קצין משטרה חדר לטלפון של בעל פאב כדי לאסוף ראיות לתביעה פרטית נגדו
קצין רישוי עסקים במשטרת רחובות תפס ללא צו את מכשירו של בעלי פאב "השדרה" בתום "שיחת אזהרה" אליה הוזמן בתחנת המשטרה, והעביר לעצמו הקלטה שנועדה לשמשו בתביעת דיבה פרטית נגד בעלי הפאב שכינה אותו "פושע". השופטת קבעה כי מדובר ב"שימוש לרעה בסמכות החוקית", דחתה את התביעה וחייבה את הקצין בהוצאות
קצין משטרה אשר תפס טלפון של אזרח ללא צו וחדר אליו כדי שהקלטה שנמצאת עליו תשמש אותו בתביעה אזרחית נגד אותו אזרח, ספג ביקורת חריפה מבית המשפט. בפסק דין של סגנית נשיאת בית משפט השלום ברמלה, השופטת אביגיל פריי, נקבע כי מדובר בשימוש לרעה בסמכות החוקית של איש המשטרה לצורך איסוף ראיות שלא כדין לצורך תביעה אזרחית פרטית. פסק הדין ניתן החודש במסגרת תביעת דיבה של הקצין נגד האזרח - אשר נדחתה, תוך פסיקת הוצאות גבוהות לרעת הקצין.
מדובר בתביעת לשון הרע בגובה 100 אלף שקל שהגיש קצין אבטחה ורישוי עסקים במשטרת רחובות בדרגת רב-פקד נגד הבעלים של פאב "השדרה" בעיר, בטענה שהשמיע נגדו אמירות בוטות בשני מועדים: במהלך חיכוך בין השניים שאירע בנובמבר 2021 ובמפגש נוסף כעבור כמה ימים בתחנת המשטרה.
לפי התביעה, הקצין הגיע לפאב בשעות הערב לאחר שהתקבלה תלונה על רעש במקום וביקש להנמיך את המוזיקה. בתגובה, בעלי הפאב, כך נטען, כינה אותו בכינויים משפילים ומזלזלים, כמו "פושע" ו"מושחת". בעקבות זאת הזמין הקצין את בעל העסק לתחנת המשטרה ל"שיחת הבהרה". כמה ימים לאחר אותו מפגש טעון התייצב בעלי הפאב בתחנת המשטרה ברחובות, בה נכחו קצין המשטרה ופקוד שלו. בעלי הפאב הודיע כי הוא מקליט את השיחה בטלפון הנייד שלו, וקיבל אישור לכך מקצין המשטרה. לטענת הקצין, גם באותה שיחה, בעלי הפאב כינה אותו בכינויים דומים ואף אמר שהוא "משתף פעולה עם עבריינים", "אתה פושע כמוהם". בתביעה טען הקצין כי התנהלות זו נועדה להרתיע אותו מלבצע את עבודתו ולבזותו מול פקודיו.
אלא שבכתב ההגנה שלו, באמצעות עו"ד אייל אבולפיה, ובעדותו בבית המשפט, טען בעלי הפאב לגבי המפגש הראשוני, כי קצין המשטרה פנה אליו באדנותיות ובצורה בריונית ואף כינה עצמו "שריף". לגבי המפגש בתחנת המשטרה טען כי הקצין תפס את מכשיר הטלפון שלו, חדר אליו ללא צו שופט וזאת כדי לשים את היד על הקלטת השיחה שהתנהלה בחדר. בנוסף טען כי ספק אם שמו הטוב של הקצין נפגע מתוכן הדברים לאור קיומה של הרשעה משמעתית בעברו.
בפסק הדין כתבה השופטת פריי כי אמנם הכינוי המשפיל "פושע" שהטיח האזרח בקצין מהווה לשון הרע, ואולם קבעה כי במפגש הראשון לא הוכח שהיו אנשים אחרים ששמעו זאת, ולכן לא מדובר ב"פרסום" כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע. לגבי המפגש השני ביקרה השופטת את החלטתו של הקצין לתפוס את מכשיר הטלפון שבאמצעותו בוצעה הקלטת המפגש הטעון, שאותו החזיר רק לאחר שהעביר לעצמו את קובץ ההקלטה. היא כתבה כי "התובע התקשה להצביע על מקור סמכותו לתפוס את מכשיר הטלפון הנייד של הנתבע", וכך גם הפקוד שלו, "שכן לא קיים מקור סמכות להתנהלות התובע".
