ניתוח "כלכליסט": קדמי רוצה לסייע לספקים הקטנים, אך לא טרח לשמוע אותם
הדו"ח של ועדת קדמי מטפל במחירי המוצרים, בצמצום כוחן של רשתות השיווק ובחיזוק ספקים קטנים. אלא ששאלות כמו מי ייקח על עצמו את הפיקוח וכיצד ייאכפו ההגבלות עדיין פתוחות
המלצות ועדת קדמי שהוגשו שלשום נראות, על הנייר, משמעותיות. הוועדה הוקמה לפני כחמישה חודשים במטרה להגביר את התחרות בשוק המזון לטובת הצרכן, ונראה שבהמלצותיה יש הכוח לחולל שינוי משמעותי שימזער את כשלי השוק הקיימים היום בשוק המזון.
אלא שכשצוללים לעומק ההמלצות, מתברר שהן מעוררות לא מעט שאלות שהוועדה תצטרך לענות עליהן בדו"ח הסופי - ובעיקר, לאופן יישומן בשטח.
מי יפקח על המוצרים?
הוועדה ממליצה, למשל, לפקח על מחירי מוצרים של יצרנים דומיננטיים, בעלי נתח שוק של יותר מ־50% בקטגוריה מסוימת. המוצרים הפוטנציאליים שנופלים לקטגוריה הם למשל מטרנה או חיתולים מתוצרת חוגלה, מדובר בצעד משמעותי כיוון שהוא יגביל את שיעורי הרווחיות, אולם מכיוון שכיום ספקיות המזון אינן מדווחות לרוב על רווחיות במוצר בודד, שיעורי הפגיעה בהן עדיין עומדים בסימן שאלה.
סוגיית הפיקוח מורכבת גם בנוגע לזהות הרגולטור שייקח את הטיפול בעניין. עד היום היו אלה סמכויות של המפקחת על המחירים בתמ"ת או מקבילה במשרד החקלאות, אלא שמידת התאמם לתפקיד לא ברורה, כיוון שוועדת טרכטנברג קבעה כי הם פועלים בצורה לא יעילה ולא ערים מספיק לשיקולי תחרות.
באופן תיאורטי, רשות ההגבלים העסקיים יכולה לקחת על עצמה את הפיקוח, אלא שהיא סובלת ממחסור בכוח אדם ובידע לבצע פעולה מסוג זה. אותה רשות טוענת היום כי אין לה די זמן ומשאבים לטפל בהכרזות על מונופולים חדשים, עשויה להידרש לפקח על מחירי מוצרים של אותן חברות באותן קטגוריות שבמשך שנים הזניחה את הטיפול בהן.
הספקים הקטנים לא הוזמנו לדיונים
הוועדה נדרשה לטפל בסוגיית פתיחת שוק המזון ליבוא כדרך להוזלת המחירים. הוועדה קבעה כי במקרים רבים, מדיניות ההגנה על תוצרת מקומית, המכסים ומסי הקנייה אכן בעייתיים, אולם היא מציגה עמדה מסויגת - בעיקר לנוכח התנגדויות שטענו כי הורדה חד־צדדית של המכסים תגרום לישראל לאבד יתרון תחרותי בהסכמי סחר עתידיים. הוועדה הודיעה כי היא בוחנת צעדים שיגבירו את היבוא של מזון לישראל, אולם התקשתה להצביע עליהם במדויק. עם זאת, מבלי לפתוח את השערים ליבוא מזון מוגבר, כל פתרון לשוק המזון הוא פתרון חלקי בלבד.
נושא נוסף שאיתו מנסה הוועדה להתמודד הוא יחסי הגומלין בין ספקיות המזון הגדולות לבין רשתות המזון: אחת ההמלצות נוגעת לאפשרות לחייב את רשתות המזון שלא להפלות את הספקיות הקטנות בשטחי מדף בסופרמרקט. ספקים קטנים מעריכים כי הדרך היחידה להתמודד עם אכיפת החיוב היא להקצות שטח ייעודי במדפים לספקים קטנים, שכן בכל דרך אחרת ימצאו את עצמם נדחקים שוב למיקום אחורי במדף.
עם זאת, הוועדה אינה מתייחסת לדרך שבה היא מתכוונת ליישם המלצה זו. כדי להסדיר באמת את יחסי הגומלין בין הרשתות לספקים ולהוקיע תופעות של בונוסים בגין יעדי מכירות או מימון הקמת סניפים על ידי ספקים, יש לפתח כלי אכיפה משמעותיים ולהגדיר מפורשות את כללי המשחק בשוק - אולי אפילו בצורת חקיקה. נכון לעכשיו, הוועדה אינה מתייחסת לגורם האכיפה כלל.
הוועדה מתארת את שוק המזון כריכוזי, ומייחדת ניתוח מעמיק לחסמי הכניסה העומדים בפני ספקים קטנים ולקשיי הקיום של רשתות מזון קטנות. הוועדה מתיימרת לחזק את כוחם של הספקים הקטנים באמצעות צעדים ישירים כמו קיצור ימי אשראי או צעדים עקיפים שיחלישו את השחקנים הגדולים.
עם זאת, בין 20 הגופים השונים שלהם האזינה הוועדה לא נמצא כמעט שחקן מזון קטן או בינוני אחד. לא ברור כיצד נשאר מגזר העסקים הקטנים מחוץ לדיוניה.
הוועדה עומדת לשנות את כללי המשחק ללא מעט גופי ענק במשק. לקראת הדו"ח הסופי של הוועדה, הצפוי בעוד כחודש וחצי, צפויה הוועדה לעמוד תחת לא מעט לחצים. מעניין לראות אילו מבין ההמלצות ישרדו את המשוכה, וכיצד יתורגמו ההמלצות הגולמיות לכלי מדיניות אכיפים.
