החזרת זאב הבלהות: הסטארט-אפ ששווה מיליארדים עלול לחסל מינים בסכנת הכחדה
הכרזת חברה אמריקאית כי הקימה לתחייה את זאב הבלהות שנכחד לפני 12,500 שנה, מעבר להיותה חסרת ביסוס מדעי היא פתח מסוכן להפסקת ההגנה על בעלי החיים המאוימים כיום. מה הפלא שטראמפ קפץ על המציאה
שורת תמונות וסרטונים הציפו בשבוע שעבר את כלי התקשורת: אדם אוחז בשני גורי זאבים צחורים כשלג, מתוקים להפליא, מייללים לעיניי המצלמות. אלו הזאבים של חברת ביוטכנולוגיה בשם קולוסל ביוסיינסס (Colossal Biosciences) שמושבה בדאלאס, ארה״ב. החברה טענה כי הקימה באמצעותם לתחייה את זאב הבלהות, מין שנכחד מעל פני האדמה לפני כ־12,500 שנה. הכותרות שיווקו תקווה גדולה – ״דה הכחדה״ של בעל החיים שזכה להכרה ציבורית לאחר ששימש השראה לזאב ב״משחקי הכס״. אלא שבמהרה חוקרים ברחבי העולם שפכו מים צוננים על החגיגה וטענו: זה גימיק. בזמן שהחברה חוגגת, מומחים מזהירים שמדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית, שעלולה להפוך לטרנד מסוכן.
זאב הבלהות, טורף שחי בעבר הרחוק בצפון ודרום אמריקה, שב לכאורה לעולם באמצעות שימוש בטכנולוגיית עריכת גנים: החוקרים השתמשו בכלי חדשני לעריכת גנים בשם CRISPR כדי לשנות את הדי.אן.איי של זאבים אפורים מודרניים. לאחר מכן חיברו אליו גנום של זאב בלהות באמצעות די.אן.איי עתיק שנחפר ממאובנים שישבו בכדור הארץ במשך אלפי שנים. ולבסוף, הושתלו עוברים בזאבות אפורות פונדקאיות. כך, הציגה החברה לראווה שלושה גורים פרוותיים וצחורים.
אלא שבניגוד לטענת החברה כי מדובר ב״בעל החיים הראשון בעולם שחזר מהכחדה בהצלחה״, וכי ״צוות שלנו גאה להחזיר את הזאב הנורא למקומו הראוי במערכת האקולוגית״, לא מדובר בזאב בלהות, אלא בזאב אפור עם דמיון חיצוני למין הקדום. בת שפירו, מדענית החברה שגייסה מאז הקמתה ב־2021 ועד היום 435 מיליון דולר, הסבירה כי החזירו לחיים את ״המהות הפונקציונלית״ של הזאבים הקדומים. כלומר, מבחינת נראות, בני אדם יכולים אולי להתבונן באותו זאב ולדמיין נשכחות או לרוץ לגוגל וללמוד מעט על הזאב שנכחד זה מכבר, אולם מבחינה טבעית, לא מדובר במין שיחזור לטבע ולא בהליך דה הכחדה כלל, אלא במעין גימיק של סטארט־אפ ביוטכנולוגי חדשני.
זאב אפור בתחפושת
מומחה: “אין דרך לעבור מזה לגרעין של תא שיש בו את הגנום האמיתי של החיה”
״כשקולוסאל רק התחילו הם הציבו לעצמם יעדים מופרכים״, מסביר פרופ׳ אריאל צ׳יפמן, מומחה בביולוגיה התפתחותית מהאוניברסיטה העברית, המבקש לצנן את ההתלהבות. ״לכל מי שמבין בתחום היה ברור שאין לזה סיכוי, והם צמצמו בשקט את היעדים. היום הם עושים לגו גנטי. לא דה הכחדה, אלא לקחת תכונות ספציפיות וסלקטיביות ולהדביק אותן כך שזאב אפור יתחפש לזאב בלהות. הם גייסו לא מעט כסף, כי זה קצת כמו פארק היורה. רעיון מושך, גם אם הוא דמיוני”.
צ׳יפמן מבקש להסתכל על גורי הזאב הלבנים בעיניים פקוחות: ״זה גימיק תקשורתי במידה רבה, אבל זה גם מיותר ומסוכן. באופן כללי, ניסיון להליך ׳דה הכחדה׳ הוא בלתי אפשרי. כשמדברים על די.אן.איי קדום, מדענים ביצעו עד היום ריצוף ברמה החישובית אבל זה לא הגנום המלא. אין דרך לעבור מזה לגרעין של תא שיש בו את הגנום האמיתי של החיה. בניגוד למשל לבשר מתורבת שבו עובדים עם גנום של אורגניזם קיים. במקרה הזה, אני לא מאמין שאי פעם יהיו לנו כלים להרכיב במעבדה גנים של אורגניזם שריצפנו. גם אין לזה גם שום ערך פרקטי וזה לא כדאי: הרוב הגדול של המינים שנכחדו נעלמו כי בתי הגידול שלהם נכחדו. אין לאן להחזיר אותם. במקרים שבהם בתי הגידול קיימים, הם במצב כל כך גרוע, שאת המאמץ עדיף להשקיע בשיקום שלהם״.
