סגור
כדורגל סופרליג אופ"א ליגת האלופות
כדור ליגת האלופות של אופ"א (AP)

האם נשיא אופ"א יכול לתת כוח לקבוצות החזקות ועדיין לשמור על הקטנות?

אלכסנדר צפרין אמר בראיון בפודקאסט Overlap כמה חשוב לו להגן על הליגות והקבוצות הקטנות "מהמועדונים החזקים בעולם", ואז אמר גם כי הוא שוקל לתת ל"כרישים" הללו עוצמה חסרת פרופורציות. אם מאשרים מהלכים כמו בעלות צולבת, צריך לאשר גם רגולציה חזקה שתשמור על הערכים בכדורגל

ב-1961 הסופרת ג'יין ג'ייקובס פרסמה את ספרה המפורסם "מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות". לפי ג'ייקובס, בשם הצמיחה הקדושה, פרברים נבנו כדי לאפשר להמונים להגיע אליהם מהעבודה בעיר עם מכוניות. הפרברים נבנו בדחיפה רגולטורית ממשלתית ובתמיכה של החברות והתאגידים הגדולים ביותר במשק האמריקאי (הם אלו שהכי נהנו מהם). מי שפחות נהנה היו העסקים המשפחתיים והקטנים שקרסו בגלל הוולמארט או האאוטלט שבנו בקצה העיר ואליו אפשר היה להגיע רק עם רכב.
ג'ייקובס, בסדרת מחקרים והבחנות, מראה איך הקהילתיות באמריקה חוסלה בגלל הדחיפה הזו לבנות "פרברים" שמבוססים על תחבורה כבישית בלבד. היא מראה כיצד צפיפות, ״עיניים על הרחוב״ (התחושה שאנשים אחרים רואים אותך ברחוב) וקהילתיות יוצרות ביטחון שבתורו מוביל לתרבות דינמית ויצירתית. היא גם הראתה איך מכוניות פרטיות והכבישים הדרושים להן הם האויב הגדול ביותר של העיר ושל הקהילות.
למרות ההשפעה האדירה של הספר, המנהיגים בארה"ב המשיכו - בלחץ התאגידים הגדולים (שהם גם התורמים הגדולים לפוליטיקאים האמריקאים) לטפח את גישת הכבישים והפרברים.
ההחלטות המבניות הללו הן, מן הסתם, בעלות אימפקט משמעותי על החברה האמריקאית. חברה שסובלת לא מעט מתאונות דרכים על הכבישים הסואנים שנמצאים לצד בתי מגורים וגם הרבה מאוד מדיכאון בקרב צעירים (לפי סקר שפורסם לאחרונה על ידי המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן - יותר מ-50% מבני הנוער מרגישים "עצובים וחסרי תקווה").
בהולנד, לעומת זאת, יש את הילדים הכי מאושרים בעולם (לפי Unicef) וזה הרבה בזכות העובדה שהמחוקק ההולנדי קבע שלא יבנו ערים ופרברים בשביל מכוניות אלא בשביל אנשים ואופניים. הילדים ההולנדים הם הילדים הכי עצמאיים באירופה כיום. הם נפגשים עם חברים ברחוב ולא עומדים בפני סכנת דריסה משמעותית (וגדלה) כמו בארה"ב. בקיצור, יש להחלטות של מנהיגים הרבה מאוד משמעויות לטווח הארוך.
במהלך ראיון עם גארי נוויל בפודקאסט Overlap, נשיא אופ"א אלכסנדר צפרין, אמר כמה חשוב לו להגן על על הליגות והקבוצות הקטנות מ"המועדונים הגדולים והחזקים בעולם". אלו מועדונים שהוא בעצמו כינה "כרישים" שמאיימים על "האקו-סיסטם" של הכדורגל. ואז הוא הוסיף כי הוא לא בטוח שאופ"א תפעל נגד בעלות צולבת של מועדונים על ידי אותו אדם, ארגון או גוף. "החוקים כרגע אמורים להתמודד עם בעלות צולבת" אמר צפרין. "אנחנו צריכים לחשוב עליהם מחדש. האופציות הן שזה ישאר ככה או שנאפשר להם להתחרות באותה התחרות".
החוקים כיום לא מאפשרים לקבוצות באותה בעלות להתחרות באותה התחרות של אופ"א - למרות שבמקרה היחיד שהחוק היה אמור לשנות משהו, הוא התגלה כלא רלוונטי. RB לייפציג ורד בול זלצבורג הן שתי קבוצות שבאופן מובהק קשורות זו לזו במבנה הבעלות של חברת המשקאות האוסטרית, אבל באופ"א אישרו לשתיהן להתחרות בליגת האלופות בעיקר כי "נעשו מספר שינויים מנהלתיים ומבניים".
