במקום להגיע לחולים: כך נזרקות לפח בישראל מדי שנה תרופות במאות מיליוני שקלים
כל שנה מחזיר הציבור לקופות החולים תרופות תקינות ובתוקף שלא נעשה בהן שימוש - ולמרות זאת הן נשלחות להשמדה. הסיבה: מגבלה בחוק, שמאפשרת להעביר תרופות עודפות לחולים שזקוקים להן כשהן נמסרות מאנשים פרטיים וממוסדות - אבל לא כשהן נאספות בקופות החולים
מדי שנה בישראל נזרקות לפח תרופות בשווי של מעל 700 מיליון שקל – זאת למרות שהמדינה חוקקה חוק כבר לפני למעלה מעשור שמאפשר לעשות בחלק גדול מהן שימוש חוזר, למען חולים שלא מסוגלים לרכוש אותן.
כיום, ישנן שתי דרכים עיקריות להחזרת תרופות בארץ: האחת, היא דרך מיכלי האיסוף של קופות החולים. השניה היא דרך מיכלי האיסוף של עמותת חברים לרפואה הממוקמים במוסדות גדולים וכן בסניפי סופר-פארם. עודפי תרופות שמורות, במצב טוב, ושאינן פגות תוקף, שיימסרו לקופות החולים – ילכו אוטומטית להשמדה. ואילו אותן תרופות שיימסרו למיכלים של חברים לרפואה – יגיעו למשפחות שמצבן הכלכלי לא מאפשר להן לרכוש אותן.
המצב האבסורדי הזה מתרחש למרות שהמדינה הסדירה בחקיקה ב-2016 את פעילותה של עמותת חברים לרפואה – שמטרתה היא לעשות בדיוק את זה: לקשר בין אנשים שרכשו תרופות ולא השתמשו בהן – לבין חולים שזקוקים להן ולא מסוגלים לקנות אותן. אז מה הבעיה? לפי החוק לעמותה יש יכולת איסוף רק מאנשים פרטיים או מוסדות גדולים שתורמים לה, כמו גם חברות התרופות בעצמן, אבל היא לא יכולה לקבל את אותן תרופות מעמדות האיסוף בקופות החולים.
אלה הולכות להשמדה ביולוגית יקרה – וכך יוצא שכולם מפסידים: האוכלוסיה שזקוקה לתרופות מקבלת פחות, והמדינה והקופות משלמות יותר על עצם ההשמדה, שגם פוגעת בסביבה.
"יש חמש קופות חולים בישראל", אומר ברוך ליברמן, מנכ"ל חברים לרפואה, "יש את ארבע הקופות – ויש אותנו. אנחנו הביטחון התרופתי של ישראל. זה לא משנה אם בן אדם צריך תרופה שעולה 10 שקלים או 14 מיליון שקל – אנחנו צריכים לעשות הכל כדי שהוא יחיה".
חברים לרפואה פועלת בשני מישורים – האחד הוא טיפול ומיון תרופות "רגילות" שניתנות לכל אחד ואחד, ממשחות שונות ועד לאנטיביוטיקה. המישור השני והחשוב לא פחות הוא בעבור תרופות יקרות, עבור חולים במחלות קשות או נדירות, וחלקן אינן בסל. במקרים כאלה, העמותה מלווה את החולים שאינם יכולים לקבל את התרופות דרך הקופה עד שהם מצליחים להשיג אותן.
אך היקף ההשמדה העצום מקורו בתרופות "הרגילות" והמוכרות יותר, שנמצאות גם כמעט בכל בית. העמותה הקימה מרכז מיון וחלוקה שמתפקד כבית מרקחת לכל דבר, עם צוות של רוקחים מתנדבים, שתפקידם לוודא שכל תרופה שנתרמה הינה בתוקף, לא פגומה ובטוחה לשימוש. בית המרקחת פועל על פי החוק ובהתאם לכללים של משרד הבריאות, ולאחר המיון התרופות מועברות לחלוקה למשפחות אשר נמצאו מתאימות לקבלן על ידי מחלקות הרווחה השונות בעיריות. "700 מיליון שקל של תרופות זה יותר מהתוספת השנתית לסל התרופות", אומר ליברמן, "כל בעיית החולים הכרוניים, שאין להם כסף להשתתפות עצמית, לא מגיעה להיקפים האלה".
אז אם מערך המיון העצום, שמספק תרופות לאלפי משפחות בחודש, כבר קיים, למה לא כל התרופות שנאספות יכולות להגיע אליו? הפער טמון בהגדרה של בתוך שרשרת האספקה של תרופות ומחוצה לה. האחריות על שרשרת האספקה של תרופות, שמצויה בידי משרד הבריאות, היא עצומה. הפיקוח נעשה פר אצווה, וכל התהליך למעשה מפוקח – מרגע יציאת התרופה מהמפעל ועד הגעתה לבתי המרקחת.
בכל הקשור להחזרת התרופות, אומרים במשרד הבריאות, קשה לדעת מה איכות התרופה והיכן היא נשמרה לאורך הדרך. האפיק שהוסדר עד כה – הכוונה לאופן הפעילות של עמותת חברים לרפואה - נועד להיות נישתי ולא להפוך לערוץ עיקרי של ניפוק תרופות בישראל, שיהיה קשה לבקר את איכותן.
עם זאת, גם במשרד מבינים שישנה בעיה עם היקף השמדת תרופות בישראל, ומקדמים בימים אלה מהלך לפיקוח הדוק יותר על הטיפול התרופתי הניתן לחולה וצמצום משך הזמן שהוא ניתן. בין הפתרונות שמקודמים כיום הוא שירות של ייעוץ רוקחי יזום שיעניקו הקופות למטופלים, במטרה לצמצם את היקף התרופות שניתנות.