צ׳יפמן חושש כי השיח על טכנולוגיה שתציל את העולם מפני הכחדת המינים ישנה את תפיסת האדם לגבי שימור הטבע, וייצר נזק ענק. דוגמה לכך צצה מיד עם הודעת החברה: ממשל טראמפ הודיע שהוא מבקש לוותר על הגנה על מינים בסכנת הכחדה, ונתלה בחזון הפרוע, שנראה כנשלף מרומן מדע בדיוני. למה להגן על מינים בסכנת הכחדה, הוא טען, כשאפשר להשתמש ב”חדשנות” כדי להחזיר אותם מהמתים?
״התגובה של טראמפ היא ההוכחה ללמה זה מסוכן״, מסביר צ׳יפמן. ״משמעותה: מי שנכחד, אפשר לעשות לו דה הכחדה, לא צריך לדאוג למצב הסביבה. במקום להשקיע מאות מיליונים בשימור טבע ולפגוע בהפקת נפט, אפשר להשקיע בדלק מאובן ולפתור בהמשך את ההכחדה כי יש לנו טכנולוגיה. זו תפיסה מאוד מסוכנת, ומאוד קלה לאימוץ. זה יכול להשאיר אותנו בלי שטחי טבע, בלי מינים ועם טכנולוגיה שלא עושה את מה שהיא מתיימרת. אם נלך לפי התפיסה של קולוסאל, אנחנו יכולים לתכנן אקוססטמה שלמה שבה ניקח מינים שקרובים לאלו שנכחדו, להנדס תכונות שמעניינות אותנו ולהנדס סביבה מלאכותית לחלוטין. זאת לא סביבה מקיימת. העולם האמיתי שסביבנו מספיק יפה ומרשים בלי שנצטרך להמציא עולמות מדומיינים. בואו נשמר אותו״.
האם בכלל נכון לעסוק בדה הכחדה של מינים קדומים בזמן שהמין האנושי מכחיד מינים יום יום, ולא מעמיד תנאים הולמים להישרדותם? גם ככל ש”פארק היורה” יתעורר למציאות ובעלי חיים אבודים יושבו, האם יש סביבה שתצליח לקלוט אותם?
כ־47 אלף מינים נמצאים בסכנת הכחדה ומופיעים ברשימה האדומה של איגוד השימור העולמי. הגורמים העיקריים: הרס בתי גידול, שינויי האקלים, ציד אינטנסיבי וסחר בלתי חוקי בחיות בר. ההשלכות? הרות אסון, וגם ישראל לא חפה מהן. הבשורות הטובות הן שאפשר לבלום הכחדה של רבים מהם – אולם מדינות העולם רחוקות מכך, מאוד.
בין המערכת האקולוגית לכלכלה
חצי מהתמ”ג העולמי תלוי במערכות הטבעיות ובשירותי המערכת האקולוגית שהן מספקות
"אנחנו מתמודדים היום עם קטסטרופה מאוד גדולה, בקנה מידה בינלאומי, וגם הנתונים בישראל לא מאוד טובים״, מסבירה פרופ׳ תמר דיין, יו״ר מוזיאון הטבע באוניברסיטת תל אביב. “הגורמים הם מורכבים וכולם קשורים בכך שאוכלוסיית העולם גדלה פי 4 בתוך 100 שנה, ואצלנו פי 12. הלחץ על המינים השונים גדול, יש צריכה גדולה יותר של משאבים, יש מינים שצדנו עד להכחדה. אנחנו משנים מערכות אקולוגיות וגורמים להכחדה של מינים – חלקה אזורית וחלקה מוחלטת. האתגר הסביבתי הכי גדול שניצב בפני האנושות הוא אובדן המערכות האקולוגיות והמינים. אלו מערכות שאנו תלויים בתפקודים שלהן״.
שירותי המערכת האקולוגית קריטיים לכלכלה. הם אחראים לאספקת מים נקיים ומזון, ויסות אקלימי, קיבוע פחמן, ייצוב קרקע ועוד. לפי הפורום הכלכלי העולמי, יותר ממחצית מהתמ"ג העולמי, כ־44 טריליון דולר, תלוי במידה בינונית או רבה במערכות הטבעיות ובשירותי המערכת האקולוגית שהן מספקות. זוהי הערכה זהירה. מחקר שפורסם ב־Ecological Economics לפני כעשור העריך ששירותי המערכת האקולוגיים שווים לעולם 125 טריליון דולר בשנה – יותר מהתמ״ג העולמי דאז, ואילו הערכה עדכנית של BCG קובעת כי הערך השנתי של שירותי המערכת האקולוגית מסתכם ב־179 טריליון דולר ב־2023 - פי 1.7 מהתמ"ג העולמי דאז. ומה לגבי שימור? העולם מוציא כיום רק 17% מ־824 מיליארד הדולר הדרושים מדי שנה לשימור המגוון הביולוגי.
