סגור
פנאי מוסר ים על פסטה מסעדה טרטוריה מקומית
דג מוסר ים צלוי בקוביות עם פסטה בוסייטאה. חמיצות לא מקובלת (צילום: אורי צור)

בויאבז בנוסח חריימה: מה קורה כששני יוצאי "שילה" פותחים מסעדה גלילית

"טרטוריה מקומית" של השפים הצעירים אורי צור ועמית אמיר מצליחה לשלב באופן מופלא בין טעמי האזור לבין התחכום התל־אביבי

כמה רחוק הייתם מוכנים לנסוע בשביל לאכול? "טרטוריה מקומית" של השפים הצעירים אורי צור ועמית אמיר, שניהם אקס "שילה" התל־אביבית, היא מקום צעיר, כמעט זרוק ונטול חשיבות עצמית. מהסוג שאתה מקווה לפגוש בשולי כפרים איטלקיים.
היא יושבת במושב שומרה על גבול לבנון ממש. אחרי שיוצאים מהרכב אל החום הלוהט, מגלים שהישיבה בין העצים שבחצר מורידה את הטמפרטורה עד כדי כך שאין צורך לברוח למזגן שבפנים. ממילא החלל הפנימי פתוח לרווחה החוצה וגם הוא משקיף על העצים. התחלנו בלחם ממאפיית "לחם טנא" בגשר הזיו. כמובטח משם המקום, הכל מקומי, ככל האפשר. הלחם המצוין הוגש עם שמן זית של "ריש לקיש" מתובל בשלולית דיבס, דבש חרובים. יפה.
1 צפייה בגלריה
פנאי מסעדה טרטוריה מקומית
פנאי מסעדה טרטוריה מקומית
מסעדת "טרטוריה מקומית". שווה נסיעה לצפון
(צילום: אורי צור)
המשכנו בגבינת פטה עטופה בפיתה דרוזית מחורפיש ומשתכשכת בדבש ממכוורת מתת השכנה, שבה מתגוררים שני השפים. טעים מאוד אבל יותר מתאים כקינוח. שמרנו לסוף, אם כן. דג טונה מקומי מהים של עכו כבוש ומוגש עם חציל כבוש אף הוא, ברוטב רומסקו — פלפלים, שקדים ולחם — הוא מנה מקורית, מפתיעה ומצוינת.
במיה צלויה הוגשה עם פריקי וטופו מפוררים, צלויים ומזוגגים בתערובת של מיסו מטבעון, דיבס, שום ועשבים. נשמע כמו בלגן גדול אבל זו אחת המנות הטובות בארוחה. והבחירה לא היתה קלה. "פאתה" היא שעועית לימה מבושלת ואז מעוכה שמוגשת בסמנה (חמאה מזוקקת) עם קרקרים של פיתה דרוזית — עוד מנה נהדרת.
מנת הביניים היתה כיסוני בצק ממולאים בתפוחי אדמה ומוגשים ברוטב חמאה ועלי גפן. מין מזרח פוגש מערב או קרעפלך פוגשים שישברק. עונג גדול. המנה העיקרית היתה דג מוסר ים צלוי בקוביות עם פסטה בוסייטאה שהמלצר המקסים לא היסס להודות שהיא קנויה, מה שמוכיח שוב שכשיודעים לקנות פסטה יבשה טובה, אין טעם אפילו לנסות ולשחזר את טעמה במטבח. הבוסייטה המסולסלת השתלבה להפליא עם רוטב העגבניות הצלויות בפפריקה וציר דגים מתובל בתפוז, זעפרן וערק. בויבאז בנוסח חריימה שכזה. אהבנו את החמיצות הלא מקובלת, לכאורה ברוטב פסטה. יופי.
קינחנו בעוגת תמרים עם פקאנים וגלידת וניל בשמן זית של ריש לקיש. מנה כבדה ועשירה אבל בכל זאת נהדרת. קינוח נוסף היה מוס לאבנה ברוטב דלעת ומלון. נשמע מוזר אבל שוב, נהדר.
"טרטוריה מקומית" היא, אם כן, לא רק מקום להגיע אליו אם אתם בצפון, אלא כזה ששווה נסיעה מיוחדת. גם זו הופכת בסוף לחלק מהחוויה.
“טרטוריה מקומית”, שומרה. רק בסופי שבוע. שימו ווייז.