שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
פסובסקי בחזית
פסובסקי בחזית

עובדים בבולשיט

למי באמת מועיל הג'וב המשרדי שאתם עושים כרגע? כיצד נולדו כל כך הרבה משרות של "העברת ניירות ממקום למקום"? במאמר מכה הדים מספק פרופ' דיוויד גרייבר הסבר חתרני: "אנשים יצרניים עם יותר מדי זמן פנוי הם סכנה למעמד השליט". מזל שבקרוב יחליפו גם אותם ברובוטים

אורי פסובסקי 07:5919.11.13
האם אתם חשים לפעמים שהעבודה שלכם חסרת תוחלת? שאין לה משמעות, שהיא לא תורמת לעולם, ושלמעשה, המשרה שלכם לא באמת צריכה להתקיים? על פי ההגדרה של פרופ' דיוויד גרייבר, קרוב לוודאי שאתם מועסקים בעבודת בולשיט.

 

לא זו בלבד, גרייבר חושב שעבודות בולשיט הן אחת התופעות הכלכליות הבולטות של זמננו. רבות נכתב על ההתייעלות חסרת הפשרות של הקפיטליזם המודרני, על תהליכי ייצור שאין בהם מקום לגרם שומן מיותר, על רובוטים שמחליפים פועלים, על מפעלים שלמים שנודדים לאסיה. אבל גרייבר מזהה תהליך אחר, "אלכימיה משונה" שעובדת בכיוון ההפוך בדיוק.

 

כי במקביל לכל ההתייעלות הזאת חל זינוק אדיר במספר האנשים המועסקים במה שגרייבר מגדיר "העברת ניירות ממקום למקום", עובדים שמבצעים משימות שבסתר לבם הם מאמינים שאין בהן צורך, או שסתם מבלים שעות מול הפייסבוק במקום העבודה. הם עובדים במשרות בולשיט. והדבר המשונה, טוען גרייבר, הוא שאף אחד לא מדבר על זה.

 

חידת העבודה המיותרת

 

מדובר בתעלומה. במקום לבלות את כל השעות האלה במשרד, היינו אמורים לעבוד היום הרבה פחות. זו לפחות היתה התחזית של הכלכלן הבריטי הדגול ג'ון מיינרד קיינס. לפני 80 שנה, במאמר מפורסם בשם "אפשרויות כלכליות לנכדינו", קיינס צפה שהקדמה הטכנולוגית תאפשר לנו כיום לעבוד רק 15 שעות בשבוע כדי לספק את כל צרכינו. בשאר הזמן היינו אמורים לעסוק בפעילויות פנאי, יצירה, או סתם בבטלה. אבל זה לא קרה. מספר העובדים בחקלאות או בתעשייה אמנם ירד משמעותית במאה החולפת, אבל במקביל חלה התפוצצות במספר המועסקים במשרות שירות, ניהול ואדמיניסטרציה. ושבוע העבודה, כפי שכולנו יודעים, לא באמת התקצר.

 

ההתפתחות הזאת, טוען גרייבר במאמר מכה הדים שאותו פרסם בקיץ האחרון (הספר בדרך), לא היתה אמורה להתרחש, בטח שלא בעולם הקפיטליסטי. אם כבר, המציאות שבה חלקים ניכרים מהאוכלוסייה מועסקים במשרות שאין בהן צורך אמיתי מתאימה לחוסר היעילות של ברית המועצות. לגרייבר, פעיל רדיקלי שנחשב למי שטבע את סיסמת המחאה החברתית בארצות הברית "אנחנו ה־99%", אין כל בעיה להבהיר למי הוא מתכוון: "לתעשיות שלמות כמו שירותים פיננסיים וטלמרקטינג, או להתרחבות חסרת התקדים של משפט תאגידי, מינהלה רפואית ואקדמית, משאבי אנוש ויחסי ציבור". כל אלה מקצועות שגרייבר חושב שחסרונם ולכל הפחות התכווצותם לא בהכרח יורגשו.

 

וידויו של לבן הצווארון

יש משהו מעט מקומם בטענות האלה. מה קרה ל"כל עבודה מכבדת את בעליה"? האם משרות מיותרות הן באמת הבעיה הבוערת בתקופה של אבטלת שיא במערב? ובכלל, האם גרייבר, פרופסור לאנתרופולוגיה בלונדון סקול אוף אקונומיקס, יכול להטיף לאחרים שהם עוסקים בבולשיט?

גרייבר מודע היטב לטענות האלה, ויש לו תשובה. הוא לא בא לשפוט אף אחד מבחוץ. את צדקתו מוכיחים אותם אנשים שבעצמם משוכנעים שעבודתם חסרת משמעות. הוא מספר (כראוי לאנתרופולוג) על וידויים ברוח זו ששמע מחבר ילדות שהפך מזמר בלהקה לעורך דין מצליח. גרייבר משוכנע שעורך הדין המתוסכל הוא חלק מתופעה נרחבת: יש מעמד חברתי שלם של בעלי מקצועות חופשיים שאם הייתם יושבים איתם לכמה דרינקים, הם היו פותחים במונולוגים קורעי לב על כמה טיפשית העבודה שלהם.