דיין מבקשת להמחיש: ״הגידולים בעולם ברובם מואבקים על ידי חרקים כמו דבורים. דעיכה של האוכלוסייה הזו משפיעה על החקלאות. במקומות שקצב הרעייה בהם יורד, כמות החומר האורגני ביערות יורד ושריפות גוברות. אנחנו יודעים שאיפה שיש לנו זאבים בארץ, יש פחות תנים – ותנים מזיקים. אנחנו רואים ירידה של בערך שליש באוכלוסייה של פרפרים בישראל. אנחנו לא יודעים בדיוק מה כל מין מאביק אבל אנחנו יודעים שתפקודים אקולוגיים נפגעים כשיש דעיכה במינים השונים. בארץ ראינו שמחלה בקיפודי ים גרמה להיעלמותם. הם לא יכולים לאכול אצות שצומחות על שוניות אלמוגים וכך הן נפגעות. השוניות הן יער הגשם של הים, בית גידול להרבה מאוד מינים במערכת האקולוגית, חלקם עם ערך כלכלי ישיר. באופן כללי, רואים בעולם ירידה עצומה בשלל הדיג בים. המשמעות היא פגיעה כלכלית אדירה, ומצד שני יש שינויים גמורים במערכת האקולוגית הימית, כאלו שפוגעים בקיימות שלה. נעלמים טורפים, יש לנו הרבה יותר מכרסמים, ומחלות זואונוטיות עוברות לבני אדם. זה נוגע בכל אספקט של חיינו. אפילו שליש מתרופות המדף בעולם הופקו לראשונה מצמח או בעל חיים. יכול להיות שחלק ניכר מהתרופות למחלות בים נמצאות על איזשהו ספוג בים״.
איפה נמצא הפתרון? לא בזאב אפור שמתחזה לזאב בלהות. מבחינת מומחים בתחום, מדובר בבזבוז כסף, גם אם החברה כבר מוערכת על ידי משקיעי הון סיכון ב-10 מיליארד דולר. הנה דוגמה לבזבוז: לפי מחקר שפורסם בכת העת נייצ׳ר, לטפל בבעל חיים קדום שקם לתחייה כמו ממותה צמרית, יעלה כמו לדאוג שהפיל האסיאתי המצוי בסכנת הכחדה – לא יכחד, מבלי לחשב את העלות האדירה של השבת החיות האלו מלכתחילה, אילו תצלח אי פעם. הנזק לעולם יכול להיות אדיר, בזמן שהתועלת לחברה ברורה: היא תוכל להרוויח כסף על ידי מכירת קרדיטים למגוון ביולוגי, מערכת מבוססת שוק כמו אשראי פחמן, שבו חברות או מדינות משלמות עבור פעולות שעוזרות לאזן את הנזק הסביבתי. עד היום, אותו שוק נחל כישלונות ענק, וקרדיטים רבים שנמכרו בו התגלו כחסרי כל תועלת סביבתית, וככלי יחצני בלבד.
״כדי להתמודד עם משבר הכחדת המינים, אנחנו צריכים לשנות הרבה מאוד דברים, כולל במערכות כלכליות, צריכת משאבים, תכנון, מה שאנחנו צורכים כמזון ואיך מגדלים״, מסכמת דיין. ״אנחנו כבר לא בעולם של מה שהיה הוא שיהיה. שימור המגוון הביולוגי קריטי לקיומנו. לסטארט-אפ הישג מדעי גדול: הם מיפו כמה גנים של זאבי בלהות ששונים מהזאב האפור, ובעזרת טכנולוגיית קריספר הצליחו לשנות כמה מהגנים של הזאב האפור. זה חמוד, אבל זה לא רלוונטי לעולם שמירת הטבע היום. האם באמת אנחנו רוצים לגדל ממותה ברחם של פילה שבעצמה בסכנת הכחדה? לא זה הפתרון להגנה על המגוון הביולוגי. אנחנו צריכים מודעות ציבורית והשקעה כספית רבה יותר בהגנה על המערכות הטבעיות, שיקום ושמירה. אלו דברים שחייבים להשקיע בהם. זה מאוד קשה בתקופה של מלחמה לעצור ולהביט על העתיד, אבל אם אנחנו רוצים לחיות במדינה שיש בה חקלאות בריאה, בריאות של הציבור הרחב וכלכלה יציבה ואיכות חיים ברמה שכולנו מצפים לה, אנחנו חייבים מהר לעצור ולהתייחס אחרת למגוון הביולוגי, לשטחים הפתוחים – המשאב הכי יקר והלא מתחדש, אחרת קשה מאוד יהיה להסביר לנכדים ולנינים שלנו מה לעזאזל עשינו פה״.
