סגור
תומכי הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן בחאן יונס
תומכי הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן בחאן יונס (צילום: REUTERS/ Ibraheem Abu)

ניתוח
מחריב הכלכלה ניצח בטורקיה, ואלה חדשות רעות למחנה הליברלי

כיצד האיש שהחריב את הכלכלה זוכה שוב בבחירות? התשובה היא קודם כל זינוק הלאומנות כערך עליון, וניצול משאבי המדינה לקמפיין בקרב הסקטורים הכי נחשלים

בניגוד לציפיות שהתקשורת הבינלאומית יצרה, רג'פ טאיפ ארדואן שוב ניצח בבחירות וצפוי להמשיך חמש שנים נוספות אחרי 20 שנות שלטונו בטורקיה. התוצאות מפתיעות לאור העובדה שארדואן, הנחשב לאחד הנציגים הבולטים של המשטרים האוטוריטרים פופוליסטים, הוביל את מדינתו לקריסה כלכלית מוחלטת. כפי שניסח אחד הכלכלנים המשפיעים בימינו, פרופ' דארון אסמוגלו, במאמר שפרסם בסיבוב הראשון של הבחירות ובו חזה במדויק את תוצאות הבחירות, חזרתו של ארדואן מגיעה למרות "שחיתות משתוללת וניהול כלכלי כושל של טורקיה".
כלכלת טורקיה היא אסון מוחלט: האינפלציה ירדה לכ־44% "בלבד" והיא בין הגבוהות בעולם, למרות שאי אפשר לדעת בוודאות האם זהו השיעור האמיתי כי הלשכה הטורקית לסטטיסטיקה נמצאת בשליטה ישירה של ארדואן; הלירה הטורקית מרוסקת וצללה בשנים האחרונות מ־1.5 לירות לדולר ל־20 לירות לדולר אחרי שהתבררו תוצאות הבחירות (פיחות של 1,233%, כשהפיחות מתחילת 2021 עמד על 185%); הריבית גבוהה (8.5%), אך לבטח לא גבוהה מספיק בהינתן האינפלציה הגואה, משום שהבנק המרכזי הטורקי נטול כל אמינות אחרי שגם עליו השתלט ארדואן ורוקן אותו מרזרבות מט"ח ב־2021; כלכלת טורקיה סובלת מחולשה קשה נוספת, כשהגירעון בחשבון השוטף הגיע בשנה שחלפה ל־5.4% תמ"ג ובינואר האחרון הגיע לשיא כל הזמנים ועמד על יותר מ־10 מיליארד דולר (בריחת מט"ח החוצה).

כפי שהיה ניתן לצפות, מאחורי האינפלציה הגואה והגירעון בחשבון השוטף מסתתרת מדיניות פיסקלית מופקרת שארדואן ניסה להסתיר בכל מיני דרכים פתלתלות, מה שלא נעלם מעיניהן של סוכנויות הדירוג. הן חתכו את הדירוג של טורקיה בעשור האחרון שש פעמים, כשעוד הורדת דירוג על ידי מודי'ס למשל, תזכה את טורקיה במעמד המפוקפק של "סיכון משמעותי" (Caa1).
לא פחות חשוב, למרות שמדובר במדינה שהיא חברה ב־OECD ולפיכך "מפותחת", היא סובלת מפגמים מבניים עמוקים, ופיתוח תשתיות ובנייה רעועים ביותר, כפי שנחשף אחרי רעידת האדמה הקטלנית שגבתה כמעט 60 אלף קורבנות. באופן לא מפתיע, אותה רעידת אדמה חשפה גם היקפי שחיתות בלתי נתפסים, שתמיד מלווים משטרים לא דמוקרטיים עם רמות גבוהות של ריכוזיות. ועל כל זה, הרצף של קורונה ומלחמת אוקראינה פירק את כלכלת ארדואן לרסיסים.
לכן השאלה הגדולה היא כיצד האיש שהחריב את המדינה ואת הכלכלה זוכה שוב בבחירות. התשובה של אסמוגלו פשוטה: בראש ובראשונה זינוק של הלאומנות כערך עליון וניצול משאבי המדינה לטובת קמפיין שעבד על הסקטורים הנחשלים ביותר. הנה נתון מדהים: ארדואן זכה ברוב דווקא במחוזות שנפגעו בצורה הקשה ביותר ברעידת האדמה, אחרי שפיזר שם כספים באופן אישי ובמזומן, והבטיח בנייה מסיבית. על הדרך הוא גם העלה את שכר המינימום והגדיל את מספר המשרות הציבוריות, מהלכים שרק ילבו את הגירעון ואת האינפלציה בטורקיה וידרדרו את הכלכלה לתהומות עמוקים יותר. וכמובן הוא ממשיך להשתלט על עוד מוסדות המהווים "בלמים ואיזונים", לרבות התקשורת, כדי לעצב מציאות שמסתירה את העוולות תוך האשמה מתמדת של אחרים.
חשוב להבהיר מה ארדואן לא עשה: הוא לא ניסה להציג את עצמו כליברל או דמוקרט – ודווקא הבליט עד כמה הוא אנטי־דמוקרטי ובעיקר לאומני. הוא רק הלך והקצין עם הזמן, כשהסלידה מהמוסדות הדמוקרטיים רק התגברה. זו תופעה מוכרת בקרב כלל המנהיגים הפופוליסטים האוטוריטרים: הם נהיים יותר בוטים, קיצוניים וריכוזיים. התקשורת האמריקאית מקדישה בימים אלו עשרות אייטמים לההקצנה שעובר המועמד דונלד טראמפ, אשר חצה את כל הקווים האדומים בניסיון להשיג ניצחון בבחירות הבאות, לרבות פיזור שקרים בוטים המעידים על כך שהקשר בין דבריו לבין המציאות הולך ומתפוגג.
טרם התברר אם ארדואן ניצח את הבחירות ביושר, אבל אם אכן "העם אמר את דברו" מדובר בחדשות רעות ביותר עבור דמוקרטיות ליברליות, לרבות עבור אלו שנאבקות לא להפוך למשטר כמו זה שארדואן מוביל. אחת כזו נמצאת כאן, במזרח התיכון, ובראשה עומד בנימין נתניהו - אותו נתניהו שאסמוגלו הגדיר בראיון ל"כלכליסט" בספטמבר כ"אב המייסד" של הפופוליזם הימני.
העובדה שמנהיגים פופוליסטים מנצחים בבחירות וזוכים בתמיכה ציבורית רחבה למרות שהם הורסים כלכלות, מציעים פתרונות פופוליסטיים קצרי טווח או הבטחות שווא ("אני אקפיא את המשכנתאות.. או את הארנונה"), תוך שימוש ברטוריקה של שנאה וקיטוב וניסיון לרכז אצלם עוד ועוד כוח, היא סימן מטריד ביותר עבור המחנה הדמוקרטי־ליברלי שנמצא בעיצומו של קרב לבלימת ההפיכה המשטרית. המסר שהגיע מטורקיה לא פשוט לעיכול עבור המחנה שרואה איך הכלכלה מתחילה אט אט ובעצימות נמוכה בשלב זה, להפגין סימפטומים ראשוניים בתגובה לניסיונות לשינוי משטרי.