"דתל"ש זה נהדר": יהונתן פורת משיק אלבום בכורה
השחקן והמוזיקאי, בנו של מייסד גוש אמונים, על יציאה בשאלה, השקת אלבום בזמן מלחמה והמציאות המורכבת בין שני עולמות
"זה זמן מאוד מוזר להגשים בו חלומות", אומר יהונתן פורת שהוציא בחודש שעבר את אלבום הבכורה שלו "יהונתן פורת והנוגעים בדבר". "אני מרגיש לא נעים, מרגיש שאני בהדחקה פעילה כל הזמן. באיזשהו מקום אני כל הזמן עם רגשות אשם, גם עכשיו כשאנחנו יושבים כאן, יש מלחמה ויש חיילים ומילואימניקים בפנים. נראה לי שכולם מסתובבים עם איזה שהן רגשות אשם מאז השבעה באוקטובר, על מה שהיה לפני ומה שאחרי, כי כולנו קצת אשמים, לא?"
יותר מארבע שנים עבד פורת על האלבום שהפיקו מוזיקלית נדב הולנדר ודניאל ספיר. הוא כולל תשעה שירים שנכתבו והולחנו על ידי פורת מימי הסגר בקורונה ועד המלחמה. אלבום שמציע מבט אופטימי ומפוכח על החיים, עם שירים שנכתבו ממקום אישי עם הומור ועוסקים בחיפוש אחר משמעות, זוגיות, משפחה, אהבה, אמצע החיים, בינוניות ועוד. הסגנון המוזיקלי הוא פולק אינדי, כשהמפוחית וכלי המיתר מקבלים מקום של כבוד, ויש גם השפעות מרגאיי ומוזיקת בלקן.
פורת (44) נולד בכפר עציון. הוא בנו של הרב והח"כ חנן פורת ז"ל, (התחיה, המפד"ל, האיחוד הלאומי) ממקימי גוש אמונים והסמל של מפעל ההתנחלויות. הוא למד בישיבה תיכונית מצפה רמון ובסוף התיכון החלו להתעורר אצלו שאלות לגבי הדת והוא החל בתהליך יציאה בשאלה. אחרי שנת שירות בשדה בוקר שירת כלוחם בשלדג, השתחרר ונסע לטייל במזרח ולמד משחק בניסן נתיב ירושלים. הוא הקים את תיאטרון "מקום" שמעלה הצגות ותוכן לארגוני סביבה, מוזיאונים ואתרים היסטוריים, שיחק ויצר לתיאטרון האינקובטור ומשתתף בליין ההופעות המצליח "שיחות עם הברמן". בת זוגו היא ענת קלאוזנר, שחקנית לשעבר וכיום פסיכותרפיסטית.
המוזיקאי נדב הולנדר אומר עליו: "יש ביהונתן משהו טרובדורי, קצת מאיר אריאלי, ובאמת הוא הגיע להקלטות כבר אחרי שחלק מהשירים נוגנו המון פעמים מול קהל בהופעות בבארים ובמקומות אחרים, וכך כבר תפסו צורה בטוחה בעצמה ומודעת לעצמה. הכתיבה שלו שנונה והוא גם ידע מראש איך הוא שומע כל אחד מהכלים, כך שבעיקר היה צורך לעזור לו לחבר את הדברים יחד ולהוציא החוצה את כל הצבעים שמסתתרים בתוך הטרובדוריות הזאת. באלבום שלו יש מצד אחד הרבה הומור אבל גם המון כנות, וככל שמתקרבים לסופו יש שירים מרגשים על הרגעים הקטנים שיוצרים את החיים".
הסינגל הראשון שיצא מהאלבום הוא "שער" "זה שיר שכתבתי על חיפוש, על דברים שחסרים לי, כמו אלוהים למשל", מסביר פורת, "גדלתי בבית שיש בו הרבה רוח ואלוהים וגם כשעזבתי את הדת נשארתי במקומות האלה. החיים שואבים אותי למקום שאני לא כל כך במגע עם אלוהים ומקנא באנשים שיותר במגע עם העולם הזה. אני לא דתי בכלל וגם לא מסורתי, אפילו לא עושה קידוש, אבל אני חובב דת ומסורת ואוהב את החגים ותפילות. יש לי חברים דתל"שים שממש סולדים מהדת ובעטו ולא רוצים קשר, אני מאוד בעניין אבל זה לא נמצא בחיים שלי כמעט".