צפרין, עורך דין מסלובניה ואיש רציני מאוד בסך הכל, יודע היטב שהחוק כיום לא מונע בעלות צולבת של מועדונים. הוא גם יודע שכרגע זה הנושא החם ביותר כי שני גופים מעוניינים לרכוש את מנצ'סטר יונייטד - אחד מהמועדונים הגדולים בעולם: חברת INEOS של ג'ים ראטקליף, שהיא גם הבעלים של ניס הצרפתית ולוזאן השווייצרית ושייח' ג'אסים בין חמאד אל תאני, בנו של ראש ממשלת קטאר לשעבר ומקורב לבית המלוכה הקטארי, שדרך OSI הוא הבעלים של פריז סן ז'רמן (וגם של נתחים מבראגה הפורטוגלית).
יש לומר, כאמור, שהחוקים לא מנעו מרד בול להיות הבעלים של זלצבורג וגם RB לייפיציג. כמו כן, גארי בלום, הבעלים של ברייטון הוא גם הבעלים של רויאל אוניון סן-ז'ילואז הבלגית ופוטבול סיטי גרופ, קבוצת האם של מנצ'סטר סיטי ומספר רב של קבוצות אחרות ברחבי העולם ואירופה (כולל ג'ירונה הספרדית, פאלרמו האיטלקית וטרואה הצרפתית). כמו כן, גם מת'יו בנהאם, הבעלים של ברנטפורד הוא הבעלים של מיטיולן הדנית.
לפי דו"ח של אופ"א, יש כיום 82 מועדונים באירופה שהם בבעלות צולבת מלאה או חלקית, וזו מגמה שלא הולכת להפסיק - ההפך, היא כנראה רק תתגבר. מלבד מנצ'סטר יונייטד, גם טוד בוהלי, הבעלים החדש של צ'לסי, בונה על רכישת מועדונים שיעזרו לפיתוח שחקנים ("אנחנו צריכים מקום כדי לשים בו את הבני 18-19-20 שלנו ולפתח אותם" אמר). בורנמות', למשל, נרכשה לאחרונה על ידי ביל פוליי וחברת Black Knight Football, שהם הבעלים של 33% מלוריין הצרפתית.
האמת היא שזה מודל מאוד חכם מבחינה מקצועית וכלכלית. הוא נותן למועדונים הרבה מאוד אפשרויות.
למשל, במקרה של קאורו מיטומה - שחקן מבריק מיפן - אפשר לראות איך רשת המועדונים של בלום, שכוללת את ברייטון ורויאל אוניון, אפשרה לו להפוך השנה לאחד מהשחקנים היצירתיים הטובים ביותר בפרמיירליג. ב-2021 מיטומה שיחק בקווסאקי פרונטלה היפנית. הוא הרשים סקאוטים של ברייטון, שרצו להביא אותו לאנגליה אבל אי אפשר היה להחתים אותו בקבוצה בגלל חוקי רישיון העבודה של בריטניה. אז הוא נרכש על ידי בלום ונשלח להתפתח באוניון הבלגית. שם השתפר והפך לשחקן נבחרת יפן, מה שאיפשר לו לקבל רישיון עבודה באנגליה. אז גם הועבר לברייטון. ייתכן שיימכר הקיץ בסכום הגדול פי 5 מהסכום שהושקע בו.
מועדונים עם בעלות משותפת, שעובדים עם אותה מתודה, אותם סקאוטים, אותו דאטה, אותה אסטרטגיה ואותה תשתית - הם בעלי יתרון יחסי משמעותי על מועדונים שאין להם מועדון אח באותה הרשת.
יש שלוש בעיות מרכזיות במיסוד האפשרות של רכישת מספר מועדונים אירופאים על ידי אותו גורם.
הראשונה: ניגוד אינטרסים אינהרנטי. אם מנצ'סטר יונייטד, למשל, תרכש על ידי קטאר - ואז תוגרל בבית ליגת האלופות עם פריז סן ז'רמן, איך אפשר לדעת שהתוצאות ביניהן יהיו לגיטימיות? איך אפשר לוודא ששתיהן, למשל, לא יתאמו ביניהן את התוצאה הרצויה עבור שתיהן? יש כאן צל גדול מאוד על הספורטיביות והיושרה. החוק של ליגת האלופות (סעיף 5.01) קובע במפורש שיש בעיית יושרה בכך שגוף אחד שולט בשני מועדונים בליגת האלופות. כמו כן, כמה קל יכול להיות לעקוף את כל הגבלות הפייר פליי הפיננסי אם יש מספר מועדונים שאפשר לחלק ביניהם הוצאות?
