ניתוח
החיבוק של טראמפ לארדואן: קדימון מטריד לדיוני הסיוע הביטחוני האמריקאי לישראל
נשיא ארה"ב נחת אתמול בפסגת נאט"ו עם בשורה לטורקיה: הסרה אפשרית של הווטו על מכירת מטוסי 35-F. חיזוק מעמדה האסטרטגי של אנקרה מגיע בתקופה רגישה במיוחד לישראל: זירות פתוחות, מתיחות סביב תקציב ביטחון מנופח ושפל ביחסי ארה"ב וישראל ערב חידוש הדיונים על חבילת הסיוע הבאה
אתמול בצהריים נחת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בטורקיה, שם ישתתף בפסגת ראשי מדינות נאט"ו. באמתחתו הביא עמו מתנות שעשויות לשמח את נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, אשר מאז פרוץ מלחמת 7 באוקטובר מוביל קו ביקורתי תקיף נגד ישראל, תוך שהוא מאשים אותה ברצח עם בעזה. בתחילת המלחמה הוא עצר לחלוטין את הסחר עם ישראל וכעת, בחסות קרבתו לנשיא האמריקאי, מנסה ארדואן לשפר עמדות בארכיטקטורה החדשה המתעצבת במזרח התיכון.
טורקיה רואה בחיבוק האמריקאי הזדמנות לחדש עסקה ישנה, שטראמפ טרפד בכהונתו הראשונה. ב־2019 מנע הנשיא מכירת מטוסי F-35 חמקניים לטורקיה בתגובה להצטיידותה במערכות הגנה אוויריות רוסיות מסוג S-400, וזאת, כשהמטוסים שיועדו לה כבר היו בתהליכי ייצור אצל לוקהיד מרטין.
בממשל האמריקאי חששו שהימצאותו של מטוס הקרב המתקדם ברשות טורקיה, לצד שימושה במערכת הגנה רוסית, תחשוף נקודות תורפה במטוס שמערכותיו מסווגות, ותאפשר את למידת תכונות החמקנות שלו. על פי המסתמן, טראמפ יסיר את הווטו ויאפשר לחיל האוויר הטורקי לקבל את המטוסים. פרט לחמקנים, טראמפ עשוי לבשר לנשיא הטורקי גם על אספקת מנועים מתוצרת ג'נרל אלקטריק למטוסי הקרב מסוג KAAN של התעשייה האווירית הטורקית. היקף העסקה הוערך בכ־700 מיליון דולר וביצועה יאפשר את האצת תוכנית ההצטיידות במטוס הקרב החדשני.
טראמפ מקדם את עסקת החמקנים עם ארדואן חרף מחאותיה וחששותיה של ישראל מפגיעה ביתרון האיכותי והטכנולוגי שלה במזרח התיכון. כיום ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שמפעילה את מטוסי הקרב המתקדמים, ולפי שעה לא ברור כיצד ואם בכלל נכונה ארצות הברית לשדרג את מעמדו ויכולותיו של צה"ל באופן שיותיר את היתרון על כנו.
כל זאת, בזמן שבריצתו על הכסף הגדול של סעודיה, טראמפ כבר חתם על עסקת נשק בהיקף של יותר מ־140 מיליארד דולר עם יורש העצר מוחמד בן סלמאן, הכוללת גם היא מטוסי F-35. גם עסקה זו נרקמה מעל ראשה של ישראל, ותוך התעלמותו של טראמפ מהחוק שמחייב את ארצות הברית לשמור על היתרון האיכותי של ישראל (QME ־ Qualitative Military Edge). במקרה של טורקיה, חברה בברית נאט"ו, ה־QME אינו תקף. בינתיים, במערכת הביטחון מחפשים מוצא להתמודדות עם השינויים האזוריים המתרחשים במהירות, ואשר יבואו עם תג מחיר גבוה.
תקציב ביטחון חסר תקדים בהיקפו
רק בשבוע שעבר, ואחרי חודשים של עימות חריף בין משרדי האוצר והביטחון, פתר ראש הממשלה בנימין נתניהו את המחלוקת על גובה תקציב הביטחון לשנת 2026. אימוץ מתווה הפשרה שהניח המטה לביטחון לאומי (המל"ל), שלפיו תקציב הביטחון יגדל לסכום חסר תקדים של 183 מיליארד שקל, עשוי להרגיע לפחות במהלך הקיץ את המריבה המתוקשרת בין שני משרדי הממשלה. בה בעת, זו עלולה להתחדש ביתר שאת לקראת אוקטובר, המועד שבו לפי מתווה המל"ל יתקיימו הערכות מצב שיקבעו אם יש צורך להעביר לצה"ל ולמערכת הביטחון עוד עשרות מיליארדי שקלים.
