פרופ' גלי צבר: "בעידן הבינה המלאכותית, אקדמיה לא יכולה להסתפק רק בהעברת ידע, חייבים סט כישורים חדש"
נשיאת המכללה האקדמית תל אביב יפו מציבה את הסטודנטים במרכז ומבקשת להכין אותם לעולם שבו הגבולות בין טכנולוגיה, חברה ומקצועות הטיפול הולכים ונעלמים. באמצעות כיתות קטנות, ליווי אישי, תוכניות לימוד המתעדכנות במהירות וחיבור הדוק לשוק התעסוקה, היא מראה כיצד מוסד אקדמי ציבורי יכול להיות גם מצוין, גם גמיש וגם רלוונטי
הבינה המלאכותית כבר משנה את האופן שבו אנחנו עובדים, לומדים ומקבלים החלטות. מבחינת פרופ' גלי צבר, נשיאת המכללה האקדמית תל אביב יפו, השאלה אינה האם האקדמיה תושפע מהשינוי, אלא באיזו מהירות היא מתאימה את עצמה אליו, וכיצד היא מבטיחה שהבוגרות והבוגרים שלה יגיעו לעולם העבודה לא רק עם תואר, אלא גם עם יכולת להתמודד עם מציאות משתנה.
"אנחנו חיים בתקופה שבה תחומי הדעת כבר לא יכולים להתקיים באיים נפרדים", היא אומרת. "גם מי שלומד פסיכולוגיה או מדעי האֲחָיוּת יצטרך להבין כיצד טכנולוגיה ובינה מלאכותית משפיעות על אבחון, טיפול והתנהגות אנושית. באותה מידה, מי שלומדת מדעי המחשב או מערכות מידע חייבת להבין בני אדם, ארגונים, אתיקה וחברה. העתיד נמצא בחיבורים האלה".
הגישה הזאת עומדת בבסיס תפיסת ה- STEMPATHY שמקדמת צבר: שילוב בין עולמות המדעים, הטכנולוגיה והנתונים לבין תחומי החברה, הטיפול וההתנהגות האנושית. כיום פועלים במכללה בתי ספר למדעי המחשב ובינה מלאכותית, מערכות מידע, כלכלה וניהול, מדעי האֲחָיוּת, פסיכולוגיה, מדעי ההתנהגות ולימודי משפחה וצעירות. לדבריה, המפגש ביניהם אינו רק רעיון אקדמי, אלא תשובה לצרכים המתפתחים של המשק והחברה בישראל.
מה היתרון של מכללה בעולם שמשתנה במהירות כזאת?
"היתרון שלנו הוא היכולת להיות גמישים וזריזים - לזהות שינוי, להגיב אליו במהירות ולתרגם אותו לתוכנית לימודים, לקורס או להתנסות מעשית בתעשייה כחלק אינטגרלי מהתואר. מוסד אקדמי אינו יכול לעדכן את עצמו פעם בעשור. המקצועות משתנים, הטכנולוגיות מתחלפות והציפיות מהעובדים מתרחבות. אנחנו יכולים לבצע התאמות מהר יחסית, אבל בלי להתפשר על הרמה האקדמית".
אחת הדוגמאות הן התוכניות החדשות לתואר ראשון בבית הספר למדעי המחשב ובינה מלאכותית ובבית הספר למערכות מידע. בשני התארים, לצד הבסיס התיאורטי, הסטודנטים מבצעים פרויקט גמר מתקדם מקצה לקצה, הכולל רכיבי בינה מלאכותית ופתרון בעיות מהעולם האמיתי, בשיתוף גורמים מהתעשייה. במהלך התואר הם בונים תיק עבודות מקצועי, המסייע להם להציג למעסיקים את היכולות שרכשו ולהשתלב בתפקידי פיתוח, AI, דאטה, סייבר וחדשנות.
לפי נתוני אתר עבודאטה, כ-94% מבוגרות ובוגרי בית הספר למדעי המחשב ובינה מלאכותית השתלבו בתחום, ושכרם הממוצע עומד על כ-37,500 שקל. שכרם הממוצע של בוגרי בית הספר למערכות מידע עומד על כ -30,000 שקל. לאורך השנים יותר מ-7,000 בוגרות ובוגרים של התארים הללו השתלבו בתעשיית הטכנולוגיה, ובהם עובדים בגוגל, מיקרוסופט, מטא, WIZ, חברות סייבר וגיימינג, לצד יזמים ומייסדי חברות הזנק.
"אלה נתונים שאנחנו גאים בהם, אבל הם לא נוצרו במקרה", אומרת צבר. "הם תוצאה של תוכניות לימודים שמחוברות לתעשייה, מקנות ניסיון מעשי ושומרות לאורך זמן על איכות מקצועית ואקדמית גבוהה. תעסוקתיות אינה מילה גסה. להפך, האחריות שלנו היא לתת לסטודנטים השכלה עמוקה, ובמקביל להבטיח שהיא תהיה רלוונטית לעולם שאליו הם יוצאים".
