אבל בתוך כל ההתלהבות הזו מתגלה פרדוקס: דווקא כשהטכנולוגיה מתחזקת, מיומנויות אנושיות הופכות לחשובות מאי פעם.
הסיבה ברורה. ה-AI משנה לא רק מקצועות אלא גם מגדיר את הכישרון עצמו, ומבצע משימות טכניות במהירות ובדיוק שאינם מותירים יתרון אנושי. במקומן עולה צורך ביכולת לנהל את המערכת, להבין את ההקשר, לזהות מה חסר, ולהוביל תהליך .כאן מתחיל הערך האמיתי של הכישורים האנושיים ומי שיוביל את הדור הבא לא יהיה מי שמכיר עוד שפת תכנות, אלא מי שיודע להבין את עצמו, לנהל תהליכים מורכבים וליצור קשרים משמעותיים.
מהפכת ה-AI משנה את סדר העדיפויות, ומה קורה במערכת החינוך?
למרות השינוי המהותי שעובר על העולם, מערכת החינוך עדיין נשענת במידה רבה על מודל הבוחן ביצוע מטלות. תלמידים נמדדים לפי היכולת לסכם, לאסוף מידע ולפתור שאלות קבועות מראש. אלא שבפועל, המטלות הללו כבר עוברות לידי מכונות. סוכני AI יודעים היום לנסח טיוטות, להציע פתרונות ולהרכיב מסקנות.
המשמעות היא שהמבוגרים של מחר לא יידרשו לבצע שלבים טכניים אלא לנהל תהליכים מורכבים. הם יצטרכו לנהל תהליכי חשיבה מורכבים כמו להבחין בין עיקר לטפל, לשאול שאלות ביקורתיות ולהפעיל שיקול דעת אנושי מול תוצרים שהמערכת מספקת. נכון שלשם כך נדרש סט של מיומנויות רגשיות וחברתיות שלא תמיד נלמד בבית הספר, אך החדשות הטובות הן שכיום יש ידע וכלים לפתח ולהעריך מיומנויות כאלה כבר מהגיל הרך.
מהן המיומנויות הקריטיות בעידן AI?
המיומנות הראשונה היא מודעות עצמית. רק מי שיבין את החוזקות והחולשות שלו ידע להחליט מתי להשתמש בטכנולוגיה ומתי לקחת אחריות אישית. אם אני יודע מהן החוזקות שלי, אוכל להבין אילו משימות לבצע בעצמי ואילו משימות כדאי להעביר לטכנולוגיה; אם אני מכירה את נקודות הקושי שלי, אוכל להשתמש בכלים חכמים כדי לפצות עליהן או לחזק אותן; אם אני מודע למה שמאתגר אותי, אוכל לזהות מתי ההימנעות שלי מפריעה להתקדמות. זוהי מיומנות ניהולית קריטית שמאפשרת להישאר מדויקים בתוך עולם שדוהר קדימה.
המיומנות השנייה היא וויסות רגשי. מי שיניח לרגשות לנהל אותו עשוי לאבד את היכולת לחשוב בבהירות. וויסות רגשי מאפשר להתמודד עם אי ודאות בלי להתפרק ולשמור על שקט פנימי גם ברגעים שבהם העולם סביבנו מתהפך. זה הבסיס לקבלת החלטות טובה ולחשיבה יצירתית - שתי יכולות שאי אפשר להחליף באלגוריתם.
לצד אלה עומדת יכולת הניהול העצמי. הטכנולוגיה יכולה לבצע משימות, אבל היא לא קובעת מטרות ולא מתעדפת. היכולת להציב יעדים, להתמיד ולהשלים תהליכים היא מה שמאפשר להפוך ממבצע למנהל של מחשבה. זו המיומנות שהופכת אדם למי שמכוון את ה AI- ולא למי שמובל אחריו.
בעולם שמתבסס על ניסוי וטעיה, תודעת צמיחה הופכת לא רק לרצויה אלא להכרחית. מי שמאמין שהשקעה מביאה לשיפור יודע לנסות שוב, ללמוד מהניסיון ולהמשיך קדימה, מבלי לתת מקום לפחד מכישלון. תודעת צמיחה היא הציר שעליו מתאפשרת חדשנות. טכנולוגיה יכולה ליצור אינסוף אפשרויות, אבל האדם הוא זה שצריך את האומץ להיכשל בדרך אליהן.
ולבסוף, יחסים בינאישיים מיטביים הם קריטיים משום שהם מאפשרים לגשר בין הממד האנושי לבין הממד הטכנולוגי: צוותים שעובדים מתוך תקשורת פתוחה ואמפתית יודעים לשאול את השאלות הנכונות, להטיל ספק בתוצרים של המערכת, לפרש נכון את המידע שהטכנולוגיה מספקת ומאפשרים לנתונים להפוך לתובנות.
כל המיומנויות הללו יחד יוצרות יחד חוסן - היכולת לקום אחרי כישלון, להתאים את עצמך למציאות משתנה ו"לחשב מסלול מחדש" בכל פעם מחדש. החוסן הוא תשתית. הוא מאפשר צמיחה, יציבות ויכולת להוביל תהליכים ארוכים בתוך עולם שממשיך להשתנות.
בסופו של דבר, הבינה המלאכותית לא מחליפה את האנושיות אלא היא מחדדת את הצורך בה. הטכנולוגיה תמשיך להתפתח, אך החוקרים, היזמים ומובילי המחשבה של העידן הבא יהיו אלו שיחזיקו ביכולות אנושיות עמוקות וידעו לשלב אותן עם הכלים החכמים.
ד"ר דפנה קופלמן רובין וד"ר נטע שגיא הן חוקרות במרכז SEL.IL של בית הספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה, אוניברסיטת רייכמן
