הקברניטטיסה במחיר של מונית לשדה: הכירו את מטוס העתיד של בואינג
הקברניט
טיסה במחיר של מונית לשדה: הכירו את מטוס העתיד של בואינג
אחרי עשרות שנים בהן מטוסי הנוסעים נראים כמעט אותו הדבר, מביאה הענקית האמריקאית שינוי עיצובי עצום, שיאפשר חיסכון חסר תקדים בדלק. למה הוא נראה דווקא ככה, מה יתן לנו ומתי כבר נזכה לטוס בו?
שלום, כאן הקברניט; חברת בואינג מבשלת לנו מהפכה. לא מטוס נוסעים חדש, כי אם צורה חדשה לגמרי עבור מטוסים כאלה. צורה ששורשיה במטוס שבזכותו כל מטוסי הנוסעים נראים אותו הדבר, היא עוברת בהמצאה מלפני 120 שנה ומסתיימת בכיס שלכם.
איך בכיס? כי למטוס העתידי הזה תהיה צריכת דלק כה נמוכה, שכל חברת תעופה בעולם תוכל למכור את כל הכרטיסים שלה כמעט בחצי מחיר, בלי לאבד אפילו דולר אחד בהכנסות. רק תחשבו מה זה יעשה לעולם הלואו קוסט: טיסה לאירופה תעלה כמו המבורגר ושתייה בשדה.
בואו נתחיל בצורה הנוכחית: מטוסי הנוסעים הגדולים כה דומים זה לזה משום שבתעשייה לא חושבים על מקוריות - כל חברות התעופה רוצות מטוס מאוד חסכוני בדלק, שיהיה נוח ויציב באוויר, קל לתחזוקה על הקרקע ובגודל שיתאים לשדה התעופה. זו פשוט הצורה שעשתה הכי טוב את כל אלה.
היא נולדה ב-1954, בפרויקט בשם דאש 80: פיתוח של בואינג ששילב גוף ארוך וגלילי עם כנפיים משוכות אחורנית, תחתיהן ארבעה מנועים. ממנו הופק הבואינג 707 ובהמשך כל יתר סדרת שבע-מספר-שבע.
עם הזמן הפכו המנועים לחזקים ואמינים יותר והתצורה הפכה לדו-מנועית, ואומצה בתעשייה מקצה לקצה. סוד ההצלחה הוא הכנפיים: בואינג עשתה אותן משוכות לאחור, ארוכות ודקות, והן איפשרו טיסה יעילה וחסכונית מספיק.
במקור, נולדו הכנפיים עבור מפציץ סילוני בשם B47 (מפציץ עם חתיכת סיפור, ששווה לקרוא), כדי לשאת אותו לטווחים ארוכים במהירות גבוהה, והעסק עבד נהדר גם כשמובילים נוסעים במקום פצצות. אבל הגיע הזמן לשינוי: מיצינו את הצורה הנוכחית. אז איך לוקחים את הצורה הכי חסכונית שמצאה האנושות, וממציאים אותה מחדש?
ראשית, נתחיל במנועים: כדי שהם יהיו יעילים, עליהם להיות כמה שיותר גדולים. מנוע טורבו מניפה של מטוס סילון יונק בעוצמה הרבה מאוד אוויר ומאיץ אותו, אבל רק חלק קטן עובר דרך הליבה, מתערבב עם דלק והופך לסילון פרופר. כל היתר פשוט עוקף את המנוע ומצטרף לדחף מאחוריו.
ולכן, מנוע גדול שואב יותר אוויר ומייצר יותר דחף בפחות דלק. הבעייה היא שמנועים גדולים מדי כבר יגרדו את הרצפה, ובטח ניחשתם שזה משהו שמנועים ממש לא אוהבים. ולכן, מטוס העתיד יצטרך כנף גבוהה, כזו שנמצאת מעל לגוף כמו בססנה 172 - וכך יהיה מקום למנועים בקוטר מוגדל.
