המדינה הפקירה את הטיפול בשוק המזון לצרכנים
מחאת הקיץ האחרון הביאה להורדת מחירים בשוק המזון ולשינוי גישה בקרב היצרניות ורשתות השיווק. אולם, כדי לחולל מהפכה אמיתית בענף נדרשת התערבות מצד הרגולטורים והמחוקקים, ואלה בינתיים פשוט לא עושים כלום
מחאת הקיץ האחרון בהחלט השפיעה על שוק המזון. ההפגנות והלחץ הציבורי שינו את החוקים בענף, וההוכחה לכך היא שמאז הקיץ לא העזה אף אחת מענקיות המזון להעלות מחירים בצורה גורפת. אולם, כרגע הצרכן נלחם לבדו נגד מחירי המזון הגבוהים, ואינו מקבל תמיכה ממוסדות המדינה שאמורים לפקח עליהם. בדיקת "כלכליסט" השוותה בין מחירו של סל מוצרי מזון מהשורה השנייה של המוצרים באוקטובר 2011 למחירו החודש, ומצאה ירידה של עד 7.1%, הישג לא מבוטל.
בעקבות המחאה הקימה המדינה שורה של ועדות בניסיון להביא לפתרון כלשהו ליוקר מוצרי המזון בישראל, אך ההמלצות שגובשו לא הגיעו עד כה לשלב היישום. נכון, חברות המזון עדיין יכולות לקצץ בעלויות ולהוריד מחירים. אך ירידה דרמטית במחירי המזון תבוא רק בעקבות מהלכים נחרצים של המדינה, ואלו פשוט לא מתרחשים.
1. היפר־צמיחה במחירי המזון מ־2005
הגורמים שהביאו לפריצת מחאת הקיץ האחרון מסתתרים בדו"ח מאלף של חברת המחקר מוניטור שהוזמן על ידי ועדת קדמי, לבחינת רמת התחרותיות והמחירים בתחום המזון. הדו"ח מתאר את השנים 2005–2008 כתקופה שבה מחירי המזון בישראל התנתקו ממחירי המזון בעולם. תקופה זו מתוארת על ידי חברת המחקר מוניטור כתקופה של "היפר־צמיחת מחירים", כיוון שבמהלכה יצרני המזון ורשתות השיווק בישראל העלו את מחירי המזון בשיעור של 7% בשנה לעומת עלייה מקבילה של 4% בלבד במדינות ה־OECD.
מי שהשקיפה מהצד על עליית המחירים באותן שנים היתה מדינת ישראל, על שלל מוסדותיה האמורים למנוע תרחישים כאלה. חברת המחקר מוניטור הסבירה את העלייה במחירים בצמצום התחרות בענף הקמעונאות בקריסת רשת קלאבמרקט ב־2005 ורכישתה על ידי שופרסל, ובשוק הריכוזי של ספקי המזון. העלייה ברמת החיים והצמיחה הכלכלית בשנים אלו יצרו כר פורה שאפשר לגורמים השונים בתחום המזון להעלות מחירים בצורה מוגזמת. ומי אמור לטפל בשוק שמנצל את כוחו בצורה לא סבירה? המדינה.
אולם, את מה שהמדינה לא עשתה הצליחו האזרחים המוחים לעשות. באוקטובור 2011, ארבעה חודשים אחרי פרוץ מחאת הקוטג', הפנה "כלכליסט" את הזרקור אל "מוצרי הקו השני", מוצרי מזון שאינם רבי מכר כמו קוטג', אך עדיין נמצאים במרבית הבתים בישראל. מדובר במוצרים שהכוח שלהם עבור הקמעונאי אדיר, משום שהלקוח לא זוכר בדרך כלל כמה הם עולים, והקמעונאי יכול לגבות עוד שקל־שניים עבורם ולשפר רווחיות. רשימת מוצרי הקו השני שבנה "כלכליסט" כוללת בין השאר רסק עגבניות, דבש, טחינה ושמן זית.
