• תפריט
פסובסקי בחזית
פסובסקי בחזית

שמאלנים עם תואר, העשירים בינתיים בימין

למה פוליטיקאים לא נלחמים באי־השוויון? אולי בגלל שגם הימין וגם השמאל מייצגים את האליטות. הכלכלן תומס פיקטי מראה איך הפך השמאל ממפלגת הצווארון הכחול למפלגת ההשכלה הגבוהה

למה הפוליטיקאים לא פועלים כדי לעצור את הזינוק באי־השוויון הגואה במערב? אולי בגלל שהמערכת הפוליטית נשלטת על ידי האליטות, בשני צדי המפה: מימין וגם משמאל.

 

האליטות של בעלי ההשכלה הגבוהה מצביעות לצד שמאל, והאליטות של בעלי ההון וההכנסה הגבוהה מצביעות לצד ימין. כך יוצא שהמחנות הפוליטיים הגדולים מייצגים את האליטה האינטלקטואלית מצד אחד, ואת האליטה העסקית מצד שני. אין פלא ששאר הבוחרים, אלה שאינם חלק מהאליטות האלה, מרגישים שאיש לא מייצג אותם, והם כועסים.

 

המסקנה הזאת מגיעה מכיוונו של חוקר אי־השוויון הנודע פרופ' תומס פיקטי, מבית הספר לכלכלה של פריז (PSE). פיקטי הוא זה שחשף, בשורת מחקרים פורצי דרך, איך אי־השוויון בכל העולם רשם עלייה בלתי פוסקת בעשורים האחרונים. כך, למשל, בדו"ח שפרסם עם עמיתיו בדצמבר האחרון, הוא הראה איך חלקו של המאיון העליון בעוגת ההכנסות האמריקאית הכפיל את עצמו מאז תחילת שנות השמונים. ה־50% התחתונים, לעומת זאת, ראו את נתח העוגה שלהם מתכווץ בחצי.

 

בשפיץ שוברים ימינה

 

עכשיו פיקטי מעלה תהייה נוספת: איך כל זה מסתדר עם העובדה שאזרחי המערב חיים במדינות דמוקרטיות? זו השאלה שעומדת במרכז הרצאה שנשא באוניברסיטת בון בחודש שעבר, ושאת השקפים שלה הוא פרסם באתר שלו. לאור הזינוק המתמשך באי־השוויון, מסביר פיקטי, אפשר היה לצפות לתיקון שיגיע מכיוון המערכת הפוליטית. לפחות לפי חלק מהמודלים, הבוחרים היו אמורים לתת את הקול שלהם לפוליטיקאים שיחלקו מחדש את ההכנסות בצורה יותר שוויונית באמצעות מסים, למשל. אבל זה לא מה שקרה בעשורים האחרונים, ובטח לא בשנים האחרונות. במקום להתמקד בחלוקת העושר, כותב פיקטי, סדר היום הפוליטי - בעידן טראמפ, הברקזיט ולה־פן - הלך לכיוון של שנאת זרים פופוליסטית, ופוליטיקת זהויות. למה?

 

 

 

 

דרך אחת לנסות להפוך את העלייה באי־השוויון היא באמצעות הטלת מסים על צמרת ההכנסות והעושר. אבל פיקטי מראה שמה שקרה בכלכלות הגדולות במערב החל משנות השמונים הוא שהמסים על ההכנסות הגבוהות וגם על ההון ירדו משמעותית. בחלק מהמדינות המסים עלו מעט בעקבות המשבר של 2008, אבל הם עדיין לא מתקרבים לרמה שבה הם היו לפני 40 שנה. למה המסים לא עלו חזרה? הנה הסבר נפוץ: בעידן הגלובליזציה שוררת תחרות בין המדינות, והתחרות הזאת לא מאפשרת להעלות מסים. זו פשוט המציאות של המאה ה־21.

 

פיקטי לא ממש קונה את ההסבר הזה. הוא מזכיר שגם הגלובליזציה מתנהלת לפי כללים, ואם הפוליטיקאים היו רוצים, הם הרי היו יכולים לעצב את הכללים באופן שוויוני יותר. כל זה מוביל אותו לחפש את ההסברים במישור הפוליטי, באמצעות ניתוח פרופיל ההשכלה, ההכנסות והעושר של המצביעים, לאורך שנים. המחקר של פיקטי, שמתבסס על מגוון מקורות, כולל מדגמי בחירות, נמצא בעיצומו. נכון לעכשיו, הוא כולל נתונים על מצביעים בשלוש מדינות, צרפת, בריטניה וארה"ב. גרמניה, יפן, ברזיל והודו הן הבאות בתור. וכשפיקטי בוחן לעומק את הנתונים, הוא מגלה מהפך.

 

"בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת", פיקטי מסביר, "ההצבעה למפלגות השמאל בצרפת ובבריטניה, ולמפלגה הדמוקרטית בארה"ב, היתה מקושרת לבוחרים עם השכלה נמוכה יחסית וגם הכנסה נמוכה". כלומר, מי שהצביע לשמאל היו עובדי הצווארון הכחול. אבל הקשר הזה כבר לא קיים, טוען פיקטי. "בהדרגה, מאז שנות השבעים והשמונים, ההצבעה למפלגות האלה מקושרת למצביעים עם השכלה גבוהה יותר". או כפי שפיקטי מנסח את זה: מפלגות השמאל הפכו "ממפלגת הפועלים למפלגת ההשכלה הגבוהה".

