פרשנות
כלכלה של AAA, ממשלה של BBB: למה ישראל עדיין לא זוכה לשדרוג דירוג
הדוח החצי שנתי של S&P שפורסם בסוף השבוע מציב את ישראל במועדון מצומצם של כלכלות שמקבלות את הציון הגבוה ביותר הן על חוזקת הכלכלה והן על החוסן הפיננסי שלה מול העולם. אבל הציונים הנמוכים שישראל מקבלת על איכות המוסדות, המדיניות התקציבית ונטל החוב מושכים את דירוג האשראי כלפי מטה. גם תחזית לצמיחה חריגה לא צפויה להספיק לשדרוג, כל עוד המדיניות הפיסקאלית לא תשתנה
התרומה המשמעותית ביותר של הדוח החצי שנתי של סוכנות הדירוג S&P שראה אור בסוף השבוע, סביב ישראל, אינה התחזיות וגם לא הציונים. את אלה הרי כבר יודעים בסוכנות ממאי. המעניין הוא מה שמונח לצידם: אותם מדדים בדיוק, באותה מתודולוגיה ובאותו עמוד, ניתנים לעוד 141 מדינות. זה מה שהופך את הפרק הישראלי ממסמך מבודד, למדידה. וכשמודדים, מתקבל דבר שאשרור הדירוג של מאי לא היה יכול לספק: מיקום יחסי, פרספקטיבה. מבין 142 המדינות המדורגות, עשר בלבד מקבלות את הציון הגבוה ביותר, 1, גם על הכלכלה וגם על המגזר החיצוני. זה ממש לא טריוויאלי וחשוב להבין לעומק את המשמעות: אם כלכלה מצליחה לשלב ציון 1 בשני פרמטרים אלו, המשמעות היא שמדובר ב"סופר־כלכלה". אין צורך להכביד בסופרלטיבים, מספיק להתבונן מי הן הקולגות של ישראל במועדון היוקרתי: נורבגיה, סינגפור, שבדיה, שוויץ, גרמניה, אוסטריה, הונג קונג, קוריאה וטייוואן. כל התשע מדורגות AA ומעלה. העשירית כאמור היא ישראל, אבל היא מדורגת A בלבד. מדובר בהפרש של שני ציונים לפחות. ממש לא מעט.
הדבר הכי מעניין, והלא מפתיע, הוא שההסבר להפרש הזה אינו כלכלי גרידא. הוא נמצא בשלושה ציונים אחרים. ישראל מקבלת 4 על איכות המוסדות, 4 על הביצוע התקציבי ו־4 על נטל החוב (6 הוא הציון הגרוע ביותר). והנה נתון מטלטל: היא המדינה היחידה מבין 142 שמשלבת 1 בכלכלה, 1 במגזר החיצוני (ציון 1 פירושו שהמדינה אינה תלויה בכסף זר) ו־4 במוסדות ובמדיניות התקציבית. נכון לאמצע 2026, אין לה מקבילה בעולם.
כלכלה מפוצלת בין שני עולמות
כדי לחדד: הציון המוסדי 4 מציב את ישראל באותה שורה עם לטביה, ליטא וראס אל־ח'יימה (אחת משבע האמירויות במפרץ). הציון הכלכלי 1 מציב אותה באותה שורה עם סינגפור ושוויץ. אלה שתי קבוצות השוואה שאין ביניהן כל חפיפה. וזה בדיוק הסיפור כולו: כשמודדים, מתגלה כלכלה אחת שמורכבת משני עולמות שאין ביניהם כמעט מגע. העולם הראשון הוא מה שהמגזר העסקי מייצר. S&P צופה לישראל צמיחה של כ־6% ב־2027 – הרביעית בגובהה מבין 53 המדינות המדורגות ־A ומעלה. לפניה מצויות רק קטאר, אבו דאבי ואיחוד האמירויות, שלושתן רוכבות על גב תפוקת הנפט והגז. כלומר כלכלת ישראל מחזיקה בתחזית הצמיחה הגבוהה ביותר ל־2027 מבין כל הכלכלות המפותחות שאינן חיות על פחמימנים. המשמעות היא עצומה: תוצר לנפש קופץ בשנה אחת מ־60.4 אלף דולר ל־69.3 אלף. אז אכן חלק מאוד משמעותי של הזינוק (15%) מוסבר על ידי צניחת הדולר והתחזקות השקל, אבל משקיע זר שקורא בדוח של חברת הדירוג החשובה בעולם כי ישראל היא כלכלה של כ־70 אלף דולר לנפש מתרשם מכך מאוד. בנוסף, בזמן שהאינפלציה הפכה לאיום הגדול ביותר בכלכלה הגלובלית, בישראל היא צפויה לרדת ל־2.2% ולהתכנס ל־2% עד סוף העשור – בדיוק באמצע יעד יציבות המחירים.