באוקטובר 2011 מצא "כלכליסט" הפרש של 17.3% בין סל מוצרי קו שני שנמכר בחנויות הדיסקאונט של שופרסל (שופרסל דיל) ומגה (מגה בול) לסל זהה שנמכר ברשתות הדיסקאונט הקטנות יותר. אותה בדיקה שנערכה בשבוע שעבר גילתה נתון מפתיע - הפערים הצטמצמו והם עומדים כרגע על 12.7%. חשוב יותר הוא שמחירי סל מוצרי הקו השני ירדו מאז אוקטובר 2011 בשיעור של 4.4% בחנויות שופרסל דיל, ב־7.1% במגה בול וב־1.1% בחנויות רמי לוי. נתונים אלה מוכיחים שהשיטה השתנתה, לפחות קצת, והרשתות והיצרנים מתחילים להבין את הצרכן החדש, שמחפש ערך אמיתי ולא מותגים נוצצים.
2. פתרונות כמו הוזלת מע"מ נשכחו לגמרי
אם יש מקום שבו המחאה נכשלה זה בהשפעה על מוסדות המדינה. בעקבות המחאה ועוד לפניה, הקימה המדינה שורה של ועדות בניסיון להביא לפתרון כלשהו ליוקר מוצרי המזון בישראל. הראשונה לפרסם את מסקנותיה היתה ועדת החלב, שהמליצה עוד בקיץ שעבר על הפחתת מחיר החלב, סיוע לרפתנים קטנים והקמת מחלבות חדשות. מסקנות אלו לא אושרו בממשלה עד עצם היום הזה.
ועדת קדמי צפויה לפרסם בשבועות הקרובים את המלצותיה הסופיות, לאחר שיסתיים השימוע לגורמים השונים. טיוטת הדו"ח שפורסמה בחודש שעבר כללה המלצות מעורפלות למדי, כמו הגבלת התרחבות הרשתות הגדולות וסיוע למותגים פרטיים ויצרני מזון קטנים, שיידרש לא מעט זמן להביאם לידי ביצוע. בינתיים, פרק המכסים של ועדת קדמי, שממליץ להפחית שורה של מכסים על יבוא מוצרי מזון, עדיין ממתין לאישור משרד האוצר. בקיצור, מרוב ועדות, מסקנות, הצבעות ומהלכים, עד עכשיו לא קרה כאן כלום.
הפוליטיקאים, שרבים בימים אלו על התואר חבר כנסת חברתי, זנחו פתרונות רבים שהיו יכולים להביא לשיפור מיידי במצבו של האזרח בסופר. אף אחד, למשל, כבר לא מדבר על הפחתת מע"מ למוצרי מזון - אולי הצעד האפקטיבי ביותר להפחתה מידית של מחירים.
מדד מחירי המזון בישראל בהשוואה לממוצע ה-OECD
פתרון נוסף שנשכח הוא ביצוע רפורמה בתמיכת המדינה בחקלאים. כיום בוחרת המדינה לסייע ליצרנים ולחקלאים באמצעות מכסים, שחלקם מיושנים ולא רלבנטיים. מכסים אלו מעלים מלאכותית את מחירי מוצרי המזון, וגורמים לצרכן לסבסד בעל כורחו את החקלאי בפריפריה. למשל, במקום להטיל מכס של 6–6.5 שקלים על כל ליטר שמן זית שנכנס לישראל, המדינה יכולה להעניק תמיכה כספית ישירה לחקלאי הזית. ביטול המכס יוזיל את המחיר לצרכן, ושמן זית זול יותר יגדיל את הצריכה ויניע מעגל כלכלי חיובי. עד כה נדחו פתרונות מתוך אמונה כי הרשתות והיצרנים לא יגלגלו את ההנחות לצרכן, אך המדינה צריכה להתעורר ולהבין שימים אלו נגמרו. היצרנים והרשתות מפחדים ומנסים לרצות את הצרכן בכל דרך שתשאיר להם רווחיות סבירה.
המחאה שכוונה נגד השוק הפרטי הביאה להישגים לא מבוטלים, אך כדילחולל מהפכה של ממש בתחום המזון, נדרשת מעורבות של הרגולטורים והפוליטיקאים. הדרך להוזלה לטווח הארוך במוצרי המזון עוברת בירושלים ולאו דווקא במטות של חברות המזון.
