ראיון
"לארה"ב יש כלים לעצור מימון טרור. לא מיישמים אותם מספיק"
"חמאס לא נעלם, הוא משנה צורה ואז מגיח שוב, אלים יותר. כשראיתי את ההפגנות אחרי 7 באוקטובר היתה לי בחילה. הבנתי שלא הצלחנו לפרק את התשתית". חוקרת הטרור האמריקאית מתגייסת שוב נגד חמאס ומודה שגם המערכת הבנקאית האמריקאית היא עדיין ערוץ למימונו
לארה ברנס, ראש מחלקת מחקר על טרור בתוכנית “קיצוניות” באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, לפני כן עמדת בראש יחידת הלוחמה בטרור במטה דאלאס של ה־FBI. פרשת ב־2023, למה חזרת כעת לעסוק בנושא?
"עבדתי באבטחת סייבר, וזה היה נוח, אבל כל מה שקרה ב־7 באוקטובר, והתגובות שראיתי מיד אחר כך ברחובות, עוררו אצלי תחושה שאני חייבת לחזור לעסוק בחמאס. ביליתי שנים בחקירת הארגון הזה, ואני יודעת שהוא לא נעלם - הוא פשוט 'שוקע מתחת לפני השטח', ואז מגיח שוב, אלים אפילו יותר. כשראיתי את ההפגנות בארה"ב, את הקריאות הפרו־חמאסיות, את 'מוות לאמריקה', כל הסיסמאות שהכרתי מהעבר, ידעתי שזה לא מקרי, שאלה אותם ארגונים שהכרתי, אותם גורמים שהיו מחוברים למבנה המקורי של חמאס ארה"ב שחזרו בקול רם.
"בשבילי זה היה אירוע מטלטל. עבדתי במשך כל כך הרבה שנים על חמאס, ידעתי איך הם פועלים, הבנתי מהי התשתית שלהם בארה"ב, וכשחקרנו את קרן הולי לנד והעמדנו לדין את מנהליה, ידענו גם שיש אלמנטים של חמאס בארה"ב שלא נעלמו. חמאס לא עובד כך - הוא לא נעלם, הוא פשוט משנה צורה, מעביר את הפעילות לגורמים אחרים, מוצא נתיבים חדשים לפעול בהם".
למה הגעת עכשיו לישראל?
"לא הייתי פה 15 שנה, ורציתי להגיע אחרי 7 באוקטובר, בעיקר כדי לנסות אחרי זה להסביר באופן ויזואלי מה קרה. כלומר, אני יכולה לדבר כל היום, להביא ראיות מבוססות, לתאר את ההיסטוריה וכיצד אנו יודעים שלקבוצות המניעות את פעילות המחאה בארה"ב יש שורשים בתשתית המקורית של חמאס בארה"ב, אבל כדי להבין מה קורה יש להביא גם את הייצוגים החזותיים של ההתקפות בפועל, שהם לא ממש זמינים בארה"ב. אנשים מבינים שקרה 'פיגוע', אבל הרוב הגדול לא מבין שהתרחשו אונס, עינויים ואלימות נוראית. אני רוצה להביא את הוויזואליה הזו, גם כשאני מעבירה הדרכות למחלקות אכיפת חוק מקומיות".
אני רוצה לחזור רגע אחורה, למה שקרה בחקירת קרן הולי לנד. מה הקשר בין טקסס לפעילות חמאס בארה"ב?
"האמת היא שאין כאן צירוף מקרים. כשמוסא אבו מרזוק הקים את התשתית של חמאס בארה"ב, שתיים משלוש החזיתות העיקריות היו בריצ'רדסון, פרבר של דאלאס, טקסס. לדעתי, זו היתה החלטה אסטרטגית מחושבת מאוד. קודם כל גיאוגרפית - דאלאס נמצאת במרכז ארה"ב, מה שאומר שקל להגיע ממנה ואליה לכל מקום, והיא גם קרובה יחסית למרכזים פיננסיים חשובים. בנוסף, עלות המחיה שם היתה נמוכה משמעותית ביחס לערים גדולות אחרות, מה שאיפשר להם לפעול בנוחות, בלי למשוך יותר מדי תשומת לב. אבל היה כאן גם מרכיב נוסף - קהילה. בריצ'רדסון היתה נוכחות משמעותית של קהילה פלסטינית ושל גורמים המזוהים עם האחים המוסלמים, וזה נתן להם קרקע נוחה לגייס כספים ולפעול בלי לעורר יותר מדי חשדות".
