פרשנות
צעד אחר צעד, ג'ף בזוס הופך את "הוושינגטון פוסט" לכלי שרת פרטי
אחרי שהביא לנטישת מנויים בעקבות איסור על תמיכה במועמדת לנשיאות ארה"ב, מייסד אמזון מגביל את הסיקור במדור הדעות לנושאי "חירויות אישיות ושווקים חופשיים". מהלכיו מצביעים על מגמה: העיתון מתעצב מחדש ככלי שמשרת את השקפת עולמו
ג'ף בזוס ממשיך לשלול חירויות עיתונאיות מ"הוושינגטון פוסט" שרכש לפני למעלה מעשור. בשבוע שחלף הוא הודיע כי מדור הדעות יתמקד מעתה בפרסומים התומכים ב"חירויות אישיות ושווקים חופשיים" ולא יפרסם דעות המנוגדות לנושאים הללו. מדובר בהתערבות בוטה בתוכן המערכתי של העיתון, הידוע עד כה בגיוון הדעות שהוא מציג, כולל סיקור נרחב של עסקאות נצלניות הנרקמות במשק האמריקאי והמאבקים של איגודי העובדים.
"אני בעד אמריקה וגאה להיות כזה", אמר בהודעתו מייסד אמזון והאיש השלישי בעושרו בעולם (אחרי אלון מאסק ומארק צוקרברג). "המדינה שלנו לא הגיעה לכאן בהיותה טיפוסית. חלק גדול מהצלחתה של אמריקה נובע מהחירות הכלכלית ומהחופש הקיים בכל תחומי החיים. חופש הוא אתי בכך שהוא ממזער כפייה, וגם מעשי, בהניעו יצירתיות, המצאה ושגשוג", סיכם.
בעקבות המהלך, עורך מדור הדעות דיוויד שיפלי עזב את העיתון במחאה, בעוד מאט מאריי, העורך הראשי, הבהיר בתזכיר לעובדים, כי השינויים ישפיעו על מדור הדעות בלבד ולא ישנו את משימת העיתון "לרדוף אחר עיתונות מרתקת ומשפיעה ללא חשש או משוא פנים". עם זאת, כתב הכלכלה הראשי של העיתון, ג'ף סטיין, כינה את הצעד "התערבות מסיבית" מצד בזוס. מרטי ברון, העורך הראשי של העיתון עד 2021, הביע גם הוא תסכול עמוק. "מה שבזוס עושה היום מנוגד למה שאמר ולמעשה גם למה שיישם במהלך כהונתי ב'פוסט'. לא יכולתי להרגיש יותר עצוב ונגעל מכפי שאני חש כעת".
כאשר בזוס רכש את השליטה בעיתון ב־2013 בסכום של 250 מיליון דולר, נרשמה חרדה מהולה בהקלה בעולם העיתונות. מצד אחד, "הוושינגטון פוסט" נאבק כלכלית במשך שנים והיה זקוק לתמיכה הפיננסית של בזוס. מצד שני, עלו חששות כי המיליארדר רוכש את העיתון לא מתוך רצון להציל מוסד תקשורתי אמריקאי חשוב, אלא כדי להגדיל את כוחו והשפעתו. בזוס מיהר להפיג את החששות. "הדבר המרכזי שאני מקווה שאנשים ייקחו מזה, הוא שהערכים של 'הוושינגטון פוסט' לא צריכים להשתנות. חובתו של העיתון היא כלפי הקוראים, לא כלפי הבעלים", אמר בריאיון שהתפרסם בעקבות הרכישה.
