4 תוכניות למניעת אירועי קיצון: אין כסף לכבאיות? תנסו עזים
אחרי כמה שריפות ענק רצופות, וכצעד משלים להצטיידות ולהתעצמות שירותי הכבאות, יש גם צעדי מניעה מתבקשים שהגיע הזמן שהרשויות בישראל יפסיקו לדבר עליהם, ויתחילו לבצע אותם בשטח
חודש מאי שהסתיים בשבת האחרונה, מותיר מאחור שתי שריפות ענק בהרי ירושלים ותחזית לקיץ חם במיוחד. עבור היערות הישראליים לא מדובר בבשורות טובות: השטח יבש מאוד לאחר חורף יבש ובצורת מתמשכת, וצמחייה עלולה להפוך ברגע לחומר בעירה קל. לאלו מתלווה משבר בשירותי הכבאות וההצלה: התקציב הכולל אומנם גדל, אך אף לא שקל אחד מושקע בהתעצמות – פתיחת תחנות חדשות או רכישת ציוד. בזמן שישראל מגיעה לא מוכנה לכיבוי שריפות שעוד עשויות להידלק, היא גם לא מגיעה ערוכה למניעתן: שורה של פתרונות מבוססי טבע לא מיושמים בהיקף משמעותי או כלל לא, אף על פי שהם דווקא יכולים להפחית את כמות השריפות או לעמעמם את עוצמתן.
שריפות בר הן אירוע מחזורי טבעי, אך עליית הטמפרטורות ותקופות בצורת מתגברות יוצרות מזג אוויר יבש יותר שגורם להן לבעור מהר יותר, זמן רב יותר ובעוצמה גבוהה יותר. באירופה, למשל, ב־2023 לבדה, שריפות חרכו שטח שגודלו כפול מלוקסמבורג, גרמו לנזק של יותר מ־4 מיליארד יורו ושחררו לאוויר 20 מגה־טון של פחמן – שווה ערך לכמעט שליש מכל הפליטות השנתיות מתעופה בינלאומית באיחוד האירופי.
זו לא רק תמונה עתידית: כבר היום, שינויי אקלים גורמים לאש קיצונית. עונות השריפות התארכו בכ־20% בין 1979 ל־2013. לפי תחזיות, השטח השרוף יגדל ב־9%־14% עד 2030 וב־%20־33% עד 2050, גם בתרחיש הנמוך של פליטות גזי חממה. מדינות משקיעות משאבים בהתמודדות עם שריפות, אך רק מיעוטם מושקע במניעה מראש או ביצירת תשתית שתבטיח כי לא יבערו בעוצמות שמעבר לסף השליטה. כמה פתרונות שמיושמים במדינות בעולם נשקלו גם בישראל, אך לא יצאו לפועל: חלקם לא קודמו וחלקם נשכחו על שולחן הממשלה. בעקבות השריפות החודש, הגיע הזמן לשקול אותם מחדש.
השיטה של חזבאללה: מתי כבר תמומש ההחלטה לבצע רעייה אקולוגית של עזים בשטחים מועדים לשריפות?
ברחבי העולם, גילו סייעניות חרוצות שיכולות למנוע התלקחות שריפות: עיזים. הן מובאות לאזור המועד לשריפה, שם הן אוכלות עשב, עלים וענפים נמוכים בחורשים סבוכים, מה שמקשה על האש להתפשט בעת שריפה. גם צואת העזים הופכת לזבל אורגני שמגדיל את פוטנציאל הספיגה של מים בקרקע. בישראל זיהו את הפוטנציאל לפני שנים ארוכות, ונמנעו מלממשו. מחקר של מכון דש״א (העוסק בחקר וגיבוש מדיניות לשטחים פתוחים) מ־2018 מצא כי רעיית עיזים יכולה לסייע במלחמה בשריפות יער, יותר מכל חלופה אחרת. עוד קודם לכן, ב־2016, מימן המשרד להגנת הסביבה עצמו מחקר שמצא שרעיית עיזים באזורי חיץ בכרמל תסייע בתחזוקתם לאורך זמן.
אותו רעיון הופיע בתוכנית שהובילה ב־2017 המדענית הראשית דאז של המשרד להגנת הסביבה, ד״ר סיניה נתניהו, ואף אומצה בהחלטת ממשלה. באותה תוכנית נקבע כי משרד החקלאות יקדם ממשק רעייה אקולוגי ליער וחורש למניעת שריפות, אולם זה נותר על הנייר. כעת מבקש המדען הראשי של רשות הטבע והגנים, פרופ׳ דרור הבלנה, להשיבו לחיים.
2 צפייה בגלריה
מימין שריפה ליד בית שמש ואשתאול ושריפות בהרי י-ם על כביש 1
(צילומים: לירן תמרי שלו שלום)
״בעת אירוע קיצון – כלומר, תנאי מזג אוויר קשים שמשלבים שריפות וחומר אורגני יבש שמצטבר ביערות – מקבלים מצב שכמעט לא ניתן לשליטה”, הוא אומר. “לא משנה כמה שירותי כבאות גדולים וטובים, זה יהיה גדול עלינו. בעולם הובן שצריך לא רק לבנות שירותי כבאות למענה אלא לנהל את השטח כדי שלא נגיע לאירועי קיצון. יש לנו דוגמה טובה מלבנון: צהל ניסה להצית שמורות שחזבאללה מתחבא בהן, אבל הם הכניסו הרבה מאוד עיזים שמנעו מהאש להגיע לצמרות״.