במשרד הביטחון קוראים את המתווה כמעט הפוך מהאופן שבו קוראים אותו במשרד האוצר. בעוד בקריה רואים בו הכרה מלאה של ראש הממשלה ושל משרד האוצר עצמו בצורך להגדיל את תקציב הביטחון, האוצר מנסה לטעון, שפרט ל־15 מיליארד שקל שיעביר מיידית, ואשר מקורם ברזרבות תקציביות, כלל לא בטוח שיהיה צורך בכ־25 מיליארד שקל נוספים שעליהם יתקיימו דיונים החל מאוקטובר.
באגף התקציבים משוכנעים שהשליטה על תקציב הביטחון אבדה מזמן, שמערכת הביטחון בזבזנית, מנפחת סכומים ועלויות ומפריזה בהערכותיה ביחס לעלויות וההוצאות האדירות של צה"ל. במשרד הביטחון מבהירים מנגד, שלמציאות שבה הצבא שקוע ברצועות ביטחון בעזה, לבנון ובסוריה בהתאם לדרישות הדרג המדיני — יש מחיר.
חלק מהמחיר הוא החזקה של רבבות חיילי מילואים בעלות של מיליארדי שקלים בשל מחסור מחריף בלוחמים ותומכי לחימה סדירים, והמשך שימור כוננות גבוהה לקראת חידוש המערכה. בין שמול איראן וחזבאללה בלבנון, במידה שאיראן תממש את איומיה על ישראל, ובין שבעזה או אולי בכל החזיתות גם יחד.
3 צפייה בגלריה
הטיל ההיפרסוני החדש מתוצרת טורקיה. חשש מפגיעה ביתרון האיכותי והטכנולוגי של ישראל במזה"ת צילומים
(צילום: Tolga Uluturk/ZUMA Press Wire via REUTERS )
אלא שהגדלת תקציב הביטחון בשיטה של טלאי על טלאי מעידה בעיקר על שטחיותו של הדיון בנושא. לפני שנה, שבועות אחדים אחרי מלחמת 12 הימים שבמהלכה תקפה ישראל, בסיוע מטוסי B-2 אמריקאיים, את מתקני הגרעין באיראן, אגף התקציבים באוצר מיהר לדרוש ריסון תקציבי מצד משרד הביטחון. היכולות המבצעיות המרשימות של חיל האוויר והמוסד באיראן מילאו את ישראל באופוריה והעניקו לה תחושת הצלחה אחרי טבח 7 באוקטובר והתכתשות בעזה, שגבתה מצה"ל מחיר דמים יקר.
כשמשרד הביטחון ומפקדי הצבא פנו לאיפיון תוכניות ההצטיידות והרכש הביטחוני, תוך האצת פיתוח של מערכות נשק חדשניות שיזמנו יתרונות טכנולוגיים על איראן גם במלחמה הבאה, אגף התקציבים דרש איפוק. המסר שלו לקריה: ישראל הכריעה את המרה שבאויביה, וכבר אפשר להסתדר עם פחות כסף לתקציב הביטחון.
ארה"ב כבלה את ידיה של ישראל
אלא שהצרה עם איראן לא הלכה לשום מקום. מלחמת איראן השנייה נגדעה בידי ארצות הברית בפתאומיות, תוך כבילת ידיה של ישראל. תקופת הדמדומים שאליה נקלע צה"ל, בעודו פרוס ברצועת ביטחון בלבנון, אך מנוע מלפעול בחופשיות מחשש לקריסת המו"מ בין איראן לארצות הברית על הפסקת אש קבועה, תמשיך להעיק על תקציב המדינה — תוך הגדלת תקציב הביטחון.
באופק, 2028 מתקרבת, כאשר בסופה יפקע הסכם הסיוע הביטחוני שמעמיד הממשל האמריקאי לישראל בסכום שנתי של 3.8 מיליארד דולר. הסכום השנתי כולל כחצי מיליארד דולר להצטיידות במערכות הגנה אוויריות כמו חץ 3, קלע דוד, כיפת ברזל, והשתתפות במימון ההצטיידות במערכת ההגנה החדשה באמצעות לייזר רב־עצמה אור איתן, המתוכננת לעבות את מערך ההגנה האווירית הרב־שכבתי של צה"ל.
בשבועות האחרונים, כפי שחשף כלכליסט, צוותים מישראל וארצות הברית החלו בדיונים לקביעת אמות מידה להסכם החדש, שתוכנו עשוי להיות שונה מקודמיו. במקום שחלקו המרכזי יכלול העברת כסף לטובת התחמשותה של ישראל, שתי המדינות יפנו לשיתופי פעולה הכוללים פיתוחים של אמצעי לחימה ויכולות צבאיות עתידיות.
ההתקפלות המפוארת של טראמפ מול איראן והרחבת גישתה של טורקיה לעסקאות נשק יעמדו ברקע פגישה שמתוכננת בימים הקרובים בין ראשי משרד ההגנה האמריקאי למשלחת בכירים בראשות מנכ"ל משרד הביטחון אמיר ברעם. על הפרק: גיבוש מתווה השת"פ הביטחוני לעשור הבא. מפגש גורלי שיתקיים באווירה מדינית חמוצה, כשיחסי שתי המדינות נמצאים בשפל חסר תקדים.