בתקופתו כמנכ"ל אמזון הבטיח בזוס שלא יתערב בניהול העיתון, לא יעבור לוושינגטון וישאיר את ההחלטות היומיומיות בידי ההנהלה הקיימת. "יש לי עבודה יומית פנטסטית שאני אוהב", כתב אז במייל לעובדי העיתון. אך בפברואר 2021, לאחר שפרש מניהול אמזון, הוא החל לשנות את גישתו. במהלך מערכת הבחירות האחרונה לנשיאות ארצות הברית, החל בזוס להשפיע באופן ישיר על תוכן העיתון, כאשר אסר על המערכת להביע תמיכה רשמית במועמד לנשיאות - הפעם במועמדת הדמוקרטית קמלה האריס. החלטתו עוררה זעם רב והובילה לגל של כ־250 אלף ביטולי מנויים משלמים, שיא שלילי המעיד על אכזבה משמעותית מצד הקוראים. בעבר, "הוושינגטון פוסט" נחשב לעיתון שהעז לעמוד מול לחצים פוליטיים, כולל חשיפת פרשת ווטרגייט תחת שלטון הנשיא ריצ'רד ניקסון, אך כעת נראה כי חופש העיתונות שהוא התגאה בו, נמצא בסכנה.
למרות הביקורת שהופנתה נגד המהלך, בזוס עמד מאחורי החלטתו והסביר אז בהודעה ברשת X כי מטרתו היתה להקרין אובייקטיביות ולחזק את אמון הקוראים. "אנחנו חייבים להיות מדויקים, ויש להאמין שאנחנו מדויקים", כתב. "תמיכה במועמד לנשיאות יוצרת תפיסה של הטיה וחוסר עצמאות. עתה יותר מתמיד, העולם זקוק לקול אמין, מהימן ועצמאי". בזוס אף הביע צער על כך שהמהלך נתפס על ידי אחדים כאילו הוא קשור לאינטרסים האישיים שלו, והבטיח כי ההחלטה היא עקרונית — להפגין אובייקטיביות מבלי לתת במה לאידיאולוגיות.
אך המציאות מספרת סיפור אחר. בינואר האחרון, אן טלנאס, קריקטוריסטית זוכת פרס פוליצר, הודיעה על עזיבת העיתון לאחר שאחת הקריקטורות שלה, שביקרה את בזוס על קרבתו לנשיא הנבחר דונלד טראמפ, נפסלה לפרסום. במקביל, נחשף כי בזוס ואמזון תרמו כל אחד מיליון דולר לקרן ההשבעה של טראמפ, בעוד אמזון שילמה 40 מיליון דולר עבור סרט תיעודי על מלניה טראמפ, הסכום הגבוה ביותר שהחברה שילמה אי־פעם עבור סרט דוקומנטרי, וכמעט פי שלושה מהסכומים שהציעו גופי הפקה אחרים. מעל 70% מהכסף נכנסו ישירות לכיסה של משפחת טראמפ.
ב־20 בינואר, בטקס ההשבעה של טראמפ, בזוס כבר ישב בשורה הראשונה לצד מיליארדרים נוספים מעולם הטכנולוגיה, בהם צוקרברג, מאסק ומנכ"ל גוגל סונדר פיצ'אי.
חוסר עקביות וצביעות
אין ספק שבעלי עיתונים יכולים לקבוע קו אידיאולוגי, להחליט האם לתמוך במועמד לנשיאות, ואף לעצב את מדור הדעות בהתאם להשקפת עולמם. אך הבעיה עם מהלכיו של בזוס היא לא עצם ההחלטות, אלא חוסר העקביות והצביעות הניכרת בהן. כאשר לא התאים לו שהעיתון יביע תמיכה פוליטית, הוא הציג זאת כהתחייבות לאובייקטיביות. אך כאשר הגיעה העת להכתיב עמדה כלכלית ואידיאולוגית — לפתע, זה הפך להיות חלק לגיטימי מתפקוד העיתון.
מהלכיו האחרונים מצביעים על מגמה ברורה: "הוושינגטון פוסט" מתעצב מחדש כעיתון שמשרת את השקפת עולמו של בעליו, יותר מאשר כמוסד עצמאי. בעידן שבו אמון הציבור בתקשורת נמצא בשפל, השליטה של מיליארדרים בכלי תקשורת מרכזיים רק מעצימה את התחושה שהמידע שאנו צורכים עובר סינון דרך אינטרסים פרטיים. האתוס של עיתונות חופשית, שפעם עמד בלב הפעילות של "הוושינגטון פוסט", הולך ונשחק, והעיתון שאמור היה להיות סמל לדיווח אמיץ וחסר פשרות הופך לעוד נדבך במערך ההשפעה של יחידים בעלי כוח עצום.