מה מצאתם בחקירה?
"כשהתחלנו לחקור את קרן הולי לנד, היה ברור שמדובר במערכת משומנת היטב. לכאורה, הם הציגו את עצמם כארגון צדקה אבל בפועל, כל המטרה היתה מימון התשתית של חמאס. מה שהוכחנו בחקירה היה שהכסף לא הלך באמת לטובת עזרה הומניטרית, אלא למימון 'המוסדות החברתיים' של חמאס - מסגדים, בתי ספר, אגודות צדקה - ששימשו כמרכזים לרדיקליזציה והפצת אידיאולוגיה קיצונית. אנחנו יודעים את זה לא רק ממודיעין ומעקבים אלא מהמסמכים שלהם עצמם. היו חיפושים שביצענו בין השנים 1994 ו־2004, בבתים פרטיים ובמשרדים, והמסמכים שנתפסו הראו לנו תמונה מאוד ברורה: חמאס רצה לשלוט בכל מוקדי החינוך, הבריאות והרווחה - לא כדי לעזור לאנשים, אלא כדי לקדם את הרעיונות שלו".
החקירה חשפה לא רק את מערך העברת הכספים אלא גם את אסטרטגיית ההשפעה ארוכת הטווח של חמאס.
"כן. היו לנו מסמכים שתיעדו ישיבות שבהן הם דנו בצורך 'לטהר' את מערכת החינוך בארה"ב ובגדה המערבית, כי הם 'לא רוצים שהילדים שלנו יגדלו על רעיון של כניעה לשלום עם היהודים'. זה בדיוק מה שחמאס עשה במשך שנים - הוא הבין שאם ישלוט בחינוך, הוא ישלוט בעתיד.
"כשהקרן הוצאה מחוץ לחוק ב־2001, זה היה מהלך משמעותי אבל לא מספיק. כי מה שקרה זה שהאנשים שהובילו אותה פשוט עברו לארגונים אחרים. הם למדו מהניסיון והבינו שהם צריכים להסוות את הפעילות שלהם טוב יותר, למצוא דרכים חדשות להעברת כספים. המאבק הזה נמשך עד היום. מה שאנחנו רואים עכשיו בארה"ב - ההפגנות האלימות, הקריאות האנטישמיות בקמפוסים, כל הפעילות הזו - זה לא משהו שהתחיל ב־7 באוקטובר. זו תוצאה של עבודה שיטתית שנעשית כבר עשרות שנים. אני חושבת שזה משהו שהרבה אנשים במערב לא מבינים עד הסוף. הם רואים את המפגינים ברחובות, את הסטודנטים שצועקים 'מהנהר ועד הים', אבל הם לא מבינים שאלה לא סתם סיסמאות מקריות. זה נרטיב שנבנה במשך שנים".
מה היה הרעיון מאחורי ניסוח הסיסמאות הללו?
"מאז שנות ה־90 הם הבינו שאם בארה"ב ישמעו אותם קוראים להשמדת ישראל, יהיו לזה השלכות חמורות. אז הם למדו לדבר בטרמינולוגיה 'מערבית', להשתמש במילים כמו 'זכויות אזרח', 'אפרטהייד', 'גזענות' - כדי למשוך אנשים לתמוך בהם. בפגישה סודית של מנהיגים שלהם ב־1993 הם ממש אמרו 'נגיד מה שהאמריקאים רוצים לשמוע, ונתאר את עצמנו כארגון זכויות אדם'. בפועל, אלה אותם אנשים שמימנו פיגועי התאבדות, שעמדו מאחורי חלק מהפעולות האלימות והאכזריות שראינו. אבל רוב הסטודנטים בקמפוסים לא מודעים להיסטוריה הזו; הם שומעים סיסמאות על 'חופש' ו'שחרור' וחושבים שזה עוד מאבק אזרחי. וזה מה שמפחיד - כל עוד אין חשיפה לתמונה המלאה, המון צעירים נוהים אחרי התעמולה החכמה הזו".