השופטת קבעה כי קצין המשטרה רשאי לתפוס חפץ רק אם הוא חושד שמקורו בעבירה על החוק או שיש חשד שישמש לצורך עבירה, מה שלא היה קיים כאן, וכי בפועל הוא "השתמש בסמכותו כשוטר על מנת לקבל לידיו את המכשיר הנייד כדי לאסוף ראיות להליך האזרחי שביקש להגיש נגד הנתבע". המשמעות, קבעה, שההקלטה עליה מבוססת התביעה, הכוללת אמירות בוטות של בעל העסק, התקבלה על ידי הקצין "תוך שימוש לרעה בסמכותו החוקית".
השופטת כתבה עוד כי "החוק אינו מתיר לשוטר לתפוס חפץ לצורך שימוש בו כראיה בתביעה אזרחית אותה הוא מבקש להגיש נגד מאן דהוא". עוד קבעה שניסיונו של הקצין להצדיק בדיעבד את תפיסת הטלפון באמצעות הטענה שלשון הרע עשויה להיות גם עבירה פלילית לא היה משכנע, בין היתר משום שהאזרח לא הוזהר כחשוד ולא ננקט נגדו הליך פלילי בעניין. לדברי השופטת, ניסיונו של הקצין לאחר מעשה למצוא "הסבר דחוק" לפעולותיו מעלה "תחושת אי נוחות קשה מהתנהלותו".
השופטת אמנם לא פסלה את הראיה אוטומטית, היות שבשיטת המשפט הישראלית ניתן להשתמש בראיה גם אם הושגה באמצעים פסולים, תוך מתן שיקול דעת לבית המשפט לגבי משקלה, מה גם שתוכן מרבית האמירות שנמצאות בתמלול שהוגש לא הוכחשו.
עם זאת, קבעה השופטת שבהקשר שבו נאמרו הדברים, במעין "שימוע" או "שיחת אזהרה" בתחנת המשטרה, עומדת לבעלי הפאב הגנה מפני לשון הרע, בין השאר משום שמדובר ב"זוטי דברים". לדבריה, הטענות של בעלי הפאב כלפי הקצין נאמרו במסגרת דין ודברים כולל בו נדונה פעולתו להפסקת ההופעה שנערכה בפאב, ומנגד טענות הבעלים כי מתחרה עסקי מתלונן נגדו לשווא. השופטת הכירה בכך שהשיח בין הצדדים היה "רווי מתח והרמות קול הדדיות", ובתוך זה גם ההאשמה שהפנה בעלי הפאב אל עבר הקצין. היא הזכירה גם את מאזן הכוחות ביניהם - בעל עסק שתלוי באישור שתנפיק המשטרה לעסקו מול הקצין שאחראי על האישור הזה, וכתבה: "שוטרים, כעובדי ציבור, נדרשים להיות בעלי 'עור עבה' במידה סבירה ולהיות מסוגלים לשאת הערות פוגעניות בדרגה מסוימת, יותר מאדם שאינו שוטר. זאת, לאור החוסן הנדרש מהם בתפקידם".
השופטת פריי ציינה שיש להגן על האפשרות של אזרח להתבטא באופן חופשי במסגרת חקירה, שימוע או מפגש רשמי מול רשויות האכיפה, כדי למנוע "אפקט מצנן" שירתיע אזרחים מלהעלות טענות נגד הרשויות, וכי הטחת הדברים היתה הבעת דעתו של בעלי הפאב על התנהלות הקצין. לפיכך, פסקה כי "במקרה שלפני, בו עצם קיומו של פרסום הינו פועל יוצא של נהלי משטרת ישראל, היקפו המצומצם של הפרסום ועוצמת הביטוי בו נקט הנתבע, מביאים למסקנה כי ההיגדים אינם מהווים עילה לתביעת לשון הרע".
בנוסף פסקה השופטת פריי כי קצין המשטרה ישלם הוצאות ושכר טרחה גבוהים יחסית לבעלי הפאב - 23 אלף שקל - בשל התנהלותו ה"חורגת מן הנורמות המצופות מנושא משרה ציבורית האמון על אכיפת החוק. זאת באה לידי ביטוי, בין היתר, באופן ניהול המפגש עם הנתבע, בסוגיית תפיסת מכשירו הנייד ובהוצאת מסמכים מתיק המשטרה".