 

תומאס פיקטי. "בטווח הארוך, השכלה גבוהה גם מביאה הכנסה גבוהה והון גבוה. האליטות נוטות להתלכד" תומאס פיקטי. "בטווח הארוך, השכלה גבוהה גם מביאה הכנסה גבוהה והון גבוה. האליטות נוטות להתלכד" צילום: איי אף פי

 

 

כך, בצרפת של 1956, ככל שהיית משכיל יותר, כך היה סיכוי גבוה שתצביע לימין. רק 37% מבעלי ההשכלה הגבוהה הצביעו לשמאל. ב־2017 המצב היה הפוך: יותר מ־60% מהאקדמאים הצביעו לשמאל. בבריטניה, וגם בארה"ב, המגמה דומה. בבחירות האחרונות לנשיאות, למשל, 75% מבעלי תואר דוקטור הצביעו להילארי קלינטון, המועמדת הדמוקרטית. דונלד טראמפ, מצדו, הכריז בקמפיין הנשיאות: "אני אוהב את חסרי ההשכלה".

 

כשעוברים מההשכלה למצב הכלכלי, התמונה הפוכה. לאורך השנים, כשמסתכלים על התפלגות הכנסות הבוחרים בצרפת, למשל, אפשר לראות שהחלוקה בין ימין ושמאל די יציבה לאורך כל העשירונים, עד שמתקרבים לראש הסולם. מרגע שמגיעים לעשירון העליון, הבוחרים שוברים ימינה. אם אתה במאיון העליון, רוב הסיכויים שתצביע לימין. וכשעוברים מההכנסה אל העושר, התמונה ברורה עוד יותר: ככל שיש לך יותר כסף, ככה הסיכוי שתצביע לשמאל הולך וקטן. בארה"ב ובבריטניה יש פחות נתונים על העושר, אבל כשמסתכלים על נתוני ההכנסות מקבלים תמונה דומה, לפחות עד לאחרונה: ככל שאתה מרוויח יותר, כך גדל הסיכוי שתצביע לימין.

 

לא בטוח שזו הגלובליזציה

 

מה מקור המהפך שפיקטי מזהה? למה מפלגות השמאל עברו לייצג את האקדמאים, כלומר את עובדי הצווארון הלבן, במקום את עובדי הצווארון הכחול? פיקטי מזכיר גורם מתבקש: הגלובליזציה וההגירה, שאיימו על העובדים בעלי ההשכלה הנמוכה. במצגת המקורית, שעליה ספג ביקורת, פיקטי כתב שהעובדים האלה חשו נטושים על ידי השמאל. אחד המבקרים הבולטים היה פרופ' דרון אסמוגלו, כלכלן נודע מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). בראיון ל"ניו יורק טיימס" הודה אסמוגלו שרבים מהעובדים באמריקה נפגעו מהגלובליזציה ומהחידושים הטכנולוגיים, אבל לא ברור למה זה הוביל אותם דווקא לזרועות הרפובליקנים. ההסבר שלו: "הקושי הכלכלי התחבר לעוינות כבושה כלפי שחורים ומהגרים. טבעי שהמפלגה הרפובליקנית, שנכונה יותר לקבל גזענות 'רכה', משמשת בית לחוסר הנחת הזה".

 

במצגת מעודכנת גם פיקטי מזכיר את הסממנים הגזעניים והסלידה ממיעוטים בקמפיינים של ניקסון/רייגן/תאצ'ר, ולאחרונה של לה פן וטראמפ. ועדיין, פיקטי מתעקש שיכול להיות שהחלוקה לאליטה האינטלקטואלית מול האליטה העסקית היתה מתרחשת גם בלי הגלובליזציה, וכרגע הוא חוקר מדינות נוספות, שפחות הושפעו ממנה.

 

אפשר להתווכח על הסיבות לפיצול הפוליטי הנוכחי, אבל בכלל לא ברור אם הוא יימשך. הנתונים מהבחירות האחרונות בארה"ב, למשל, מצביעים על אפשרות למהפך נוסף: לראשונה, העשירון העליון הצביע למועמדת הדמוקרטית, כלומר לשמאל, בשיעורים גבוהים יותר משאר האוכלוסייה. גם בצרפת יש סימנים למגמה דומה. אולי זו התפתחות מתבקשת. "בטווח הארוך", כותב פיקטי, "השכלה גבוהה גם מביאה הכנסה גבוהה והון גבוה. האליטות נוטות להתלכד".

 

יכול להיות שהמערכת הפוליטית במערב צועדת לחלוקה למחנה "גלובליסטי", שיצג את בעלי ההשכלה הגבוהה וההכנסה הגבוהה, ומולו המחנה ה"נייטיביסטי", של אלה עם פחות השכלה, והכנסה נמוכה. אבל באותה מידה, ממשיך פיקטי, ייתכנו גם אפשרויות אחרות. כשהוציא את ספרו "הקפיטל במאה ה־21" היה מי שהאשים שהוא רואה את העלייה באי־השוויון כהתפתחות בלתי נמנעת שניתנת לתיאור באמצעות משוואה פשוטה. אבל בפוליטיקה, הכל פתוח.

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x