אחרי שנסגרה הקרן היתה תחושה שהממשל מזהה בהצלחה את הדרכים למימון טרור, מה נשאר בפועל?
"אנשים לפעמים חושבים שכשהממשלה סגרה את קרן הולי לנד וארגון התעמולה, הכל נגמר, אבל זה לא נכון. רוב האנשים האלה פשוט הקימו עמותות חדשות. יש ארגונים בארה"ב שהחליפו שם או נרשמו מחדש, וכלפי חוץ מציגים את עצמם כגופים הומניטריים או ארגוני זכויות, אבל בפועל ממשיכים לקדם את רעיונות חמאס. הם למדו לנהל את זה בצורה הרבה יותר מתוחכמת מאז תחילת שנות האלפיים. זה כולל, למשל, דיווחים מעורפלים על תרומות 'למען חולים ויתומים בעזה', או טענות על משלוחי תרופות וציוד רפואי שלא ברור אם באמת הגיעו ליעד. עכשיו, מבחינת החוק האמריקאי, הם צריכים להציג הוכחות ושקיפות, אבל הם ממציאים מסמכים או טוענים שיש קבלות שאין דרך לאמת. המון כסף זורם לשם ככה. כשראיתי את ההפגנות אחרי 7 באוקטובר היתה לי בחילה, כי מיד הבנתי שחלק מהישויות שהניעו את ההפגנות היו שאריות של התשתית המקורית שלא הצלחנו לפרק.
"אני מדמה את מה שחמאס עושה לכריש. רואים רק את סנפיר הגב שמבצבץ מעל לפני המים - כלומר את הפיגועים הברוטליים, הפיצוצים, מעשי הזוועה. אבל רוב 'הגוף' של הכריש מוסתר. זה החלק הגדול והעמוק יותר, ושם נמצאת הקיצוניות שמתפשטת באמצעות חינוך, הסתה בתקשורת החברתית, גיוס כספים בעמותות ה'צדקה' - כל הדברים האלה הרבה יותר חמקמקים. אם אנשים רואים רק את הסנפיר, הם חושבים: 'אה, הנה התקפת טרור מבודדת'. אבל המציאות היא שחמאס מבסס תשתית לאורך שנים, עם אנשי מפתח שפועלים להשריש את האידיאולוגיה והנרטיב שלו בקרב קהילות שלמות. בלי להבין את התמונה המלאה, אי אפשר באמת לטפל בשורש הבעיה".
אז מילא קריפטו או מזומנים, את אומרת שהמערכת הבנקאית המסורתית האמריקאית היא ערוץ מרכזי למימון חמאס?
"כן".
איך מבחינים בין ארגונים כשירים לכאלה המסונפים לחמאס?
"לא כל מי שקורא לעצמו 'תומך חמאס' הוא אדם ששותף בקשירת קשר ישירה. יש את 'הראש' - המנגנון המוביל, שמתכנן ומממן את הטרור, ואת 'הגוף' הגדול יותר של תומכים, שמפיצים תעמולה. ארגונים כמו 'CAIR' (המועצה האמריקאית ליחסים אסלאמיים) קמו כמעין זרוע לובינג, כדי להפעיל לחץ פוליטי ולהדוף חקירות או ביקורת נגד חמאס וארגונים פרו־חמאסיים. הם מתייצבים להגן משפטית על אנשים שנחקרים, מעלים טענות על 'אסלאמופוביה' ו'אפליה גזענית' - וזה מרתיע המון גורמים שאחרת היו חוקרים או מבקרים אותם. העניין הוא שזה משאיר לארגונים המתונים או הניטרליים בקהילה המוסלמית פחות מקום לדבר כי הם מפחדים להיות מותקפים כגזענים או בוגדים. וככה הקול הפרו־חמאסי מצליח להישמע כאילו הוא הקול המרכזי של המוסלמים באמריקה, מה שלא נכון בכלל".