העולם השני, הנפרד, הוא מה שהממשלה מייצרת. הגירעון ב־2026 עומד על 6% תוצר – השישי הגרוע מבין אותן 53 מדינות. גרוע מצרפת (5.05%), מבלגיה (5.2%) ומבריטניה (4.7%), וכמעט זהה לארה"ב (6.26%). אז נכון שלמדינות הללו לא היתה מלחמה לממן. אבל המלחמה לא יכול להיות תירוץ פרמננטי – ובסולם של S&P אין סעיף של "נסיבות מקלות". הבעיה הגדולה היא שהמגמה נמשכת: לפי התחזיות, הגירעון יורד ל־4.7% ב־2027, ל־4.3% ב־2028 ול־4% ב־2029. קרי, לאורך כל אופק התחזית הוא לא יורד מתחת ל־4% תוצר. הממשלה הנוכחית "שכחה" לכתוב תוכנית קונסולידציה פיסקאלית אחרי ששרפה 400 מיליארד שקל. את זה היא השאירה לממשלה שבאה אחריה. אם היא תנצח שוב בבחירות, מעניין אם היא תאשים את "הממשלה הקודמת" או אם היא תחליט שוב לדחות את הצנע.
הממשלה הנוכחית "שכחה" לכתוב תוכנית קונסולידציה פיסקאלית אחרי ששרפה 400 מיליארד שקל. את זה היא השאירה לממשלה שתבוא אחריה
התופעה הזו מביאה לידי ביטוי את הציון הראשון — הצד הפיסקאלי הקשור לביצוע התקציב (והגירעון). החלק השני, שהוא קריטי עבור מדרגות, הוא החוב. הרי זה בעצם מה שהן עושות: מדרגות חוב. והנה התחזית המטרידה: בשנה החזקה ביותר של 6% צמיחה (2027) החוב נטו יורד ב־0.07 נקודת אחוז בלבד: מ־66.81% ל־66.74% תוצר. מי שיחליט לכתוב את המספר רק עם ספרה אחת אחרי הפסיק יפספס את ה"שיפור". וחמור מכל, אחר כך הוא חוזר לעלות – 67.5% ב־2028 וב־2029 כבר 68%, גבוה מהרמה שנרשמה ב־2020, שנת הקורונה. זו ההגדרה האמפירית של גירעון מבני – לא שהחוב "מתפוצץ", אלא שגם התרחיש הטוב ביותר ש־S&P יודעת לדמיין לישראל, גל צמיחה שאין לו מקביל במערב, אינו מספיק כדי להפחית אותו.
השורה התחתונה, המעשית, פשוטה: את הדירוג של ישראל לא תשנה הצמיחה, מפני שהיא כבר מתומחרת בציון המקסימלי, ולא ישנה אותו סיום הלחימה, מפני שהוא כבר מונח בבסיס התחזית – אלא המדיניות של הממשלה, לרבות התקציבית. ישראל מדורגת A עם כלכלה שמתפקדת כמו AAA וממשלה שמתפקדת כמו BBB. הדירוג הוא בסך הכול הממוצע המשוקלל של השתיים. מי שרוצה לשנות את הדירוג יודע בדיוק איפה נמצא הצד החלש. הוא לא בשדה הקרב ולא בהייטק.