שריפות “קרות“: אין מומחים בארץ שיודעים כיצד לדלל בשריפה מתוכננת את חומר הבעירה על הקרקע
הבלנה, יחד עם שירותי כבאות והצלה, מציע רעיון נוסף: הצתת שריפות “קרות” באופן יזום, כדי לצמצם את חומרי הבעירה בשטח. באירופה, תוכניות ניהול אש המשתמשות בשריפה מבוקרת יושמו מאז שנות ה־80 בפורטוגל, צרפת, ספרד, איטליה ושוודיה. הרשויות מציתות באופן מבוקר אש בעוצמה נמוכה, כדי להפחית את שכבת העלים, הענפים והעשבייה שהצטברה על הקרקע. כך מפונה חומר הבעירה היבש מהשטח.
״מה שנפגע הם המילימטרים הראשונים של הקרקע״, מסביר הבלנה. ״נייצר ׳שריפות קרות׳ בחורף כשיש עשב ירוק, והחומר האורגני היבש ישרף. בשילוב עם מרעה ואזורי חיץ, כשהשריפות יהיו חלשות יותר, הנזק יהיה פחות. יש לנו כוונה לערוך פיילוט משותף עם כבאות ומשרד החקלאות – אחד בכרמל ואחד בהר מירון. בגלל הבצורת הארוכה, לא היו תנאים מתאימים השנה, ונוכל לעשות את זה בסתיו הבא״.
כדי ליישם את הרעיון, יצטרכו ברשות הטבע והגנים למצוא מומחים לנושא בחו”ל. כדי לבסס ענף יער משמעותי שיקדם ידע ושימוש במרעה, כריתה ושריפות יזומות, פנה הבלנה לשרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, וביקש ממנה להקדיש לנושא 20 מיליון שקלים בשנה.
דרוש חיץ: יש המלצות לדילול אזורים ביער שיבלמו שריפות – אבל אין תקציב
אזורי חיץ הם שטחים שבהם מדוללים העצים לצפיפות נמוכה מאוד, מה שמקטין את כמות החומר היבש, וקוטע את הרצף של היער הצפוף והדליק. המלצות לביצוע אזורי חיץ קיימות מ־1990 ופורסמו שוב לאחר השריפה בכרמל ב־2010. למרות זאת, הנושא בקושי מקודם במשך השנים. ב־2021 קיבלה ממשלת השינוי החלטה בשם “התוכנית הלאומית להתמודדות ומוכנות לשריפות ענק”. יישומה נאמד ב־155 מיליון שקל, שכללו השקעה ניכרת בהקמת אזורי חיץ ליד יישובים. ליישומה הוקצו רק 65 מיליון שקל, אותם קיצצה ממשלת נתניהו ל־55 מיליון שקל. כך או כך, מבדיקת כלכליסט עולה כי רק 27 מיליון שקל הוקצו להקמת אזורי חיץ בתשעה אזורים, כשבפועל 583 אזורים מופו ונדרשים בטיפול. הרשויות לא מתוקצבות לנושא, ולא פועלות. עד היום, נחתם הסכם רק עם חיפה. גם התקנות שנדרשות כדי להגן על יישובים וכוללות הנחיות של היקף ואופי הדילול הנדרש לא אושרו במשך כעשור כבר, בשל ויכוחים תקציביים ולגבי תחומי אחריות.
בעיה ושמה אורן: העצים המחטניים שקק”ל נטעה מסייעים לדליקות קטלניות. צריך להחליף אותם
קידום נטיעת מינים מקומיים המותאמים לסכנת אש, יכול להפחית משמעותית את השריפות העוצמתיות. שורש הבעיה: יערות ישראל שניטעו באופן מלאכותי רצופים בעצי אורן, מחטניים, המייצרים חומר דליק רב על הקרקע ובשל מאפייניהם מתדלקים שריפות עוצמתיות. קק”ל התמקדה בשתילתם בשל יכולתם לצמוח במהירות ולשגשג בתנאים קשים. אולם בעידן של שינויי אקלים – הם הופכים למכשול.
״הפתרון היחיד הוא לנטוע את היער מחדש. כל הפתרונות האחרים הם כמו לשים פלסטר למי שכרתו לו את הרגל״, סבור פרופ׳ מרסלו שטרנברג, מבית הספר למדעי הצמח באוניברסיטה תל אביב. ״האורן, אבולציונית, נולד להישרף. למין עצמו יש תכונות שמגבירות את עוצמת האש. בין השאר, כשהענפים מתייבשים באורן ירושלים – הם נותרים על העץ. כשהאש מגיעה, הם צינור להעביר את האש לחופה, וכל העץ נשרף במהירות. נוצרים כדורי אש שקופצים בין חופות העצים. בשריפה בכרמל, האוטובוס שנתקע על הכביש היה תוצאה של מהירות השריפה, והיא מוגברת על ידי כדורי אש שקופצים בין החופות״.
שטרנברג מציע לבצע כריתה יזומה של יערות מחטניים ונטיעה של מיני חורש דליקים פחות, כמו אלון, אלה, כליל חורש ועוד, העמידים יחסית ליובש. “האקלים במאה ה־20 הוא לא האקלים של היום. זה מהלך יקר שצריך לעשות הדרגתית. צריך לבנות תוכנית לאומית לייעור מחדש. קק״ל היא גוף עתיר משאבים, וצריכה להשקיע בכך”.
