פרשנות
איך פגיעה בשדה גז אחד באיראן מטלטלת את שווקי האנרגיה העולמיים
עסלויה אינו רק נקודת יצוא, אלא מרכז העצבים של משק הגז האיראני. ההדף של התקיפה של צה"ל במתקנים האסטרטגיים באזור יורגש היטב ברחבי המפרץ כולו - וגם מדינות כמו סין, יפן וגרמניה לא יימלטו מההשלכות
הפגיעה של חיל האוויר הישראלי במתקנים האסטרטגיים בשדה הגז פארס הדרומי ובאזור התעשייתי של עַסְלוּיֶה בדרום איראן היום, איננה עוד תקיפה נקודתית בעלת משמעות טקטית. הפגיעה המדווחת במזקקות בשלבים 3, 4, 5 ו־6 והוצאתן הזמנית של יחידות עיבוד משירות, היא אולי אירוע מוגבל מבחינת היקף האש, אך היא מהווה איום ישיר על לב־לבו של משק הגז האיראני.
אזור עסלויה אינו רק נקודת יצוא, כי אם מרכז העצבים שבו מתרכזים הטיפול, העיבוד וההזרמה של רוב הגז שעליו נשענים ייצור החשמל, התעשייה הכבדה והתעשייה הפטרוכימית של איראן. האיתות לאיראן ברור: מעתה, גם התשתית שמחזיקה את המדינה בחיים נמצאת על הכוונת.
כדי להבין את החשיבות, צריך לציין כי איראן היא באופן פוטנציאלי מעצמת גז בקנה מידה עולמי. עתודות הגז המוכחות שלה מוערכות בכ־1,200 טריליון רגל מעוקב — נתון המהווה כ־16% מהעתודות העולמיות, מה שמציב אותה במקום השני בעולם, אחרי רוסיה. בשנת 2023 ייצרה איראן כ־9.4 טריליון רגל מעוקב של גז יבש, כאשר רוב העלייה בתפוקה בעשור האחרון נשען באופן כמעט בלעדי על פיתוח הדרגתי של שלבים שונים בשדה פארס הדרומי. מדובר בשדה הגז הגדול בעולם, שאותו חולקת איראן עם קטאר השכנה.
בשל הסנקציות, יכולת הפקת הגז של איראן נמצאת בדעיכה בשנים האחרונות. לפיכך, יצוא הגז ירד מרמה של 681 מיליארד רגל מעוקב ב־2022 ל־515 מיליארד ב־2023. עיקר היצוא מיועד לעיראק ולטורקיה, ולכן נראה כי המדינות הללו עומדות לשלם את המחיר על התקיפה.
להבדיל מהנפט, בתחום הגז לא קיימת גמישות לוגיסטית. אי אפשר להעמיס גז טבעי על כלי שיט קטנים ולהסתירו בקלות בשווקים רחוקים ללא מתקני הנזלה יקרים ומורכבים, שבהם איראן סובלת ממחסור כרוני בגלל הסנקציות.
הנזק הכלכלי אינו טמון באובדן דולרים מיצוא, אלא בערעור נוסף של היציבות הפנימית. בניגוד לדימוי של איראן כספקית אנרגיה גלובלית, רוב הגז המופק בפארס הדרומי נבלע בתוך המשק המקומי. ב־2023 עמדה צריכת הגז האיראנית על כ־8.9 טריליון רגל מעוקב — נתון המשקף את העובדה שהגז הוא עמוד השדרה של משקי הבית, החימום בחורף וייצור החשמל. התקיפה על שלבי העיבוד מגיעה בתזמון גרוע במיוחד עבור טהראן, שכן השדה עצמו כבר סובל מבעיה מבנית של ירידת לחץ טבעית במאגרים הוותיקים.
לפי הערכות, איראן זקוקה להשקעות עתק בהיקף של כ־20 מיליארד דולר בתחנות דחיסה, רק כדי לשמור על הקיים. הערכות מוקדמות מדברות על כך, שללא השקעה כזו, השדה עלול לאבד כ־350 מיליארד רגל מעוקב של ייצור שנתי עוד לפני סוף העשור. המשמעות: התקיפה הישראלית פגעה במערכת שגם כך נמצאת בשחיקה, דבר שיכול להאיץ תהליכי קריסה של תשתיות משנה.
ההדף של התקיפה בעסלויה צפוי להיות מורגש היטב ברחבי המפרץ כולו. לא בכדי מיהרה קטאר להגיב ראשונה לתקיפה שאותה כינתה "מסוכנת ובלתי אחראית". ההתבטאות הזו איננה נובעת רק מסולידריות אזורית, אלא מהחשש שהשדה של קטאר, שהוא המשכו הישיר של פארס הדרומי, יותקף כנקמה איראנית. מבחינת קטאר, פגיעה משמעותית בלב המאגר המשותף היא לא פחות מאיום קיומי. אם אכן ייגרם נזק לקטאר, הרי שמדינות כמו סין, יפן וגרמניה, התלויות בחוזים הקטאריים, לא יימלטו אף הן מההשלכות הקשות.
התקיפות האיראניות במפרץ הפרסי הקפיצו את מחירי הגז הטבעי הנוזלי (LNG) באירופה בעשרות אחוזים, בשל החשש לפגיעה בתשתיות אנרגיה קריטיות. היום נסחר הגז בכ־54.8 יורו למגה־ואט שעה, מחיר המשקף זינוק של כ־70% לעומת ערב המלחמה.