במקביל מציעה המכללה מגוון תוכניות המשלבות בין טכנולוגיה, חדשנות ויישומים מעשיים, ובהן התמחות בסייבר, גיימינג, יישום מדעי הנתונים ובינה מלאכותית, כחלק מהרחבת המענה לצורך הגובר באנשי מקצוע בעלי ידע עדכני ורב תחומי. לצד זאת מציעה המכללה תוכניות המשלבות תחומים שבעבר נתפסו כנפרדים, כמו פסיכולוגיה וחוויית משתמש או פילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה.
בהמשך צפויות להיפתח גם תוכניות במקצועות הבריאות, ובהן תואר שני בשיקום וטיפול אינטגרטיבי במצבי בריאות מורכבים. התוכנית מיועדת לנשות ולאנשי מקצוע מנוסים בתחומי הטיפול, המבקשים לפתח מנהיגות קלינית, יכולת עבודה בין מקצועית עם מטופלים ומשפחות במצבי בריאות ושיקום מורכבים לאורך הרצף שבין אשפוז, שיקום, בית וקהילה. כל זאת תוך שילוב כלים דיגיטליים מתקדמים בתחום הבריאות והשיקום.
את מדברת על טכנולוגיה, אבל גם על יחס אישי ועל קהילה. כיצד שני הדברים מתחברים?
"בעידן של בינה מלאכותית, המרכיב האנושי נעשה חשוב יותר. ידע נגיש היום בלחיצת כפתור, ולכן הלמידה משתנה ותפקיד המרצה משתנה. המרצים שלנו אינם רק מי שמעבירים חומר; הם מנטורים שמלווים את הסטודנטים, מאתגרים אותם, עוזרים להם לפתח חשיבה ביקורתית ומסייעים להם לבנות מסלול אישי ומקצועי".
לדבריה, הכיתות הקטנות והקשר הישיר עם המרצים מאפשרים לזהות צרכים בזמן אמת: סטודנטית הזקוקה לחיזוק אקדמי, סטודנט המתלבט לגבי מסלול מקצועי, או מי שמתקשה לשלב בין עבודה, לימודים וחיים אישיים. "הסטודנט נמצא במרכז לא כסיסמה, אלא כעיקרון שמנחה את בניית התוכניות, שיטות ההוראה והשירותים שאנחנו מעניקים".
התפיסה הזאת באה לידי ביטוי גם בהשקעה בחוויית הסטודנט ובבניית קהילה המחזקת תחושת שייכות, משמעות וחוסן. המכללה מיישמת תקן בינלאומי בתחום שלומות העובדים, האקדמיים והמנהליים, מתוך תפיסה שלפיה איכות ההון האנושי משפיעה ישירות על יכולתו של מוסד לייצר מצוינות אקדמית לאורך זמן.
החיבור בין רמה אקדמית גבוהה לצורכי החברה ניכר גם במקצועות הטיפול. בית הספר למדעי ההתנהגות הוא מהגדולים בישראל, ובמכללה מציינים כי חלק ניכר מהפסיכולוגים הקליניים בארץ עברו במסלולי ההכשרה שלה. גם בוגרות ובוגרי בית הספר למדעי האֲחָיוּת נהנים מביקוש גבוה במרכזים רפואיים, בבתי חולים ובשירותי הבריאות בקהילה, במגזר הציבורי והפרטי. לצד ההשתלבות המהירה בעבודה, ההכשרה מעניקה להם בסיס אקדמי וסל מיומנויות להמשך לימודים ולפיתוח הקריירה.
איך תיראה בעינייך האקדמיה הישראלית בעתיד?
"היא תצטרך להיות רב תחומית יותר, קשובה יותר וגמישה יותר. היא תידרש לחבר בין מחקר, הוראה, תעשייה וחברה, ולהתמקד באתגרים הלאומיים של ישראל, מטכנולוגיה ובינה מלאכותית ועד בריאות, חוסן נפשי ואי שוויון. לא ניתן להמשיך לחשוב במונחים של תחומי דעת סגורים".
פרופ' צבר סבורה כי המכללות הציבוריות יכולות למלא תפקיד מרכזי בשינוי הזה, ואף לקדם בעתיד מהלך להקמת אקדמיה יישומית בישראל. לדבריה, מוסדות שיעמיקו את הקשר עם המעסיקים, יציעו מסלולים גמישים, וירחיבו את השילוב של מעסיקים בבניית ההכשרה האקדמית לצד הרחבת המחקר היישומי, יאפשרו לאקדמיה לתת מענה רלוונטי לאתגרים חברתיים וכלכליים.
"המטרה שלנו אינה לנבא מה יהיה המקצוע המבוקש בעוד עשר שנים", היא מסכמת. "המטרה היא להעניק לבוגרות ולבוגרים את הידע, הכלים והביטחון להמשיך ללמוד, להשתנות ולהוביל. בעולם שבו הטכנולוגיה מתקדמת במהירות, היתרון הגדול ביותר הוא היכולת להישאר אנושיים, סקרנים וגמישים".