שנית, כדי לטוס בלי לשרוף הרבה דלק, צריך כנף שמספקת הרבה מאוד עילוי. למשל, אחת דקה מאוד, עם יחס גדול בין אורך לרוחב. כנף כמו של דאון למשל. ולכן, כך תיראה כנפו של מטוס העתיד.
וזה יוצר חתיכת אתגר הנדסי: כיום יש למטוסי הנוסעים כנף בתצורת זיז, מה שנקרא קנטיליבר: יחידה הנדסית צרה שמחוברת למבנה העיקרי בצד אחד, ובעצם נושאת את משקלה בעצמה. כדי לעשות זאת, מכילה הכנף קורות חזקות, שמספקות גם גמישות.
15 צפייה בגלריה
שימו לב לכנף הבואינג 787 הזה. הקורות הולכות מהשורש ועד למנועים, וקצת אחריהם
(צילום: Altair78)
בתוך הכנף הדקיקה החדשה אין מקום לקורות גדולות - אך גם כאן מגיע הפיתרון מהססנה: תמוכות שיוצאות מהגוף ומתחברות לכנף מלמטה. זו המצאה שמגיעה אלינו מימי האחים רייט: התמוכה תקבל חתך של כנף, וכך תייצר בעצמה עילוי; המטוס הזה יהיה טיפ טיפה דו-כנפי.
התוצאה תיראה ככה: כלי עם גוף צר כמו של 737 מקס (קבינה עם מעבר אחד, שישה בשורה), כנף עליונה עם מוטה ארוכה של לפחות 50 מ', ומנועים שמנים. התמוכות מלמטה יתנו לו צללית אלגנטית של רובה קשת. וכדי להתאים בגודל לחנייה בשדה התעופה, הכנפיים יתקפלו למעלה או אחורנית.
בזמן השיוט הוא יתנהג כמו מטוס רגיל, ויוכל לטוס כמוהו במהירות 850 קמ"ש. הכנף תהיה גמישה במיוחד וכנראה תנפנף יותר מבמטוסים של היום, אבל בקבינה לא תרגישו בהבדל.
נעבור למנה העיקרית: מה יתן המטוס הזה לכם? בהתחשב בכך שדלק הוא ההוצאה הכי גדולה של כל חברת תעופה, התשובה היא "הרבה מאוד".
הכנף החדשה תייצג חיסכון של 10% בדלק על פני הבואינג 737 הכי יעיל. המנועים יוסיפו עוד 30% של חיסכון, וטכנולוגיות ניהול תחזוקה חדשות עתידות להוריד את המחיר אף יותר.
התוצאה: חברות תעופה יוכלו לכסח בעשרות אחוזים את מחירי כל הטיסות, ועדיין להרוויח יותר ממה שהן עושות כיום. ובקטגוריית הלואו קוסט? טיסה לאירופה תוכל לעלות פחות מהמונית שהביאה אתכם לנתב"ג, ולא בתור דיל סטייל "בעל הבית השתגע", אלא כסטנדרט.
איפה המינוסים? למטוס כזה עשוי להיות בסיס גלגלים צר יותר, מה שיכול לשנות קצת את פרופיל הנחיתה. הצוות יצטרך להגיע בזווית קצת אחרת, ולבצע הנמכה יותר הדרגתית.
זה אומר קצת יותר שעות הדרכה והסמכה, יותר תרגול ועלויות הסבה עבור חברת התעופה. עבורכם זה אומר נחיתות יותר רכות.
איך ישפיע המטוס על השוק? את החיסכון בדלק אפשר לתרגם גם למרחק טיסה: כיום רוב נטל הטיסות נישא בידי הבואינג 737 והאיירבוס A320 לדגמיהם, והם שלוקחים אתכם לכל פינה באירופה. מטוס בגודל כזה שיקבל את העיצוב החדש יוכל לטוס גם לארה"ב ולמזרח הרחוק.
אני לא בטוח שזה יקרה במהרה: כיום נשלט שוק הטיסות הארוכות בידי מטוסים גדולים שנושאים יותר מ-250 נוסעים, ובואינג לא תרצה שהמטוס החדש יתחרה בדגמים המאוחרים של ה-787 וה-777 - דגמים שמכניסים יופי של כסף.