 

פרופ' דיוויד גרייבר. "יש מעמד חברתי שלם של בעלי מקצועות חופשיים שמשוכנעים שהעבודה שלהם טיפשית" פרופ' דיוויד גרייבר. "יש מעמד חברתי שלם של בעלי מקצועות חופשיים שמשוכנעים שהעבודה שלהם טיפשית" צילום: בלומברג

 

עובדים ושותקים

 

נניח שגרייבר צודק. למה זה קורה? למה אנחנו עובדים 50 שעות בשבוע כשיכולנו לעבוד 15? יש מי שטוען שהתשובה היא תרבות הצריכה, שגורמת לנו לעבוד קשה כדי שנוכל לקנות מוצרים שאנחנו לא באמת צריכים. התשובה של גרייבר יותר קיצונית ומעט קונספירטיבית. לטענתו, כל אותן משרות בולשיט מיותרות נועדו להעסיק את האוכלוסייה. "אנשים יצרניים עם יותר מדי זמן פנוי הם דבר מסוכן עבור המעמד השליט", הוא אומר. בעצם, כך מסביר גרייבר איך קרה שהמערב הפך בעשורים האחרונים לחברה כל כך לא שוויונית, שבה העושר מתרכז בצמרת, אבל אף אחד לא התקומם: אנשים קיבלו כסף כדי לשבת בשקט.

 

התיאוריה האנרכיסטית של גרייבר זוכה בחודשים האחרונים להדים נרחבים, ולא רק במעגלים שמאלניים. הוא זוכה, למשל, לנחרות בוז מהצד הימני של המפה. אלקס טברוק, מהכלכלנים השמרנים המובילים בארצות הברית, תקף את גרייבר על שאינו מבין איך הכלכלה עובדת. גרייבר שואל מדוע דווקא עובדים חיוניים כמו מכונאים, פועלי זבל או אחיות זוכים לשכר נמוך, בעוד עובדים במקצועות אוויר זוכים לשכר גבוה. התשובה של טברוק היא שכך עובדים חוקי הביקוש וההיצע בכלכלת השוק: אם יש עובדים שמרוויחים יותר, הסיבה היא מחסור בעובדים בתחום. גרייבר חושב כמובן שזה לא רעיון טוב לשלם לאנשים על פי כוחות השוק, אבל מכך טברוק מתעלם באלגנטיות.

 

מחכים לרובוט

 

יש מי שלקח את הרעיונות של גרייבר ברצינות רבה יותר. שבועון "האקונומיסט", שנושא בגאון את דגל הקפיטליזם, הודה שגרייבר עלה על משהו. עולם העבודה המודרני מורכב מאינספור משרות שאם מסתכלים עליהן מקרוב, אין בהן הרבה היגיון וגם לא יותר מדי חשיבה. אבל ההסבר של גרייבר לוקה בחסר. כי כשמסתכלים על המערכת במבט כולל, הדברים מתבהרים. מה שקרה הוא ששרשרת הייצור בכלכלה המודרנית הפכה למורכבת ביותר, כזו שאף אדם אחד לא יכול לנהל ביעילות. במקום זאת, היא מנוהלת על ידי אינספור אנשים, שכל אחד מהם מבצע פעולה פקידותית קטנה שנראית חסרת חשיבות. אבל ביחד, הם מפעילים את הכלכלה העולמית. יש משהו מנחם בהסבר של "האקונומיסט": אולי אלה לא משרות בולשיט אחרי הכל. אולי הן חלק קטן ממשהו גדול.

 

הבעיה היא שיש המשך לסיפור. השלב הנוכחי הוא רק שלב ביניים. גם פס הייצור התעשייתי פורק בהתחלה לאינספור פעולות קטנות שאותן ביצעו פועלים משועממים. אחר כך החליפו אותם רובוטים. באופן דומה, "האקונומיסט" מנבא שעם התפתחות הטכנולוגיה גם משרות הצווארון הלבן המשעממות יוחלפו בהדרגה על ידי מחשבים. מה שלא ברור הוא מה אנשים יעשו, וממה הם יתפרנסו, כשייעלמו גם העבודות האלה.

אז מי צודק? האם משלמים לנו לשבת במשרד כדי שלא נעשה בעיות? האם אנחנו רק רק נאחזים במשרות שלנו עד שהרובוטים יגיעו? ואולי אנחנו בכלל חיים באוטופיה של השוק החופשי? הנה משהו לחשוב עליו בזמן הפנוי בעבודה.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x