חזית אחידה מדי
מדוע לקח לרשות ההגבלים העסקיים זמן רב כל כך להריח את מה שאפו יצרניות הלחם
לפני כמעט שלוש שנים, ביולי 2007, הלחם האחיד היה בכותרות. בעלי המאפיות הגדולות דרשו מהממשלה להעלות את המחירים בגלל העלייה החדה במחירי החיטה, אך נענו בסירוב. מה עשו המאפיות בתגובה? באותו יום, כולן כאחת, הפסיקו לספק לחם אחיד למכולות ולרשתות השיווק. כבר אז זה הריח רע ונראה כי צעד המחאה הזה נאפה במהירות רבה ומבלי שמישהו יפקח עליו – התזמון היה מתואם מדי, והפגיעה – בשכבות החלשות שצורכות את אותו לחם אחיד – היתה צורמת וקשה.
האחידות בהתנהגותן של המאפיות ציירה תמונה של התנהגות קרטליסטית. אם מאפייה אחת היתה מחליטה שלא לספק לחם אחיד, זה יכול היה להיחשב כצעד מחאה. אבל התמונה הראתה כי אין שום תחרות בין המאפיות: הן הציגו חזית אחידה שמטרתה אחת – תעלו את מחירי הלחם האחיד, אחרת לא נספק אותו.
הלחץ, אגב, עזר להן שבועיים לא ניתן היה להשיג לחם אחיד בחנויות אלא רק לחמים יקרים, עד שהממשלה התקפלה והעלתה את מחירו ב-12%. לא עברו כמה חודשים, ובעלי המאפיות הצליחו פעם נוספת, ושוב ביחד ובאופן מתואם, להעלות את מחירי הלחם לאחר שמצאו פרצה בחוק שאיפשרה להם לעשות זאת. המחיר, אגב, עלה באותו שיעור בכל המאפיות. כמה מפתיע.
שוק הלחם בארץ מגלגל הרבה כסף - יותר משני מיליארד שקל בשנה, כששלוש היצרניות הבולטות הן אנג'ל, ברמן ודווידוביץ. כפי שזה נראה, בעלי אותן מאפיות לא התנהלו באופן מתוחכם מדי, וכעת ההתנהלות הקרטליסטית לכאורה שלהם יוצאת לאור.
היום הודיעה רשות ההגבלים כי החוקרים שלה פשטו הבוקר על כמה אתרים של יצרניות לחם, בחשד כי מתנהל קרטל בין כמה מהן. .לא ברור למה לקח לרשות כל כך הרבה זמן להריח את מה שאפו לנו המאפיות, אבל עדיף מאוחר מלעולם לא.
