הבלטה ושברה

"הביטקוין הוא פרי התקופה שאנחנו חיים בה. אחרי 2008 הגיעו אנשים למסקנה שהבנקים חסרי אחריות, שהבנקים המרכזיים חסרי אחריות, שלא ניתן לסמוך על ממשלות. האדם ברחוב רואה את הביטקוין כדרך לחירות מהעריצות של הבנקים, של הבנקים המרכזיים ושל הממשלה. הוא נמשך לטכנולוגיה, שיש לה פוטנציאל לשחרר אותו ממה שהוא תופס כעריצות הזאת, לשלם לאנשים אחרים ישירות, לשמור על אנונימיות הנכסים שלו ולעקוף את הבנקים. כשחושבים על זה, הוא טכנולוגיה גאונית".

מניפסט התמיכה הנלהב הזה בביטקוין, המטבע הווירטואלי שהגיח בסערה אל הזירה המוניטרית העולמית לפני חמש שנים, מגיע היישר מוול סטריט. נשא אותו באוזניי בתחילת השנה ד"ר דיוויד וו, מנהל מחלקת המחקר הגלובלית למטבעות בבנק אוף אמריקה ומי שנחשב לאחד ממומחי המטבעות המובילים בעולם.

קנת' רוגוף: "אם כל ההתחייבויות של הבנק המרכזי היו אלקטרוניות, תשלום ריבית שלילית על רזרבות היה הופך לדבר טריוויאלי" צילום: בלומברג

לכאורה, וו צודק. לא די שהביטקוין מלהיב את חסידי החירות האישית, שמחפשים דרך להשתחרר מעולה של המדינה, אלא שגם המדינה מגלה סימני פחד. אפילו בנק ישראל התעורר, ובפברואר השנה כינס את כל התותחים הכבדים להתייעצות. התוצאה היתה הודעה נדירה בשיתוף אגף שוק ההון במשרד האוצר, רשות המסים, רשות ניירות ערך והרשות לאיסור הלבנת הון, שבה הומלץ לציבור "ששוקל שימוש במטבעות וירטואליים מבוזרים" להיות מודע ל"סיכונים הייחודיים" הכרוכים בזה ו"לגלות ערנות וזהירות מוגברת". מי שרוצה יכול למצוא כאן עוד סימן שזמנו של הביטקוין הגיע ובבנקים המרכזיים משקשקים.

הצעד הדרסטי של דראגי

אבל מה אם הסיפור האמיתי מורכב יותר? שורת פרסומים של כלכלנים בכירים שחושבים בקול רם על עתידו של הכסף מעלה אפשרות מרתקת: ייתכן שהביטקוין הוא רק החלוץ, החידוש הטכנולוגי המסעיר שעוזר לציבור הרחב להתרגל לרעיון של מטבע אלקטרוני. השלב הבא הוא מטבע וירטואלי ממשלתי, שיחליף לחלוטין את המזומן שאנחנו משתמשים בו היום. במילים אחרות, הדרך שמפלס הביטקוין מובילה חזרה היישר אל זרועות הבנקים המרכזיים.

כדי להבין למה כסף אלקטרוני מעניין פתאום את הכלכלנים צריך לבחון את מה שקורה באירופה, שבניסיונה להיאבק בהאטה ההולכת וגוברת בכלכלה נכנסה לטריטוריה כמעט בלתי מוכרת. המאבק הזה הביא את נגיד הבנק המרכזי האירופי מריו דראגי להכריז בשבוע שעבר על ריבית שלילית: בנקים שמפקידים רזרבות עודפות אצל הבנק המרכזי ישלמו עליהן 0.1% מהפיקדון.

זה צעד דרסטי, ועומדת מאחוריו מצוקה אמיתית: גוש היורו גולש במהירות למצב של דפלציה או אינפלציה שלילית, מצב קטלני לכלכלה, ששוחק את המוטיבציה של משקיעים למצוא לכסף שלהם שימושים מועילים. הפחד הוא שאירופה צועדת לעשור אבוד נוסח יפן.

הבעיה היא שהקברניטים מצאו את עצמם כשגבם אל הקיר. בדרך כלל כאשר הבנק המרכזי רוצה להמריץ את המשק הוא מוריד את הריבית. אלא שהריבית בגוש היורו כבר הגיעה לאפס, ובכל זאת האינפלציה המשיכה לצנוח. מכאן ההכרזה יוצאת הדופן על ריבית שלילית, שבין היתר אמורה לגרום לבנקים באירופה למצוא שימושים טובים יותר לרזרבות שלהם - למשל להשתמש בהן להלוואות לעסקים וכך להמריץ את הכלכלה - מאשר סתם להחנות אותן בבנק המרכזי.