ואולם, ישנו ביקוש לדגם ביניים ארוך טווח - משהו שגודלו בין ה-737 ל-787, ועדיין יכול להגיע לכל קצוות תבל, לנחות במגוון שדות תעופה ולהתאים לחניות קטנות יותר בטרמינלים.
ולכן, אני סבור הנראה שהדגם הראשון בעיצוב החדש שתשיק בואינג יהיה דווקא בנישה הזאת. כך תוכל להמשיך להציע את ה-737 מקס לדגמיו ולהרוויח כסף מבלי להתחרות בעצמה.
כך גם תוכל היצרנית לבנות תיאבון אצל חברות התעופה, שיפצירו בה להשיק גרסה קטנה יותר של המטוס החדש. כך תקבל נוכחות מנצחת גם בקטגוריה חדשה ומבטיחה, וגם בקטגוריה המכניסה ביותר.
מטוס בתצורה החדשה שיהיה בגודל של 777 יצטרך כנפיים ומנועים שונים בתכלית, מה ששוב יחייב זמן פיתוח ארוך ומהפכות משמעותיות מאוד בתחום ההנעה והחומרים. ולכן, כנראה שגדולי המטוסים יהיו גם האחרונים להשתנות.
ובואינג כל כך מאמינה בפיתוח הזה, שהיא הודיעה שלא תפתח בכלל מטוסי נוסעים חדשים עד לעשור הבא, כשיבשילו גם טכנולוגיות מנועים שונות - למשל, מנוע מניפה פתוח, שנדבר עליו בפעם אחרת - וגם העיצוב החדש שלה.
החברה הגתה את עיצוב הכנף עם התמוכה במסגרת פרויקט מלפני עשר שנים שנקרא "מחקר מטוס תת קולי אולטרה ידידותי לסביבה", ראשי תיבות באנגלית: SUGAR; אין, האמריקאים פשוט אלופי שביל החלב בראשי תיבות.
בזמנו, תוכנן המטוס לקבל גם מערכת הנעה משולבת - רכיב חשמלי שיעזור בחיסכון, טכנולוגיה שמתעכבת בגלל ביצועי הסוללות.
פרויקט הצורה החדשה מבוצע בשיתוף נאס"א, שגם מממנת חלק גדול ממנו. סוכנות התעופה והחלל רואה בפיתוח הזה אינטרס לאומי, משתי סיבות. הראשונה היא שעולם נמצא בתוך משבר אנרגיה ומטוסים ששותים פחות דלק יכולים לעזור. בטח כשקצב צמיחת האוכלוסיה מהיר, ויש יותר אנשים שרוצים לטוס.
הסיבה השנייה היא שנאס"א היא גוף ממשלתי שלא חי בוואקום: איירבוס האירופית משיגה יותר חוזים מבואינג, צומחת במהירות, וזה הרבה מאוד כסף זר שנשפך לכיסים בצרפת ולא בארצות הברית.
ולכן, צפויים נאס"א ובואינג להשקיע הון עתק בלהמציא מחדש את מטוס הנוסעים, גם אם זה אומר שיקחו לו עשר שנים להפוך למציאות מסחרית. פיתוח מטוסים כאלה הוא תמיד הימור לטווח ארוך, ולא קל לחולל מהפכות בתחום.
מעניין מה תציג איירבוס כנגד הפיתוח הזה. גם המתחרה שמעבר לאוקיינוס מחפשת פתרונות לטיסה חסכונית ויעילה יותר, בין היתר דרך מנועים שעובדים על מימן נוזלי וטכנולוגיות ידידותיות לסביבה.
מה שבטוח, מי שירוויח הם הנוסעים; קפיצת המדרגה הבאה תהיה חיסכון בדלק ברמה של עשרות אחוזים - והשיפור הזה יורגש היטב במחיר הכרטיסים. טיסה נעימה!