מה אפשר לעשות כדי למנוע מימון טרור?
"לממשלה האמריקאית יש כלים טובים לעצור מימון טרור, כמו חוקים על שקיפות של עמותות ודרישות דיווח. הבעיה היא שלא מיישמים אותם מספיק. ה־FBI יכול לפתוח חקירה אם קיים חשד לעבירה פלילית, אבל אז צריך ראיות חזקות כדי להוכיח מעבר לספק סביר בבית משפט. זה תהליך ארוך וסבוך. לעומת זאת, יש אמצעי שנקרא שלילת מעמד - כלומר ביטול הפטור ממס לעמותה שלא באמת פועלת לטובת הציבור, אלא מעבירה כספים לגורמי טרור. וזה לא מצריך הליך פלילי עמוק; זו בעצם אכיפה של חוקי מס. אם ה־IRS (רשות המסים האמריקאית - ו"א) תבדוק לעומק לאיפה באמת הלכו עשרות מיליוני הדולרים שדווחו כ'ציוד רפואי', ותמצא שיש חוסר עקביות, אפשר לשלול מהם את המעמד בלי לחכות להרשעה פלילית. בשביל ארגונים כאלה זו מכה כואבת, כי הם זקוקים לתדמית הלגיטימית שלהם כדי לאסוף תרומות".
אז למה לא עושים את זה?
"לממשלה יש משאבים מוגבלים ובעיות כוח אדם, בעוד להם יש הרבה עורכי דין והרבה כסף ומבחינתם אפשר להעביר שנים בליטיגציה. זה סוג של מלחמת התשה. הם פשוט יגישו עוד עתירות ותביעות אזרחיות".
זו דרך מאוד אמריקאית, להילחם שנים בבתי משפט.
"בהחלט כן, אבל ההבדל הוא שבדרך כלל, כשאנשים מתדיינים, הם רוצים כסף. זה לא הסיפור במקרה הזה".
ממשלת ישראל איפשרה מעבר של מזוודות כסף, מה דעתך על זה?
"זה נושא מורכב. לאורך השנים האוכלוסייה הפלסטינית הכללית היתה במצוקה. אנחנו בחברה המערבית לא רוצים לראות אנשים סובלים, אבל היתה אי־הבנה גסה - חמאס לוקח את הסיוע לטובתו והמטרה שלו היא לא לעזור לנזקקים. המטרה שלו היא לשרת את האינטרסים שלו. הייתי מצפה שממשלת ישראל תבין שחמאס הוא ארגון רדיקלי ושהכסף שהיא מזרימה לנזקקים בעזה, בסופו של דבר נלקח לקידום האג'נדה של חמאס, אבל זה מצב מורכב ואני חושבת שאם היתה תשובה פשוטה, כבר היו מוצאים אותה".
קרן הולי לנד
פעלה כארגון צדקה מוסלמי מאז 1989 והוקמה במטרה לספק סיוע הומניטרי לפלסטינים ולמוסלמים ברחבי העולם. ב־2001 הכריז ממשל בוש על הקרן כארגון תומך טרור, סגר אותה והקפיא את נכסיה. ב־2004 חמישה מבכירי הקרן הואשמו בארה"ב בעבירות של מימון טרור, הלבנת כספים והונאה, נשפטו ונאסרו לתקופות מאסר ממושכות של עד 65 שנים.
לארה ברנס
ראש מחלקת מחקר על טרור בתוכנית לחקר קיצוניות, באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון בארה"ב
• בעבר כיהנה כראש מחלקת לוחמה בטרור במטה ה־FBI בדאלאס
• השכלה: דוקטור למשפטים מאוניברסיטת טוליין בלואיזיאנה