הוא יצא בשאלה בגיל 18 אבל מאושר שגדל כפי שגדל. "העולם שלי מלא בדימויים ותוכן. דתל"ש זה נהדר. אני מכיר את שני העולמות ויש לי עושר תרבותי שלא היה לי אם הייתי גדל אחרת".
הוא השביעי מתוך 11 ילדים שגידלו רחל וחנן פורת (אחת מהן כמשפחת אומנה). שלושה מנהלים אורח חיים חילוני לחלוטין, אחות אחת חב"דניקית ואח ברסלב. חמישה חזרו לקיבוץ. בבית האזינו הרבה למוזיקה ישראלית – אריק איינשטיין, חוה אלברשטיין, אריק סיני.
אחרי הצבא למד שנה אנתרופוסופיה בהרדוף. "אלה האזורים של החיבור לרוח ולמקום אחר שהוא לא דתי יהודי. לקראת סוף השנה מקימים במה ביער ונמצאים שם שלושה חודשים. העלנו הצגה של ארבע שעות ושם גיליתי שיש לי המון עניין בתיאטרון ובגיל 25 התחלתי ללמוד בניסן נתיב".
איך ההורים קיבלו את היציאה בשאלה?
"קיבלו. אנחנו לא מהעולמות של 'לך מהבית ואל תחזור'. לאבא שלי היה קשה כמובן. הוא רצה שלא אגיע בשבתות ואמרתי לו שאין מצב. להורים דתיים מאוד קשה שהילד חוזר בשאלה. אני חושב שבצד הדתי יש אמת יותר ברורה לגבי דברים מסוימים ואז אתה רואה את ילד שלך עושה טעות וזה קשה. מאוד הרגיע אותם שזה שאני חילוני לא אומר שאני הולך לחפש זונות באלנבי, אלא שאני יהונתן והחיפוש שלי אותו חיפוש, אבל אני לא דתי ואני צריך לדבוק באמת שלי. וזה אומר שאני גם אבוא בשבת".
כשאתה רואה מה קורה במדינה סביב הכפייה הדתית מה זה עושה לך?
"אני לא בעד כפייה דתית ולא בעד המהפכה המשפטית. בפייסבוק שלי אני רואה קולות משני הצדדים וזה מאוד כואב כי רוב הקולות רעים וההנחות מאוד לא נכונות. ההנחה הבסיסית של החבר'ה מתל אביב היא שברור שמי שנמצא בכפר עציון או התנחלות תומך במהפכה המשפטית, והאמת שונה והמציאות מורכבת. אני מרגיש שאני נמצא באמצע. בגלל שאני לא במילייה הדתי לאומי ולא מתנחל, אז מה שיותר כואב לי אלה גילויי שנאה מהחבר'ה שלי עכשיו - שמאל, חילונים. המשפחה שלי והאנשים סביבי רודפי שלום וברור שהם יוצאים נגד המהפכה המשפטית וחונכנו על ממלכתיות. אבא שלי היה ימני, יש שיגידו ימני קיצוני, אבל ממלכתיות היתה דבר מאוד חשוב עבורו.
פעם היה מפד"ל והיום אין דבר כזה. בכל הנושא של החטופים סמוטריץ' ובן גביר (ויש הבדל עצום בין בן גביר לסמוטריץ') הם אלה שכאילו מייצגים את הציבור הדתי וגם נושאי הדגל של לא לשחרר. התפיסות של האנשים שהצביעו להם מורכבות הרבה יותר. סמוטריץ' קרא למפלגה שלו הציונות הדתית וזה מאוד מתסכל את הציבור שאני מכיר, כי זה לא נכון. יש דברים בתפיסה של ההתיישבות שהם כן מה שסמוטריץ' אומר, אבל הרבה מהדברים ממש לא, כמו מה שהוא אומר על החטופים ועל המהפכה המשפטית. וזה לא שאין ביקורת, בזמנו גם אבא שלי התעסק בדברים האלה כי יש בעיה, אבל מכאן ועד בואך מלחמת אחים ושבירת כלים זה עולם אחר".
על השאלה מה אביו היה אומר על מי שמייצג את הציונות הדתית היום הוא עונה שאינו יודע. כשאני שואלת מה אימו חושבת הוא משיב "הדבר שהכי מעסיק את אמא שלי עכשיו זה גיוס החרדים. יש לה הרבה ילדים ונכדים בצבא שהתורה לא פחות חשובה להם מאשר לחרדים בישיבות וזה מטריף אותה, כי היא יודעת שאפשר".