השנייה: "צריך להגביל את מספר השחקנים השייכים למועדונים", אמר פרננדו רואג' נגורלס, מנכ"ל ויאריאל, לפני מספר שנים בראיון לכלכליסט. "המועדונים הגדולים קונים ארגנטינאים או ברזילאים מוכשרים בני 19 בהרבה כסף - שממש לא איכפת להם ממנו כי הוא כסף קטן עבורם, ואז שולחים אותם בהשאלה. שמים אותם בהשאלה במועדונים שהם רכשו בעצמם כדי שהצעירים שהם רוכשים ישארו בידיהם. זה מקשה מאוד את השוק למועדונים בסדר גודל של ויאריאל. הגבלת מספר השחקנים תעזור יותר מתקרת שכר או משהו כזה. כן, יש הרבה שחקנים בעולם, אבל אם כולם בבעלות 10-15 קבוצות, אז הם לא יהיו במועדונים אחרים. ריאל מדריד, למשל, צריכה 25 שחקנים. זהו. אי אפשר לקחת את כל השחקנים ולמנוע תחרות".
בגלל העניין הזה החליטו בפיפ"א לצאת נגד ההשאלות התעשייתיות של קבוצות ענק. אלו רכשו שחקנים מוכשרים צעירים מרחבי העולם ואז התחילו להשאיל אותם לקבוצות אחרות - גם בשביל לפתח אותם אבל גם בגלל שלא רצו לאבד אותם כנכס. מושאלים סדרתיים כמעט אף פעם לא מיצו את הפוטנציאל שלהם וקבוצות כגון צ'לסי ויובנטוס היו עם סגלים של יותר מ-60 שחקנים, שכמעט חצי מהם נשלחו בהשאלה. זה פגע, באופן מובהק, בקבוצות בינוניות וקטנות שלא היו יכולות להרשות לעצמן כישרונות צעירים מסוימים.
פיפ"א פעלה נגד זה ובעצם כשאופ"א שוקלת לאפשר לכל חברה לרכוש מספר קבוצות ולהתחרות בליגת האלופות, היא מאפשרת לקיים את המנהג הזה - רק בצורה טיפה אחרת. במקום להשאיל את השחקן לקבוצה אחרת, מחתימים אותו בקבוצה קטנה, הוא מתפתח ואז אפשר למכור אותו או להעביר אותו לקבוצה הגדולה.
השלישית: כדורגל הוא עדיין לא עסק רגיל. מועדון כדורגל הוא מוסד תרבותי-חברתי-קהילתי לפני שהוא מוסד פיננסי או עסקי. המועדונים הוקמו על מנת לספק לקהילה שירותי בידור, חינוך וספורט. לגדל ילדים מקומיים, לחנך אותם ולגבש את הקהילה סביבם. המועדונים שעשו את זה הכי טוב בתחילת המאה ה-20 הם כיום "הכרישים" שצפרין מדבר עליהם. חלקם עדיין עובדים עבור הקהילה אבל חלקם עובדים עבור בעלי מניות שלעתים אלו קרנות גידור אמריקאיות או קרנות הון לאומיות. אלו לא מתעניינות ולו בקצת בתחושת הקהילתיות שנעלמה באצטדיון. אם אופ"א תאשר לכל קרן הון לאומית, קרן הון או ענקית משקאות אנרגיה לרכוש כל קבוצה, הכדורגל יהפוך עד מהרה מעסק שבנוי על תשתית של מועדונים קהילתיים שעובדים למען הקהילה למועדונים שהם חלק מרשת גלובלית שסובלת מניגוד אינטרסים פנימי ואינהרנטי. וגרוע עוד יותר - האופי המונופוליסטי של הקפיטליזם בימנו, יהפוך את פסגת הכדורגל למלחמה בין מספר בודד של "רשתות כדורגל" - כרישים שלא ממש אכפת להם מהאופי הקהילתי של מועדון ב' או מההיסטוריה של מועדון ג'.
אם מאשרים בעלות צולבת, צריך לאשר גם רגולציה חזקה שתשמור על הקהילות ותמנע מהכדורגל להפוך לסתם עוד תעשייה. מה אפשר לעשות? סתם, למשל, תקנות להשקעות מקומיות נרחבות. תקרת רכש לרשתות כדורגל, תקרת שכר לקבוצות ולרשתות, הגנה מיוחדת לאוהדים - צריך לשבת ולחשוב איך מאפשרים את קיומן של רשתות הכדורגל מבלי לפגוע במרקם הכדורגל. חוקים, תקנות ואכיפה שלהם יאפשרו לכדורגל האירופי להתמודד עם עתיד כה עגום. הם התשתית שעליהם בנויה ההגנה על הכדורגל האירופי.