ואולם, בסופו של דבר ריבית שלילית של עשירית האחוז על פיקדונות היא לא משהו שהבנקים לא יכולים לעמוד בו. נדרשת ריבית שלילית גבוהה הרבה יותר, נגיד אחוז שלם.

אלא שכאן טמונה בעיה, שחוקרי הפדרל ריזרב הצביעו עליה כבר לפני שנתיים: אם הבנקים המרכזיים ינהיגו ריבית שלילית גבוהה מדי, אנשים פשוט יעברו להחזיק את הכסף שלהם במזומן וכך ישמרו על ערך הכסף. במילים אחרות, בסביבה של ריביות אפסיות עצם קיומו של כסף מזומן פיזי, כזה שאפשר להחזיק בכספת או מתחת לבלטה או אולי במוסדות פיננסיים מיוחדים שיקומו לשם כך, הופך לכאב ראש רציני עבור הבנקים המרכזיים.

ומכאן גם הפתרון. למה לא להיפטר מהמזומן? זה הרעיון שהעלה פרופ' קנת' רוגוף, כלכלן בכיר מאוניברסיטת הרווארד, בנאום מכה גלים שנשא בחודש שעבר. "חשוב לשאול אם מטבעות בצורת נייר האריכו ימים מעבר לרצוי", הוא הצהיר. השיקול העיקרי שהעלה רוגוף הוא הריבית השלילית (שיקול אחר היה המלחמה בהון השחור). "אם כל ההתחייבויות של הבנק המרכזי היו אלקטרוניות", הוא הסביר, "תשלום ריבית שלילית על רזרבות היה הופך לדבר טריוויאלי".

רוגוף יודע שלא מעט אנשים יזדעזעו מההצעה הזאת. "תשלום ריבית שלילית על מטבעות או על רזרבות אלקטרוניות בבנק המרכזי עשוי להיראות כמו צעד ברברי לחלק מהאנשים, אך הוא לא בהכרח ברברי יותר מאינפלציה, שגם היא שוחקת את כוח הקנייה הריאלי של המטבע".

רוגוף, בעברו הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית, לא לבד בדעה הזו. גם ווילם בויטר, הכלכלן הראשי של סיטיבנק, מקדם בשנים האחרונות את הרעיון של כסף אלקטרוני כדרך לגבות ריבית שלילית ולהילחם בדפלציה. כלכלן אחר, מיילס קימבל מאוניברסיטת מישיגן, הציג תוכנית מפורטת למעבר לכסף אלקטרוני בלבד.

בדרך ליישום התוכניות האלה נשאר מכשול קטן: לשכנע את הציבור לוותר על שימוש במזומן. בדיוק פה נכנס הביטקוין לתמונה. כמו שאיזבלה קמינסקה, הפרשנית המבריקה של "פייננשל טיימס", כתבה בתחילת השנה, לביטקוין היתה תרומה מכרעת לחינוך הציבור: "את המטבעות האלקטרוניים, שבעבר היו עשויים להיתפס כמזימה דכאנית של הממשלה לשלול מהציבור את הפרטיות שלו, אפשר בימינו להציג כאמצעי מתקדם וחדשני". ואפילו רוגוף מודה שהביטקוין נתן לו השראה. 

מי צריך בנקים

איך ייראה עולם ללא מזומן, שבו כל המטבעות אלקטרוניים? יש המנבאים מהפכות מוניטריות של ממש. קמינסקה, למשל, סבורה שמעבר מוחלט למטבע אלקטרוני יחליש את הבנקים, ואלה יאבדו מכוחם מול הבנקים המרכזיים. אחרים סבורים שאם ארצות הברית תחליט לעבור לדולרים אלקטרוניים, הדולר יתחזק עוד יותר ויגיע צעד אחד קרוב יותר למעמד של מטבע עולמי.

אלה תחזיות מרחיקות לכת ואין לדעת אם יתגשמו, אבל הכיוון שהן מסמנות ברור: ייתכן בהחלט שהביטקוין הוא רק צעד ראשון במהפכה. דיוויד וו, האנליסט מבנק אוף אמריקה, לא חוזה למטבע אריכות ימים: "אם הביטקוין יתחזק מדי, הוא יאיים על המטבעות הרגילים, ואז הממשלות והרגולטורים יעלימו אותו וזהו זה". ייתכן שוו עוצר צעד אחד מוקדם מדי, והתרחיש המלא מרחיק לכת אפילו יותר. מה אם הממשלות והרגולטורים יעלימו את הביטקוין, יחליפו את המזומן במטבע וירטואלי משלהם ויטילו על כולנו ריבית שלילית?